מדינת ישראל נ' פאדי(עציר)

בפני

שופט דב פולוק

הכרעת - דין

הנאשם הואשם בשתי עבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין תשל"ז-1977, בשתי עבירות של החזקת סכין, עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין תשל"ז-1977 ובכניסה לישראל שלא כחוק, עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב-1952.

ע"ת 1, השוטר נתנאל מור, העיד שהגיע למקום בעקבות הודעה שהתקבלה על "קרב סכינים". בעת ירידתו מרכבו, הוא הבחין בחשוד שהיה לבוש בחולצה לבנה כשהוא רץ מהמקום. העד צעק "עצור משטרה" והחל לרדוף אחריו. הנאשם, שלבש חולצה שחורה, חסם את דרכו של העד. הוא צעק לשוטר "לעזוב אותו" ובידו הימנית החזיק סכין יפנית כשהלהב מופנה לכיוון השוטר. העד יחד עם שוטר אחר, השכיבו את הנאשם על הקרקע ואזקו את ידיו. בכיס האחורי של מכנסי הנאשם נמצאה סכין יפנית נוספת.

רועי כהן, ע"ת 2, עובד במקום האירוע שהתרחש בתחנת דלק. באותו לילה הוא לא עבד אלא הגיע למקום לקנות סיגריות. הנאשם ישב ליד שולחן יחד עם אדם אחר שלבש חולצה לבנה. הם שתו ופיצחו גרעינים. העד העיר להם להפסיק ללכלך את המקום ע"י זריקת קליפות גרעינים על הקרקע. האדם שלבש את החולצה הלבנה החל לרוץ אחרי העד כשהוא מחזיק בקבוק מזכוכית בידו. העד הרים קרש והאדם בחולצה הלבנה התרחק. הנאשם ניסה להרגיע את העד ואת האדם שלבש את החולצה הלבנה. על פי דברי העד, גם היו במקום אחיו של העד עם חבריו. הנאשם החזיק בידו סכין וצעק לעברם "מי שמתקרב אז- - ן אותו". הבלשים, שהיו לבושים בבגדים אזרחיים ונסעו ברכב עם לוחית זיהוי אזרחית, הגיעו למקום , ירדו מרכבם ומיד התקרבו לנאשם. העד סבור שהנאשם חשב בטעות שהבלשים הגיעו כחברים של העד, אחיו וחבריו. הנאשם עמד מול הבלשים עם הסכין בידו. העד לא ראה שהנאשם עשה פעולה של דקירה.

ע"ת 3, מר פוואז אבו סביח, העיד שהוא עבד אז, יחד עם הנאשם, במטבח של המסעדה בתחנת הדלק. הם סיימו לעבוד בסמוך לשעה 20:00 ולאחר שנחו בחדרם במקום עד שעה 23:00 , ישבו ליד שולחן ברחבת תחנת הדלק ופיצחו גרעינים. לדברי העד הוא שתה בירות אך הנאשם לא שתה. עובד של התחנה אמר לעד לקום מהמקום והעד התרחק ממנו. אותו אדם הביא קרש והחל לקלל אותו. לדברי העד "לא היה כלום אחר כך" בינו לבין העובד עם הקרש "אני לא התקרבתי אליו ולא נגעתי בו ולא נגע בי" (ע' 31 לפרוטוקול שורות 1 – 7).

לעניין הסכינים, הסביר העד שהוא והנאשם קיבלו את הסכינים במסגרת עבודתם כדי לחתוך חבלים לתליית שלטים בתחנת הדלק. מעדותו עולה שישב עם הנאשם ליד השולחן ברחבת תחנת הדלק אחרי שעות העבודה. העד נשאל אם הסכין שלו היה עמו כשישב ליד השולחן והוא השיב שהסכין הייתה בחדרו. הוא העריך את המרחק בין חדרו במסעדה לבין המקום בו ישב ליד השולחן ברחבת תחנת הדלק בכ-15 – 20 מטר.

רס"ר חגית פרץ, ע"ת 4, גבתה את אמרת הנאשם (ת/2). העדה אישרה שהנאשם מסר לה שיש מצלמות אבטחה במקום ושניתן לאמת את גרסתו מול האירועים שהוקלטו באמצעות המצלמות.

ע"ת 5, בלש יעקב (קובי) גלבאסר, העיד שקיבלו הודעה על קטטה עם אלימות וסכינים . במקום הייתה התקהלות של אנשים וכמות גדולה של שברי זכוכיות ובקבוקים מנופצים. העד התקרב לנאשם יחד עם השוטר נתי (ע"ת 1). נדף מהנאשם ריח חריף של אלכוהול. העד הודיע לנאשם שהוא שוטר ואף הוציא את הארנק כדי להראות לנאשם תעודת מינוי. בעת התקרבותו לנאשם מישהו מבין האנשים שהתקהלו שם צעק שיש לנאשם סכין. העד הבחין שהנאשם מחזיק דבר מנצנץ בידו. הנאשם ניסה לפגוע עם הדבר בידו בשוטר נתי שלא שם לב. העד מיד קפץ על הנאשם ונטרל אותו. מידו של הנאשם נפלה סכין יפנית. בחיפוש עליו נמצאה סכין יפנית נוספת .

הבלש ראובן כהן, ע"ת 6, העיד שקיבלו הודעה על קטטה בתחנת הדלק. בהגיעם למקום הבחינו בהתקהלות גדולה של אנשים. בחור שלבש חולצה לבנה החזיק מקל בידו, הניפו לעבר האנשים וקיללם. השוטרים צעקו "משטרה". האדם שהחזיק את המקל זרקו לעברם. העד שמע צעקות של קובי (ע"ת 5 ) "סכין, סכין נתי (ע"ת 1) תזהר הוא עם סכין" (ע' 41 לפרוטוקול שורה 8). העד הגיע אליהם ועזר בנטרול ובאיזוק הנאשם. בכיס האחורי של מכנסי הנאשם נמצאה סכין יפנית נוספת.

ע"ת 7, רס"ר רביב נוימן, הגיע למקום האירוע כדי להעתיק את הסרטים שהוקלטו באמצעות מצלמות האבטחה. הוא לא הצליח להעתיק את הסרטים וגם אדם אחר שנשלח למקום לא הצליח להעתיקם. העד צפה בסרטים וערך דו"חות צפייה (ת/4 – ת/5). בדו"חות צוין שהעד צפה בדמויות, שאת פרטי לבושם הוא תיאר, ושהם תקפו את המתלונן.בחקירה נגדית השיב העד שהוא לא התייחס בדו"חות לכל הסרטים בכל מצלמות האבטחה בתחנת הדלק אלא רק למצלמות הרלבנטיות אשר כיסו את שטח האירוע (ע' 46 לפרוטוקול שורות 13 -20).

באמרתו של הנאשם (ת/2) הוא אמר שהוא עבד כ"גריל-מן" במסעדת תחנת הדלק ושסיים את עבודתו באותו יום בשעה 19:00. בעבודתו לפעמים הוא עובד עם סכין. לעניין הסכין בכיס מכנסיו אמר "אולי מישהו שם לי בכיס" (ע' 1 ל-ת/2 שורה 1) ובהמשך אמר "אני לא יודע איך הסכין היה בכיס שלי" (ע' 3 ל-ת/2 שורה 44). הנאשם הכחיש שהוא איים או תקף או הרים סכין בידו. אדרבא. הנאשם הכחיש שהחזיק בסכין בשום שלב באירוע ולדבריו הוא רק ניסה להרגיע את המצב. בתשובה לשאלה לגבי כמות האלכוהול ששתה השיב "שתיתי 4 כוסות של וודקא עם XL " (ע' 2 ל-ת/2 שורה 10).

לעומת זאת, בעדותו בבית המשפט אמר שהוא לא שתה אלכוהול (ע' 54 לפרוטוקול שורה 16).לעניין הסכין, העיד שהיה לו סכין בכיס שהוא משתמש בה בעבודה. כן אישר שהיה לו סכין נוספת שהוא לקח מפאדי (ע"ת 3). לדברי הנאשם, הוא אכל גרעינים עם פאדי. פאדי שתה אלכוהול.הנאשם קם ונכנס למסעדה כך שפאדי היה לבד. הנאשם שמע צעקות, חזר למקום בו אכלו גרעינים והבחין בפאדי רב עם רועי כהן (ע"ת 2). הנאשם ניסה להפריד בניהם ולקח את הסכין של פאדי בכדי שלא ישתמש בה כדי לפגוע ברועי כהן. הנאשם הבחין בשוטרים מתקרבים אך לא הבין שהם שוטרים ולא שמע שהם צעקו "משטרה". הוא חשש שהם באו לתקוף אותם ולכן החזיק את הסכין בידו והודיעו להם לא להתקרב. השוטרים הכוהו ואיזקו את ידיו. הנאשם אישר שאין לו תעודת זהות ישראלית ואין לו אישור עבודה בישראל.

בסיכומיו טען ב"כ הנאשם, שלמרות שהמאשימה "הוכיחה את רוב רובן של טענותיה העובדתיות בכתב האישום", יש לזכות את הנאשם משתי העבירות של החזקת סכין ומשתי העבירות של איומים. לדבריו, הנאשם החזיק בסכין במסגרת עבודתו ולמעשה היה במקום עבודתו. אי לכך הנאשם החזיק את הסכין כדין. הנאשם אמר את הדברים שאמר ונפנף בסכין לא כדי לפגוע ולאיים על אחרים. אדרבא, מעשים אלו, לטענת ב"כ הנאשם, באו כדי להרתיע, כאקט של הגנה עצמית, בפני אותם אנשים שהנאשם סבר שבאו לתוקפו, כשהנאשם לא הבין שמדובר בשוטרים.

דיון:

לאחר שמיעת הראיות אין חולק שהנאשם אינו בעל תעודת זהות ישראלית ואינו בעל אישור כניסה לישראל. אשר על כן הנני מרשיע את הנאשם בעבירה של כניסה לשראל שלא כדין, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לשראל תשי"ב-1952.

לגבי שתי העבירות המיוחסות לנאשם של החזקת סכין שלא כדין. באמרתו של הנאשם (ת/2) הנאשם כפר בהחזקת סכין וטען שלא ידע את הנסיבות בהן הסכין נמצאה בכיסו האחורי. הוא אף מסר שבשום שלב באירוע החזיק סכין בידו. לעומת זאת, בעדותו בבית המשפט וכן בסיכומי ב"כ הנאשם בכתב, הודה הנאשם שהחזיק בשתי סכינים יפניות, אחת בידו ואחת בכיסו.

האם ניתן לקבוע שהנאשם החזיק בסכינים "מחוץ לתחום ביתו או חצריו" כלשון סעיף 186(א) לחוק העונשין תשל"ז -1977? הנאשם העיד שהוא עבד במסעדה של תחנת הדלק ולן בחדר בתוך מבנה המסעדה.אולם שטח תחנת הדלק אינו מהווה "חצר" ביתו. המסעדה ותחנת הדלק הן מקומות עבודה בהן הנאשם רשאי להראות שהחזיק בסכין למטרה כשרה, דהיינו, במסגרת עבודתו. "ביתו" של הנאשם הוא החדר בתוך בניין המסעדה. הנאשם הסתובב עם הסכינים מחוץ לחדרו ולכן על הנאשם להראות שהוא החזיק בסכינים למטרה כשרה.

במקרה דנן הנאשם ישב ליד שולחן בחצר תחנת הדלק לצורך אכילה ושתייה, מחוץ לשעות עבודתו. לא הייתה לנאשם כל מטרה כשרה להחזיק את הסכינים מחוץ "לביתו" באותה שעה. לא הייתה לנאשם כל "עבודה" שעליו היה לבצע עם סכין. דווקא, הסמיכות של הנאשם ל"ביתו" אפשרה לנאשם ההזדמנות להחזיר את הסכינים מיד לחדרו.