מדינת ישראל נ' ד.

העובדות ויריעת המחלוקת

1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין התשל"ז-1977. על פי המתואר בכתב האישום, הנאשם חשד באשתו כי היא מנהלת קשר רומנטי עם אחר. ביום 23.4.18, בשעה 2:20 איים הנאשם על אשתו במהלך שיחת טלפונית שנערכה ביניהם ואמר לה "אם אני אראה לך אני יהרוג אותך. מבינה? זה בושה בשבילי אבל אני אראה לך אין בעיה". בנוסף ביום 23.4.18, בשעה 5:48, איים הנאשם על אשתו במהלך שיחת טלפונית נוספת ואמר לה "אני ארצח אותך, טוב אני הולך למאסר עולם, תשמעי טוב".

    

2. בתשובה לאישום טען ב"כ הנאשם טענות בנוגע לקבילות הראיות ולהתנהלות המשטרה בחקירה, אך לא התייחס לתוכן האישום עצמו.

    

3. הצדדים הציגו הסכמה דיונית, לפיה הראיות הוגשו במסגרת תיק מוצגים, ללא חקירת עדים.

   מטעם התביעה הוגשו שתי הודעות שנגבו מהנאשם, שתי הודעות שנגבו מאשתו, תקליטור ועליו חלקי שיחות שנקלטו במסגרת האזנת סתר שנערכה למכשיר הטלפון של הנאשם, תמלול של אותם חלקי שיחות, בקשות להאזנת סתר שהוגשו לבית המשפט המחוזי וההיתרים שניתנו בעקבותיהן.

   עוד הוסכם כי הנאשם לא יעיד וכי הדבר לא ישמש כראיה לחובתו, ואולם אין חולק כי הדברים המיוחסים לו בכתב האישום מהווים איומים כמשמעותם בחוק העונשין.

    

4. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לקבילותן של האזנות הסתר, שהן הראיה המרכזית להוכחת אמירת הדברים שיוחסו לנאשם בכתב האישום.

    

5. לבית המשפט המחוזי הוגשו שתי בקשות בנוגע להאזנות סתר.

   הבקשה הראשונה הוגשה ביום 27.3.18 ונטען בה כי האזנת הסתר נחוצה על רקע פיצוץ מטען  חבלה, אשר על פי החשד כוון לפגוע בנאשם ולצורך מניעת פגיעה נוספת בו ובאזרחים תמימים אחרים וכן לשם חקירת האירוע. בהחלטתו מאותו היום התיר בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא, כב' השופט דרורי) את האזנת הסתר למכשיר הטלפון של הנאשם בין התאריכים 27.3.18 ל- 27.4.18 וקבע: "מתיר האזנה כמבוקש. לא יתומללו שיחות של צנעת הפרט". בנימוקיו התייחס בית המשפט המחוזי לעובדה כי ההאזנה היא לא למי שחשוד בביצוע העבירה אלא לקורבן, וקבע "...אך המטרה של ההאזנה מוצדקת לגילוי העבריין ובכך לתרום לביטחון הציבור ולזה של מבוקש ההאזנה."