מדינת ישראל נ' פרץ

בפני

שופטת שרית קריספין-אברהם

הכרעת דין

כנגד הנאשם נרשמה, ביום 15.3.11, הודעת תשלום קנס בגין כניסה לצומת לא פנוי (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 65 לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום 21.5.12, נשמעו הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה, העידה רס"ר גלייזר ליאת, עורכת הדו"ח והוגשו הדו"ח, שסומן ת/1 וכן סקיצה של המקום, שנערכה במועד הדיון וסומנה ת/2.

מטעם ההגנה, העיד הנאשם בלבד.

ע"פ גרסת המאשימה, ביום 15.3.11, בסמוך לשעה 10:30, נהג הנאשם בקטנוע בתל אביב, ברחוב לוינסקי, מכיוון מערב לכיוון מזרח ובהגיעו לצומת עם שדרות הר ציון, נצפה על ידי עדת התביעה כאשר הוא נכנס לצומת בניגוד לאור האדום שדלק ברמזור בכיוון נסיעתו ותוך כדי כך שכלי רכב נכנסים לצומת מכיוון צפון.

העדה הורתה לנאשם לעצור את הרכב ורשמה מפיו את הדברים הבאים:" אני לא זוכר מאיפה ירדתי. את צודקת, תעזרי לי. אני ירדתי מהחנות של הטלפונים ".

על פי גרסת הנאשם, הוא נהג בקטנוע, אך לא ברחוב לוינסקי. לטענתו, הוא יצא מחניה, בין שני בניינים, ישירות לשדרות הר ציון, במקום שאינו צומת. הנאשם הודה כי אמר לעדה "תעזרי לי", אך הכחיש את יתר הדברים שנרשמו מפיו.

לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:

עדת התביעה תיעדה באופן מפורט את נסיבות ביצוע העבירה, תוך התייחסות לכל רכיביה ולעובדות הרלוונטיות לאישום. העדה ציינה מיקומה בעת שהבחינה בנאשם מבצע את העבירה, פירטה את כיוון נסיעתו, המרחק בו היה מן המדרכה והאופן בו התקדם לתוך הצומת.

עדותה של עדת התביעה הייתה עניינית, בהירה, עקבית ולא נסתרה בחקירה נגדית.

גרסת הנאשם לא עשתה עלי רושם אמין. הנאשם בחר לאשר רק חלק מהדברים שנרשמו מפיו והכחיש את החלק הקושר אותו לביצוע העבירה. את גרסתו באשר לאופן התרחשות האירוע נמנע מלהעלות במעמד רישום הדו"ח ועשה זאת רק בבית המשפט, ללא טעם כלשהו.

לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששבתי והזהרתי עצמי, שכן עדות יחידה הוצגה בפני במסגרת פרשת התביעה, הנני קובעת כאמור, כי הנאשם עבר עבירה כמיוחס לו בכתב האישום שבנדון.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, א' תמוז תשע"ב , 21 יוני 2012, במעמד הצדדים