מדינת ישראל נ' תנעמי(עציר) - פסקדין

גזר דין

הנאשם הורשע עפ"י הודייתו בעובדות כתב אישום מתוקן, בעבירות שעניינן תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין" או "החוק"), חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333 ו -335(א)(1) לחוק העונשין ותקיפה הגורמת חבלה ממשית, לפי סעיף 380 לחוק.

עפ"י עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 28.9.12, בשעה 3:00 לערך, בילה הנאשם עם חבריו במועדון בראש העין ושתה משקאות משכרים. לפתע, ניגש הנאשם לאילן יינוודאג (להלן: "אילן") מלווה בשני חבריו ודחף אותו. משה מלסה (להלן: "משה") שהיה עד לדחיפה, פנה לנאשם וביקש כי יניח לאילן. בתגובה, אמר לו הנאשם "אל תתערב" והיכהו בראשו ובגופו באמצעות אגרופיו. כתוצאה, נחבל הלה בשפתיו. אילן הפריד בין השניים, או אז יצא משה מהמועדון והנאשם בעקבותיו, כאשר המשיך להכותו באגרופיו וכן דקרו בחזהו באמצעות חפץ חד. משה נמלט בריצה והנאשם וחבריו דלקו אחריו כברת דרך עד אשר עזבוהו ושבו על עקבותיהם. כתוצאה מהדקירה נגרם למשה פצע דקירה של 1 ס"מ בבית חזה שמאל, אשר חייב החדרת נקז לחזה והוא אושפז למספר ימים בבית חולים.

משחזרו למועדון, פנה מאמוש מטיקו (להלן: "מאמוש") לנאשם ולחבריו ושאל על שום מה רדפו אחר משה. בתגובה, היכוהו הנאשם והחברים ובעודו שרוע על הכביש, בעטו בו והכוהו מכות אגרוף בפניו. כתוצאה, נגרמו למאמוש שפשופים מעל המרפק ומעל הגבה והוא סבל מכאבים בלסת.

טיעוני הצדדים לעונש

ב"כ המאשימה, עוה"ד נורית בביוף, עמדה על חומרת מעשי הנאשם. היא הטעימה את משך האירוע והאלימות הקשה בה נקטו הנאשם וחבריו כלפי המתלוננים, תוך שימוש בנשק קר ומכות ללא רחמים, זאת ללא התגרות מצד המתלוננים. נהפוך הוא, אלו ניסו להניא את הנאשם וחבריו מהתנהגותם האלימה, או אז, הותקפו על ידם, ראש וראשונה על ידי הנאשם. התובעת הטעימה את נפיצותה של האלימות תוך שימוש בנשק קר, אשר זה מכבר הפכה למכת מדינה, אשר יש לשרשה. שתיית האלכוהול כשלעצמה מהווה נסיבה לחומרה. התובעת עמדה על הערכים המוגנים שבבסיס העבירות – ההגנה על שלום הציבור וביטחונו. כן ביקשה לתת את הדעת לנזקים שנגרמו למתלוננים, לרבות הנזק הפוטנציאלי שיכול היה להיות חמור בהרבה.

לאור האמור, גרסה התובעת כי מתחם הענישה, בהתייחס לעבירה של גרם חבלה בנסיבות מחמירות (הדקירה בלבד), עומד על 3 עד 6 שנות מאסר. בתוך מתחם זה, עתרה להשית על הנאשם את הרף הגבוה, לנוכח עברו הפלילי המכביד, העבירות הנלוות והעובדה שאלו בוצעו כחודשיים בלבד ממועד שחרורו של הנאשם ממאסר קודם. כן, עתרה התובעת להטיל מאסר מותנה ופיצוי למתלונן ולהפעיל מאסר מותנה תלוי ועומד נגדו, במצטבר לעונש שיוטל עליו.

ב"כ הנאשם, עוה"ד גיא פרידמן, טען מנגד כי הרף העליון במסגרת מתחם הענישה אינו עולה על שלוש שנות מאסר ולפיכך, עתר להסתפק בעונש של שתי שנות מאסר. לשיטתו, המדובר ב"קטטת שיכורים", בגדרה אף המתלוננים לא טמנו ידם בצלחת. ביחס למעשה הדקירה, הטעים כי מדובר במעשה ספונטאני, במהלך הקטטה, בגדרו הרים הנאשם חפץ חד מהרצפה ועשה בו שימוש ללא כוונת קטילה. במבחן התוצאה, נגרם למתלונן פצע שטחי בלבד.

הסנגור עמד על נסיבות חייו הקשות של הנאשם, אשר מגיל 13 צרך סמים ואלכוהול ובעטיים, הוא הורחק מפנימייה בה שהה. הנאשם גדל במשפחה מורכבת ונדון בעבר לתקופות מאסר עקב אלימות כלפי אמו. אז הוא שלל נזקקות טיפולית אולם כיום, לשיטתו, השתנה המצב, הוא מאס בחיי הפשע ומבקש להשתקם ולשנות את דרכיו במסגרת מאסרו. הודייתו, משקפת את חרטתו המלאה על מעשיו.

בהתייחסו לפיצוי – עתר הסנגור להסתפק בפיצוי למתלונן משה בסך 5,000 ₪ אשר הצליח הנאשם לגייס. הסנגור עתר שלא להחמיר בעונש המאסר אך משום שידו של הנאשם אינה משגת לגייס סכום גבוה יותר לפיצוי.

הנאשם פנה לבית המשפט במילים אחרונות, הביע חרטה על מעשיו וביקש להשתלב בתוכנית טיפולית בבית הסוהר.

דיון והכרעה

אין להכביר במלים אודות חומרתן של עבירות האלימות בכלל והעבירה של גרם חבלה באמצעות שימוש בנשק קר. אלו פוגעות בערכים בעלי חשיבות עליונה – שלום הציבור וביטחונו. תופעת תת – תרבות הסכין פושה במחוזותינו ומחייבת ענישה מכבידה ומרתיעה. כך נקבע לאחרונה:

"למותר להכביר מלים על החומרה שבעבירות אלימות. לא אחת באים בפנינו עניינים של מה בכך, אשר באחת התפתחו לתגרה אלימה וקטלנית. ממקרים רבים שבאו לפנינו עולה, כי יש בני נוער הרואים סכין כמעט כ"אביזר חובה" שעמו נוהגים לצאת מן הבית, משל מדובר היה באחד מאביזרי הלבוש. התנהלות זו זכתה לכינוי המפוקפק "תת תרבות הסכין" - ואכן "תת", שפל המדרגה, יש בו, סכין יש בו, אך תרבות אין בו; אלא אם נדבר ב"תרבות אנשים חטאים" (במדבר ל"ב, י"ד):

'האלימות המתפשטת חושפת את החברה במערומיה מדי יום ביומו. האלימות אינה מפלה בין עיר לכפר, בין צפון לדרום, ובין זקן לצעיר. בצוק העתים אין מנוס מלנהוג במידת החומרה היתרה, יותר משהעבריינים צריכים לכך - הציבור צריך לכך. אחת המטרות המרכזיות של הענישה הפלילית היא כאמור הרתעת עבריינים בכוח, ל'מען יראו וייראו'. תופעה זו של 'סכינאות' יש להדביר. המסר חייב להיות ברור, למען ידע כל איש ונער כי נטילת סכין כדי לתקוף היא נטילת סיכון - לא רק כלפי הקורבן, אלא גם כלפי העבריין בדמות הטלת ענישה מחמירה.במלים אחרות, 'תרבות הסכין' היא תרבות שלא ניתן לגלות כלפיה סבלנות' (ע"פ6910/09 הדרה נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו]; 2010) (השופט הנדל), פסקה 8).". (ע"פ 7712/12 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 23.5.13)).

על רקע עניין של מה בכך, פתח הנאשם במסע אלימות כלפי שני צעירים שיצאו לבילוי. את משה תקף לאחר שביקש להפריד כוחות בין הנאשם אשר דחף אחר. אז, הנחית הנאשם מכות אגרוף על משה והמשיך ודקרו בחזהו באמצעות חפץ חד. משה אושפז מספר ימים ואך בנס לא נגרם לו נזק כבד יותר. בהמשך, הגדיל הנאשם לעשות כאשר רדף אחר משה עד אשר הלה נמלט על נפשו. בכך לא סגי, כאשר שב, תקף הנאשם את מאמוש אך על שום ששאל לפשר המרדף אחר משה ולא חדל גם לאחר שזה היה שרוע על הרצפה.

טענת הנאשם לפיה המדובר ב"קטטת שיכורים" אינה מתיישבת עם עובדות כתב האישום בהן הודה ומהן עולה, כי הנאשם היה אלים כלפי המתלוננים ונחוש לפגוע בהם. היותו שיכור לא מקהה מחומרת מעשיו. להיפך, אין ליתן גושפנקא לביצוע עבירות בשל השפעת אלכוהול. העובדה שהדקירה אירעה באורח ספונטאני, מבלי שהנאשם הצטייד מראש בנשק קר, אינה מקלה אלא במעט מחומרת המעשה.

בהינתן נסיבות ביצוע העבירות, חומרתן ותכיפותן, אני קובעת את מתחם הענישה ההולם על 2 עד 5 שנות מאסר. נחה דעתי, כי מתחם הענישה שהוצע ע"י המאשימה שמור לעבירות חמורות יותר, וזאת מבלי להקל ראש בחומרת המעשים דנא.

בקביעת העונש בתוך מתחם הענישה, נתתי דעתי להודיית הנאשם והחיסכון בזמן שיפוטי. לצד אלו, אין להתעלם מעברו המכביד של הנאשם שכולל 7 הרשעות קודמות בריבוי עבירות אלימות ורכוש. הנאשם ביצע את העבירות דנן כחודשיים לאחר שסיים ריצוי מאסר בן 22 חודשים, בגין עבירות אלימות, כאשר תלוי ועומד נגדו מאסר מותנה בן 12 שנים. יש בעובדות אלו, משום תימוכין לכך שמדובר בצעיר אלים ומשולח הרסן אשר העונש הראוי לו הוא מאחורי סורג ובריח לתקופה ממושכת. יש לקוות כי הנאשם אכן הגיע לתובנה כי הינו זקוק לטיפול, כפי שהצהיר ויפעל בנדון במהלך מאסרו.

לאור כל האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: