מדינת ישראל נ' פלוני

כמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982, הריני מודיעה על זיכוי הנאשם ולו מחמת הספק.

כנגד הנאשם נרשמה, ביום 16/02/20, הודעת תשלום קנס בגין עבירה של אחיזה או שימוש בטלפון, שלא באמצעות דיבורית, בעת שהרכב היה בתנועה (להלן – הדו"ח), בניגוד לתקנה 28(ב)(1)(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961.

הנאשם כפר, באמצעות בא כוחו, באישום המיוחס לו.

פרשת התביעה

מטעם המאשימה, העידו 2 עדים:

עת/1 - רס"ב רם אל חי,  באמצעותו הוגשו הדו"ח (ת/1), מזכר (ת/2) וסרטוני מצלמת גןף (ת/3). לעדותו ישב במושב הנוסע בניידת משטרה אשר עמדה מוסתרת בין שני בתים במרחק של 10 מטר לערך מן הכביש, כשחזיתה פונה אל מעגל תנועה, והבחין ברכב הנאשם נוסע בתוך מעגל תנועה, מכיוון רחוב פינס ופונה שמאלה לכיוון רחוב דרך ארץ כשהנהג אוחז ביד ימין במכשיר טלפון נייד בגובה החזה. הניידת מיד נסעה אחרי רכב הנאשם שנעצר בחניית בית חולים הרצפלד בסמוך, לאחר שכרזו לו לעצור. הנהג לבדו ברכב. ראות טובה, אור יום.

עת/1 רשם מפי הנאשם את הדברים הבאים: "כיביתי את הוויז". תגובה זו נמחקה על ידי הנאשם ולכן כתב השוטר תגובתו בשנית: "הגעתי ליעד, כיביתי את הוויז".

העד נחקר בחקירה נגדית ואישר מיקום עמידת הניידת ב-2 תמונות (נ/1) וערך סקיצה (נ/2). העד ציין כי ככלל אינו רושם דוח למי שנוגע בטלפון באצבעו כשהטלפון במתקן, כדי לסיים שיחה או לסגור וויז (עמוד 5 לפרוטוקול שורות 23-24) וכי יכול לראות את הרכבים כשהם נוסעים בכיכר.