מדינת ישראל נ' מ'

ביום 3.2.21 הורשעה הנאשמת לאחר שמיעת ראיות, בביצוע עבירות הפרת צו בית משפט שנועד להגן על אדם, לפי סעיף 287(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ניסיון הריגה או היזק לבעל חיים, לפי סעיפים 451 ו- 25 לחוק העונשין.

העובדות בהן הורשעה הנאשמת

1. הנאשמת והמתלוננת התגוררו במועד הרלוונטי (22.11.18) בשכנות בשני בתים סמוכים (בית פרטי דו-משפחתי) בראשון לציון. המתלוננת ובעלה (להלן בצוותא: המתלוננים) החזיקו שתי כְּלָבוֹת בחצר הבית. באותה עת עמד בתוקפו צו למניעת הטרדה מאיימת מיום 23.5.18 (ה"ט 10371-05-18, להלן: הצו למניעת הטרדה), במסגרתו נאסר על הנאשמת, בין השאר, להתקרב לחצר ביתם של המתלוננים או לפגוע בכַלְבותיהם. במועד הרלוונטי בשעות הצוהריים השליכה הנאשמת, מחלון ביתה אל חצר ביתם של המתלוננים, 11 שקיות כחולות שהכילו חומר מסוג Brodifacoum, המשמש להדברת מכרסמים, כשחלק מהשקיות היו מרוחות בדג טונה (להלן: שקיות הרעל).

ראיות לעונש וטיעוני הצדדים

2. ב"כ המאשימה הגיש את גיליון הרשעותיה של הנאשמת (עת/1) – לחובתה הרשעה מיום 21.11.17 בעבירות היזק לרכוש במזיד ואיומים, וכן עבירות הפרת צו בית משפט שנועד להגן על אדם, בגינן נדונה למאסר מותנה בן 6 חודשים, בר הפעלה בהליך דנן, לצד רכיבים נלווים לרבות התחייבות בסך 5,000 ₪. כן הוגשו גזר הדין וההתחייבות (עת/2, עת/3).

ב"כ המאשימה טען לערכים המוגנים שנפגעו ממעשיה של הנאשמת: הגנה ושמירה על שלומם של בעלי החיים, הגנה על החלשים וחסרי הישע והוקעת מעשים שנועדו לפגוע בזדון בבעלי חיים. לטענתו, חברה נאורה נמדדת לא רק ביחסים שבין אדם לחברו, כי אם גם ביחסהּ לבעלי החיים. חומרת העבירה שביצעה הנאשמת מתעצמת לנוכח הפרה בוטה של הצו למניעת הטרדה שנועד להרתיעהּ ולהרחיקהּ מהמתלוננים ומכלבותיהם.

אשר לנסיבות ביצוע העבירה, טען כי זו בוצעה לאחר תכנון מוקדם: הנאשמת רכשה את שקיות הרעל מבעוד מועד, משחה אותן בדג טונה כדי להטעות את הכלבות ולגרום להן לבלוע את הרעל, כפי ש(כמעט) התרחש בפועל. חתנהּ של המתלוננת העיד כיצד הצליח להציל שקית רעל מפיה של אחת הכלבות בטרם הספיקה לבלוע אותה. מכאן, פוטנציאל הנזק משמעותי. ב"כ המאשימה הפנה לפסיקה וביקש לקבוע מתחם ענישה בין 14-5 חודשי מאסר.

אשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה: לחובת הנאשמת הרשעה מיום 21.11.17 בעבירות שביצעה כנגד אותה המתלוננת: הפרת צו בית משפט שנועד להגן על אדם (2 אישומים) והפרת הוראה חוקית (עת/2). הרשעה זו ותוצאותיה - מאסר מותנה בר הפעלה בן שישה חודשים, והתחייבות בסך 5,000 ₪, לא הרתיעו את הנאשמת מלשוב ולבצע עבירות כנגד המתלוננת וכלבותיה. יותר מכך, בהרשעתה הקודמת נדונה הנאשמת, בין השאר, בגין איומים להרעיל את כלבותיה של המתלוננת. וראו זה פלא – מאיימת, ומיישמת. מכאן החומרה היתרה במעשיה. עסקינן במי שמטרידה את שכניה באופן אובססיבי, איננה בוחלת באמצעים ואיננה נרתעת מהליכים משפטיים, צווי בית משפט או עונשים. הנאשמת לא לקחה אחריות על מעשיה ולא הביעה חרטה. המתלוננים חוששים מפני ניסיונות נוספים של הנאשמת לפגוע בכלבותיהם, נתונים במצוקה נפשית וחרדה מזה תקופה ממושכת. משכך עתר לגזור את עונשה של הנאשמת באמצע מתחם הענישה, להפעיל את המאסר המותנה במצטבר, ולהוסיף מאסר על תנאי, קנס, ופיצוי למתלוננת.

3. במסגרת טיעוניה לעונש העלתה ב"כ הנאשמת השגות כנגד ממצאי הכרעת הדין. לא אחזור על הדברים, שאינם רלוונטיים להליך או לערכאה. לטענתה, מדובר אמנם בסכסוך שכנים ארוך שנים בין הנאשמת למתלוננים, אך מאז האירוע מושא כתב האישום מערכת היחסים נרגעה, וממילא הנאשמת עקרה בינתיים למקום מגורים אחר (כשבועיים עובר לדיון האחרון, כך טענתה), ובכך תמו יחסי השכנות ואין חשש מפני אירועים נוספים. אשר לנסיבות ביצוע העבירה, ב"כ הנאשמת ביקשה להדגיש את אהבתה של הנאשמת לבעלי חיים (היא מטפחת בביתה חיות מחמד מסוגים שונים). היא הפנתה לפסיקה (בגדרה נדונו נאשמים לעונשי מאסר בדרך של עבודות שירות) וביקשה לקבוע מתחם ענישה שבחלקו התחתון אינו כולל רכיב מאסר בפועל.