מדינת ישראל נ' ב'

הנאשמת זכאית.

הנאשמת הואשמה בכתב האישום בתקיפה סתם (ביצוע באמצעות אחר), עבירה לפי סעיף 379 וסעיף 29(ג)(1) לחוק העונשין תשל"ז-1977.

בתקופה הרלוונטית הנאשמת הייתה גננת בצהרון.

על פי כתב האישום "ביום 2.5.19, במהלך שעות הצהרון, העירה הנאשמת לקטינה א' (ילידת x.x.2015) שתפסיק להרביץ לילדים האחרים. משלא שמעה לה, הושיבה הנאשמת בכוח את א' על כיסא במרכז הגן והורתה לילדים האחרים להרביץ לא', כדי "שתדע איך זה מרגיש" א' בכתה וביקשה לקום מהכיסא אך הנאשמת סירבה. בהתאם להוראות הנאשמת, היכו מספר ילדים, שזהותם אינם ידועה למאשימה, את א' בראשה.

על פי הראיות בפניי, בתקופה הרלוונטית היו בעיות משמעת בצהרון שהתבטאה בכך שילדי הצהרון מכים זה את זה. ילדי הצהרון שהיו מעורבים בהתנהגות לא ראויה הושבו על "כיסא הג'ירפה", להבנת בית המשפט כמעין הכרה בפסול בהתנהגותם ועל מנת שהילדים יהרהרו על מעשיהם. ביום האירוע הקטינה א' הייתה מעורבת במקרה או במקרים בה היא הכתה ילדים אחרים והושבה על כיסא הג'ירפה.

כתב האישום אינו מייחס לנאשמת שהיא תקפה את א' במישרין.

על מנת להוכיח את העבירה של תקיפה באמצעות אחר, על המאשימה להוכיח,

1. שהנאשמת הורתה לילדים האחרים בצהרון, תוך שימוש במרותה כגננת, להכות את א'

2. כתוצאה מהוראת הנאשמת ובציות לה, ילדי הצהרון תקפו את א'.

   לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהם ולאחר שעיינתי בחומר הראיות בכתב ושקלתיו, החלטתי לזכות את הנאשמת.