החלטה
בפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' ס. הנשיא, השופטת ר' חוזה) בב"ש 35538-07-10 מיום 22.07.10, ולפיה, הורתה על שחרורו של המשיב.
כנגד המשיב הוגשה בקשה למעצר עד לתום ההליכים בד בבד עם הגשת כתב אישום נגדו המייחס לו עבירות לפי סעיפים 192, 273, 275 ו- 186 לחוק העונשין, התשל"ז 1977, דהיינו, איומים, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו והחזקת סכין למטרה לא כשרה.
בתמצית בלבד אציין כי על פי הנטען בכתב האישום, ביום 18.7.10, סמוך לשעה 21.30 ברח' יוסף בחיפה, סמוך לבית הכנסת "כרמייה" הנאשם איים בפגיעה שלא כדין בשניים מהמתפללים שהתפללו במקום באותה שעה, באופן שאחז בסכין, נופף בה לעברם "ואמר להם שידקור את כולם, אחד אחד, וישבור את בית הכנסת, כל זאת בכוונה להפחידם".
בהמשך, כך נטען, סרב לשוטרת אשר הורתה לו להיכנס לניידת ואף תקף אותה בכך שדחף את ידו השמאלית לעבר פלג גופה העליון, התפרע והתנגד למעצר עד ש"נשברו האזיקים על ידיו".
כב' השופטת קמא קבעה כי מחומר שהוצג לעיונה, עולה כי מתקיימות ראיות טובות לעבירות המיוחסות למשיב, תוך שהפנתה להודעות המתלוננים, עדי הראיה, השוטרים והמשיב שקשר עצמו באורח חלקי למעשים המיוחסים לו.
עוד סברה כב' השופטת קמא, כי הוכחה מסוכנות המשיב, לאור מהות מעשיו.
יחד עם זאת, קבעה כב' השופטת קמא כי ניתן להשיג את מטרות המעצר על ידי שחרורו בתנאים מגבילים שפגיעה בחירותו פחותה ממעצר.
לפיכך, הורתה על שחרורו בערבות עצמית וערבות צד ג' (חתימה) על סך של 7,500 ₪, אסרה עליו להתקרב לבית הכנסת נשוא כתב האישום במרחק שלא יעלה על 1,000 מ' וכן אסרה עליו לקיים כל קשר ומגע מכל סוג שהוא עם מי מהמתלוננים והמעורבים באירוע. כל זאת, כאשר ישהה בבית אימו ולא יתגורר בביתו.
האיסורים הנ"ל, קבעה כב' השופטת קמא, יעמדו בעינם עד ליום 01.08.10 שעה 14.00.
ב"כ העוררת בטיעוניו בעל פה ובנימוקי הערר בכתב, הפנה למסכת העובדתית שבכתב האישום וטען כי מעשיו מעידים על מסוכנותו, הן למתלוננים והן לשוטרים.
עוד הוסיף וטען ב"כ העוררת, כי מסוכנות המשיב לא תאויין בהגבלות השונות ובאיסורים שהוטלו עליו. לפיכך, ביקש לבטל את החלטת בימ"ש קמא ולהורות על מעצרו עד לתום ההליכים נשוא כתב האישום.
מנגד, ב"כ המשיב ביקש להותיר על כנה את החלטת בימ"ש קמא, גם אם לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה לצורך הליך זה.
יחד עם האמור לעיל, ביקש ב"כ המשיב למזער את חומרת המעשים המיוחסים למרשו וטען כי יש להותיר את הברור הראייתי לשמיעת הראיות בהליך הפלילי. לשיטתו, הנלמד מעברו מלמד על אי מסוכנותו וכי אין להורות על מעצרו עד לתום ברור דינו.
בהמשך לדיון שהתקיים בפניי, הניח ב"כ המשיב תצהיר מאם המשיב המתגוררת ברח' פאר 58 בחיפה ולפיו, הינה מוכנה לקבל לביתה את המשיב ולפקח על תנועותיו משעות הערב ועד שעות הבוקר שלמחרת.
אם המשיב אף נחקרה על תצהירה זה ועמדה מאחורי האמור בו.
לאחר שעיינתי בהחלטת בימ"ש קמא, בטיעוני באי כח הצדדים בפניי ובתיק החקירה, אני סבור כי יש ממש בקביעת ביהמ"ש קמא כי הוכחת מסוכנותו של המשיב נלמדת ממהות מעשיו משאיים על המתלוננים תוך שהוא מחזיק בידו סכין, מניפה לעברם ואומר כי ירצחם.
על כך יש להוסיף את השתוללותו בעת שנתבקש לעלות לניידת והתנהלותו כלפי השוטרת שהורתה לו לעלות לניידת המשטרה.
בנסיבות האמורות לעיל, אני מחליט להותיר על כנה את החלטת בימ"ש קמא, אך יחד עם זאת, להוסיף על התנאים וההגבלות שנקבעו בה את הדברים הבאים:
א.המשיב ישהה במעצר בית חלקי בבית אימו ברח' פאר 58 חיפה, בין השעות 19.00 ל- 06.00.