מדינת ישראל נ' פדידה - פסקדין

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, לפי סעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1996.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של איומים, היזק לרכוש במזיד, החזקת סכין למטרה לא כשרה, החזקת נכס החשוד כגנוב, והתנהגות פרועה במקום ציבורי.

ב"כ המשיב אינה חולקת על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, אולם לטעמה נסיבות התיק שבפנינו אינן מצדיקות הותרתו של המשיב בתנאים מגבילם וניתן להסתפק בענינו בתנאי שחרור הכוללים ערבויות כספיות והרחקה מהמתלונן.

ב"כ המשיב טוענת כי מדובר במסוכנות ספציפית כלפי המתלונן וכי העבירות המיוחסות למשיב אינן מצביעות על רף מסוכנות גבוה.

בהגינותה מציינת ב"כ המשיב כי המשיב אינו נכון להרתם להליך טיפולי.

ב"כ המבקשת מתנגד לשחרורו של המשיב ועותר למעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

לדבריו המסוכנות הנשקפת מפני המשיב נלמדת הן נוכח המעשים המיוחסים לו, הן נוכח עברו הפלילי המכביד, הכולל הרשעות בעבירות אלימות ועבירות זהות, במספר רב של ארועים, הן נוכח העובדה כי תלויים ועומדים כנגדו שני מאסרים על תנאי שהינם ברי הפעלה בענינו וכי מתנהלים כנגדו הליכים נוספים בבתי משפט שונים בגין עבירות אלימות, איומים, החזקת סמים והחזקת סכין.

לדברי ב"כ המשיב הצטברות הנתונים הללו מלמדת כי עסקינן במשיב מסוכן שקיים חשש שאם ישוחרר ימשיך לעבור עבירות או יסכן את בטחון הציבור.

כשלעצמי סבורני כי אין בקביעת הרחקה בלבד כדי להשיג את תכלית המעצר בענינו של המשיב.

כעולה מעובדות כתב האישום, המשיב הגיע למקום ציבורי כשהוא תחת השפעת אלכוהול, השתולל והתנהג באופן פרוע וכאשר התבקש על-ידי בעלי המקום להיות בשקט, איים עליו כי ישחט אותו ויהרוג אותו. בהמשך היכה באגרופו במכשיר מפעל הפיס, וניפץ אותו, הוציא סכין יפנית מכיסו ונופף בה לעבר המתלונן על מנת להפחידו.

עברו של המשיב מלמד כי הרשעתו הראשונה הינה משנת 2008, ומאז צבר לחובתו עוד 3 עבירות בשורה ארוכה של עבירות הפרת הוראה חוקית והפרת צווי בית המשפט, איומים, עבירות אלימות, התנהגות פרועה במקום ציבורי, תקיפת קטין ותקיפה סתם.

כמו כן המשיב ביצע לכאורה את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום כאשר שני מאסר עם על תנאי תלויים ועומדים כנגדו וכאשר מתנהלים הליכים בענינו במס' בתי משפט בעבירות אלימות, בהחזקת סמים והחזקת סכין.

מחוות הדעת הפסיכיאטרית בענינו של המשיב עולה כי באבחון שנעשה לו בלטו סימנים של הפרת אישיות, עם קווים א- סוציאליים ואימפולסיביים. כמו כן מציין הפסיכיאטר המחוזי כי ברקע התנהגותו של המשיב שימוש בסמים ואלכוהול בכמות מופרזת.

המשיב עצמו מסרב להתרם להליך טיפולי מסודר.

מכלול הנתונים הללו מביאני לכלל מסקנה כי החלופה המוצעת הכוללת הרחקה בלבד וערבויות כספיות, אין בה כדי להשיג את תכלית המעצר בענינו של המשיב כלל ועיקר.

ככל שנכונה הייתי לשקול אפשרות שחרור של המשיב בערובה, בוודאי צריכה הייתה להיות מובאת בפני חלופה ראויה הכוללת פיקוח אפקטיבי ומתן מענה לבעיית השימוש לרעה בסמים ואלכוהול.

עוד אצין כי עברו של המשיב מלמד כי הורשע במס' רב של עבירות הפרת הוראה חוקית והפרת צו שיפוטי, מה שמעמיד בספק את היכולת ליתן בו אמון כי ישמור על צווי בית המשפט ויקיימם ככתבם וכלשונם ומלמד כי אכן כאמור בחוות הדעת הפסיכיאטרית המשיב סובל ככל הנראה מהתנהגות אימפולסיבית וחסרת גבולות.

סוף דבר- משעה שלא הונחה בפני חלופת מעצר ראויה, אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

ניתנה והודעה היום י"ט תמוז תש"ע, 01/07/2010 במעמד הנוכחים.