ת"פ
בית משפט השלום ירושלים
|
57897-11-11
12/05/2013
|
בפני השופט:
ירון מינטקביץ
|
- נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
|
הנתבע:
1. דניאל פנחס 2. משה פנחס 3. מיכאל פנחס 4. אלירן פנחסכולם
|
גזר-דין |
גזר דין
רקע
ארבעת הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש אשר בוצעה בצותא.
על פי עובדות כתב האשום בו הורשעו הנאשמים, ביום 10.6.11 הגיעו הנאשמים לבית בו התגוררו אותה העת נאשם מס' 2 והמתלונן. מתסקירי שירות המבחן עלה, כי הנאשמים ביקשו להכנס לבריכה הנמצאת במתחם המגורים בו התגורר הנאשם מס' 2, אשר השימוש בה הותר לדיירי הבנין בלבד ולא לאורחיהם.
כאשר הגיעו הנאשמים לבריכה, אמר להם המתלונן כי אינם יכולים להכנס למקום שכן מדובר בשטח פרטי. הנאשמים התעמתו עם המתלונן מילולית ואז המתלונן קם מכסאו והפיל את הכסא לאחור. בתגובה, ארבעת הנאשמים התנפלו על המתלונן ותקפו אותו:
הנאשמים בעטו במתלונן, הכו אותו באגרופיהם, דחפו אותו ונאשם מס' 3 אף הכה אותו בכסא. גם כאשר נפל המתלונן ארצה והתכווץ על מנת להתגונן, המשיכו הנאשמים להכותו. כתוצאה מהמכות נגרמו למתלונן שריטה ברגל, שטפי דם בכתפיים, כאבי ראש וכאבים בצואר והוא נעדר מעבודתו לתקופה ממושכת.
כאשר הגיעה למקום ניידת משטרה אותה הזמין שכן שהיה עד לתקיפה, טענו הנאשמים בפני שוטר סיור, כי המתלונן הוא שתקף אותם.
טעוני הצדדים
המתלונן העיד מטעם המאשימה והוגשה הודעתו. ההודעה מתארת את הארועים שפורטו בכתב האשום ואין בה כדי לתרום הרבה להבנת הארוע. מעדות המתלונן בפני עלה, כי לאחר הארוע נזקק לכדורי הרגעה בשל חרדות מהן סבל כתוצאה מן הארוע וכי נעדר מעבודתו 3-4 שבועות. עם זאת, כיום הוא שב לאיתנו.
לאחר הטעונים לעונש קם המתלונן וביקש לומר כי הוא מקבל את התנצלותו של נאשם מס' 2 ומבין בדיעבד כי מדובר במקרה מצער לשני הצדדים. המתלונן הוסיף, כי הוא סבור שראוי להתחשב בנאשמים.
ב"כ המאשימה שם דגש על חומרת העבירה ועל הנזקים אשר נגרמו למתלונן כתוצאה מן העבירה. לפיכך ביקש להשית על הנאשמים 1-3 עונש מאסר, שלא יפחת מששה חודשי מאסר בעבודות שירות ועל הנאשם מס' 4, אשר היה קטין בעת ביצוע העבירה, של"צ והרשעה.
ב"כ הנאשמים מנגד, שם דגש על כך שמדובר בהסתבכותם הראשונה של הנאשמים ועל חרטתם וביקש להסתפק בשל"צ, כפי שהמליץ שירות המבחן.
מתחם העונש ההולם
העבירה אותה ביצעו הנאשמים חמורה וקשה. ארבעת הנאשמים התנפלו יחדיו על המתלונן, אשר חטאו היה, כי ביקש מהם שלא יכנסו לשטח פרטי.
אין בידי כלים לקבוע מה היה אופיים של חילופי הדברים בין המתלונן לנאשמים. גם אם אצא מהנחה שהמתלונן פנה לנאשמים בצורה גסה ולא הולמת (ואדגיש כי אין בידי כלים לקבוע זאת) לא ניתן לקבל, כי התגובה לפניה מעין זו, תהיה התנפלות אלימה וברוטלית של ארבעה אנשים, אשר תקפו המתלונן בבעיטות, אגרופים ודחיפות, ואף הכו בו באמצעות כיסא. מהראיות אשר הוצגו לי עולה, כי המתלונן נחבל קשות בארוע, בגופו וחמור מכך, ברוחו. לא קשה לדמיין כיצד מרגיש אדם המותקף בביתו על ידי חבורת בריונים ואת מידת הפגיעה בבטחונו האישי כתוצאה מכך.
המדובר בהתנהגות בריונית, אלימה ושלוחת רסן. חברה שומרת חוק אינה יכולה ואינה אמורה להכיל התנהגות כזו או להפגין כלפיה סובלנות וסלחנות.
מתחם העונש ההולם עבירה זו נע בין מאסר קצר, למשך מספר חודשים, לבין מאסר למשך שנתיים.
כמו כן, יש לחייב הנאשמים בפיצוי ממשי למתלונן בשל נזקיו.
נסיבותיהם האישיות של הנאשמים
מתסקירי שירות המבחן עולה תמונה זהה לחלוטין ביחס לארבעת הנאשמים (למעט קטינותו של נאשם מס' 4 בעת ביצוע העבירה):