אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' שלו

מדינת ישראל נ' שלו

תאריך פרסום : 26/05/2011 | גרסת הדפסה
ת"ד
בית משפט השלום לתעבורה בחיפה
353-05-10
26/05/2011
בפני השופט:
שלמה בנג'ו

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
חנוך שלו
גזר-דין,החלטה

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו לאחר שביקש לחזור מכפירתו לקראת תום פרשת התביעה, במסגרת הסדר טיעון שערכו הצדדים ביניהם.

הנאשם הורשע בעבירות של גרימת מוות ברשלנות – עבירה לפי סעיפים 304 לחוק העונשין, תשל"ז, 1977 וכן סעיפים 64 ו-40 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א, 1961, נהיגה ברשלנות – עבירה לפי סעיפים 62 (2) ו-38 (2) האטה , עבירה לפי תקנה 52 לתקנות התעבורה, תשכ"א, 1961, וסעיפים 62 ו-68 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א, 1961, הולכי רגל במעבר חצייה עבירה לפי תקנה 67 לתקנות התעבורה, תשכ"א, 1961 וסעיפים 62 ו-68 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א, 1961.

 לפי עובדות כתב האישום בהן הודה הנאשם, בתאריך 15.5.08 בשעה  10:25 נהג הנאשם ברכב מסוג יונדאי, בשדרות גושן בקרית מוצקין. הכביש הינו דרך עירונית, חד סיטרי בעל שני נתיבים ומצטלב עם שדרות קק"ל, והופך לכביש חד סיטרי בעל נתיב אחד. במרחק של כ-3 מטרים לאחר צומת הרחובות שד' גושן- קק"ל, קיים מעבר חצייה להולכי רגל. מצדו השמאלי של המעבר חצייה מוצב תמרור ג7 המצביע על קיומו של מעבר החצייה. שדה הראייה במקום פתוח לפנים למרחק של 100 מ' . הנאשם הגיע למעבר החצייה, לא הבחין בהולכת הרגל שפסעה על מעבר החציה והספיקה לחצות כ-2.4 מ' ממעבר החצייה, ופגע בה. כתוצאה מן התאונה נגרמו להולכת הרגל חבלות קשות, היא פונתה לבית החולים, אושפזה שם להמשך טיפול, עברה מספר ניתוחים אך ללא הצלחה. ביום 8.7.08 נפטרה לבית עולמה.

כאמור, בית המשפט החל לשמוע ראיות בתיק, ובשלב מתקדם של שמיעת הראיות, לקראת תום פרשת התביעה וטרם פרשת ההגנה, חזר בו הנאשם מכפירתו והצדדים הודיעו, כי הגיעו להסדר טיעון, לפיו יבקשו שבית המשפט יגזור על הנאשם 6 חודשי מאסר בפועל בעבודות שירות. בנוסף יוטלו עליו פסילה בפועל, פסילה על תנאי, מאסר על תנאי וקנס – לגבי רכיבים אלה לא הייתה הסכמה בין הצדדים והם הושארו לשיקול דעתו של בית המשפט. לאור ההסדר התבקשה והתקבלה חוות דעתו של הממונה על עבודות השירות ולפיה נמצא הנאשם מתאים לעבודות השירות. עם קבלת חוות דעתו של הממונה טענו הצדדים לעונש וביקשו כי בית המשפט יכבד את ההסדר. 

ב"כ המאשימה טענה לעונש ונימקה את ההסדר בכך שעברו של הנאשם אינו מכביד, הוא נסע במהירות איטית של כ-30 קמ"ש במועד התאונה, והגם שאין חולק על הקשר הסיבתי בין התאונה לבין מותה של המנוחה, הדגישה ב"כ המאשימה, כי לאחר התאונה הייתה המנוחה בהכרה מלאה ומצבה החריף במהלך האשפוז. כמו כן, ציינה את העובדה שהנאשם הודה וחסך מזמנו של ביהמ"ש.

 עם זאת, ובכל הנוגע ליתר מרכיבי ההסדר, עליהם לא היו הסכמות בין הצדדים, ביקשה ב"כ המאשימה לפסול את הנאשם לתקופה ממושכת וציינה כי יש לראות בחומרה את מעשיו ועל כן להחמיר בענישתו.

הסניגור טען כל אשר ניתן היה לטעון לזכות שולחו. הוא ביקש לאמץ את ההסדר בכל הנוגע לעונש המאסר בעבודות שירות, ולהקל עם מרשו במרכיבים שנותרו לשיקול דעתו של ביהמ"ש. הסניגור ציין את נסיבות חייו של הנאשם, את העובדה שמדובר באדם אידיאלי, כלשונו, אשר קיימות תשבוחות רבות ביחס לפועלו במהלך שנות חייו אותן הגיש לבית המשפט (ראה נ/1 ואילך). הוא הדגיש בפני, כי מדובר במי שנלחם בכל מערכות ישראל, כאשר במלחמת ששת הימים נפצע בקרב ולמרות פציעתו המשיך לשרת בצבא ואף קיבל ציון לשבח עבור גבורתו בשדה הקרב. כמו כן, ציין הסניגור את מצבו הכלכלי הקשה של הנאשם אשר נחל מפלה בעסקים, דבר אשר גרם לו לפתוח בהליכי פשיטת רגל, את גילו המבוגר והעובדה שנאלץ לפרוע את כל חסכונות חייו על מנת לעמוד בחובותיו. בנו של הנאשם, קצין בכיר בצה"ל, אף הוא מסר דברים בשבחו של אביו, הדגיש את ערכיותו ואת תרומתו הרבה למען המדינה ואת העובדה שמדובר באדם נורמטיבי אשר כל ימי חייו ציית לחוקי המדינה.

 מטענות הצדדים להכרעה ולגזירת הדין.

תאונות קטלניות המקפדות חיי אדם בכבישי הארץ, הפכו לדאבון הלב, למה שמכונה "מכת מדינה". מדובר בתופעה שכיחה הפוגעת כמעט מדי יום, בבית כזה או אחר בישראל, ומותירה אחריה חללים רבים, הנספים, לא אחת בדמי ימיהם, ואחרים חייהם נגדעים בטרם עת. במקרים רבים גורמות התאונות הקטלניות לאובדן חיים של מספר אנשים, לנזק גופני קשה לקורבנות אחרים ולהרס חיי משפחות הקורבנות הנותרות בחיים כשכאב עצום מפלח את ליבם ושכול מר וכואב, כפצע מדמם, נפער בנפשם. לא מדובר בגזירה משמים, כי אם במי שמסכנים אחרים מדעת או בשל רשלנות רגעית, וחוסר אחריות, מקפדים את פתיל חייהם של אחרים. לא בכדי הדגיש ביהמ"ש העליון את החובה של הערכאות הדיוניות להרים את תרומתם למלחמה בנגע תאונות הדרכים על מנת לקבוע רף ענישה הרתעתי משמעותי בדמות של ענישה כואבת וממשית שיהיה בה כדי להרתיע נהגים מלעבור עבירות כה חמורות המקפדות חיי אדם מדי יום ביומו, כאשר העונש הראוי בעבירה של גרימת מוות בתאונת דרכים הוא, ככלל, עונש מאסר בפועל (רע"פ 2842/96 כחלון נ' מדינת ישראל, ע"פ 8382/03 חילף נ' מדינת ישראל,  רע"פ 262/91 ארביב נ' מדינת ישראל, רע"פ 4484/92 סיריה נ' מדינת ישראל, ע"פ 5167/05 מג'דוב נ' מדינת ישראל).

כמו כן, נפסק כי על מנת שבית המשפט יסטה מהענישה המחמירה הנוהגת בתאונות דרכים קטלניות, צריך שתתקיימנה נסיבות מיוחדות (ראה רע"פ 4732/02 ענת סורופין נ' מדינת ישראל, רע"פ 4261/04 פארין נ' מדינת ישראל).

אמת, המלחמה בתאונות הדרכים אינה מתמצת אך ורק בענישה קשה באמצעות בתי המשפט, אלא עליה להיות חלק ממערכה שלמה הכוללת אמצעי ריסון שונים, אמצעי הסברה וחינוך של צעירים ומבוגרים כאחד, תוך הגברת המודעות הציבורית והאישית בדבר החשיבות לנהיגה על פי חוקי התעבורה, וחשוב אולי מכל, הגברת ההפנמה בדבר החובה לכיבוד חייו ושלומו של הזולת, ומיגור הזלזול בזולת, לא "נהג לנהג – זאב", כי אם "נהג לנהג – אוהב" במובן של כיבוד ואכפתיות. עם זאת, וכפי שכבר נפסק לא אחת, גם מערכת בתי המשפט מצווה בהרמת תרומתה למלחמה בעבריינות התעבורתית ובנגע תאונות הדרכים הקשות שפשה בקרבנו, על ידי השתת עונשים אשר יהיה בהם כדי לקדם את פני הרעה וליצור רף ענישה מרתיע, ענישה שיהיה בה גמול ראוי לעושה מעשה העבירה ואפקט הרתעתי ליתר ציבור הנהגים.

יחד עם זאת, בצד מדיניות הענישה המחמירה בעבירות של תאונות דרכים קטלניות, חייב בית המשפט לשים לנגד עיניו, לעולם, את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה, לבחון את נסיבותיו האישיות של הנאשם, כך שהעונש שייגזר על הנאשם בסופו של יום יהיה פרי של שקלול בין מדיניות הענישה הראויה בגין אותה עבירה לבין הנסיבות הקונקרטיות של המקרה שבפניו, תוך התחשבות בנסיבותיו האינדיבידואליות של הנאשם (ראה ע"פ 8382/03 חילף נ' מדינת ישראל, עמ' 143).

לאור ההלכות הללו ומדיניות הענישה הראויה, נוטה ההסדר שבפני, לכאורה, לקולא, שכן מדיניות הענישה היא הטלת עונשי מאסר בפועל על מי שגרם לתאונת דרכים שהובילה לקטילת חייו של אדם אחר.  לכן יש לבחון האם במקרה שבפניי מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות חריגה ממדיניות הענישה הנוהגת.

בענייננו מדובר בהולכת רגל קשישה, אשר חצתה את מעבר החצייה עם מקל הליכה ונפגעה על ידי הנאשם אשר לא שם ליבו די הצורך אל מעבר החצייה, פגע בה, גרם לה לפציעה קשה אשר בסופו של יום הובילה למותה.

כאמור, בית המשפט החל בשמיעת הראיות, ומחומר הראיות שנשמע עד כה יש תימוכין של ממש לנימוקים שהציגה המדינה בבקשתה לאמץ את ההסדר.

אכן מדובר במי שהתקרב למעבר חצייה בנסיעה איטית, לא היה מדובר בנסיעה מהירה, פרועה המצביעה על דרגת רשלנות גבוהה במיוחד. אמנם הנאשם חייב היה בזהירות מוגברת שעה שהוא מתקרב למעבר החצייה, כך מחייב אותו החוק (תקנה 67 לתקנות התעבורה התשכ"א 1961), ובכך הוא כשל כשלון חרוץ, אך, כאמור, לא נצפתה נהיגה רשלנית מופקרת ומסכנת חיים טרם שהגיע למעבר החציה ולכן רשלנותו - הגם שהיא קיימת - היא במידרג הנמוך.

זאת ועוד, לאחר שהנאשם פגע בהולכת הרגל, היא קמה על רגליה, פנתה אליו ורק בשלב מאוחר יותר התאשפזה, עברה מספר טיפולים אשר הצריכו ניתוחים ובסופו של דבר לא שרדה את הפציעה ונפטרה. נסיבה זו מצטרפת לנסיבות לקולא לזכותו של הנאשם.

לכך מצטרפים נסיבותיו האישיות של הנאשם. מדובר בנאשם בן 78 שנים, אשר קורות חייו מלמדות על אדם אשר בכל שנותיו תרם את תרומתו למדינה, אב לילדים, סב לנכדים, עבד למחייתו ברב שנותיו הבוגרות ועד היום כעצמאי. האירוע הנוכחי הוא אירוע חריג מאוד בנוף חייו, הוא אינו משקף את התנהלותו כנהג. גיליון הרשעותיו (ת/1) מלמד כי הנאשם מחזיק ברישיון נהיגה מזה 46 שנים וצבר לחובתו 23 הרשעות.

 שילוב הנסיבות האינדיבידואליות של המקרה שבפניי, קרי, העובדה שהנאשם התקרב באיטיות למעבר החצייה, העובדה שהמנוחה הייתה בהכרה מלאה לאחר הפגיעה ולא נראה, לכאורה על פניו באותו שלב כי נפגעה קשה ומותה אירע רק בשלב מאוחר יותר, בבית חולים לאחר מספר ניתוחים שבוצעו בה, וכן גילו המבוגר של הנאשם והעדר חריג כלשהו בעברו התעברותי, כל אלה מלמדים כי אכן קיימות נסיבות מיוחדות שבגינן ראוי להימנע מעונש של מאסר בכליאה ממשית ולכן עונש המאסר של 6 חודשים אשר ירוצה בעבודות שירות נראה לי, בנסיבות העניין, עונש ראוי, מדוד ושקול ועל כן אכבדו. 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ