מדינת ישראל נ' עטאונה(עציר) ואח'

החלטה

בפניי בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם.

כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של כניסה לישראל שלא כדין, זיוף בכוונה לקבל דבר, שימוש במסמך מזוייף בכוונה לקבל דבר והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו.

על פי עובדות כתב האישום, כל אחד מן המשיבים נכנס לתחומי מדינת ישראל שלא כדין וכאשר הוא מחזיק בידו היתר כניסה מזוייף לישראל וזאת בכוונה לקבל באמצעות ההיתר המזוייף דבר. כאשר נתפסו המשיבים על ידי שוטר שביקש מהם להזדהות הציג כל אחד מהם את אותו מסמך מזוייף ועשה בו שימוש בכוונה לקבל באמצעותו דבר ולהשאר בישראל שלא כחוק.

באי כוח המשיבים חולקים על קיומן של ראיות לכאורה המיוחס למשיבים וטוענים, כי למשיבים לא היתה כל דרך לדעת כי המסמך אותו החזיקו ברשותם אשר נחזה להיות מסמך כשר, הינו מסמך מזוייף. לדבריהם כל המשיבים מסרו אותה גרסה במשטרה, ולפיה רכשו את ההיתר מאדם אשר נחזה להיות כמי שעיסוקו במתן היתרים, וכי בתמורה לאותו היתר שילמו סכום של 4,500 ₪ כל אחד. לדברי בא כוח המשיבים, המשיבים עצמם נפלו קורבן לאחר שגזל מהם את כספם ובסופו של דבר סיפק להם מסמך מזוייף שלהם לא היתה כל דרך לדעת או לחשוד כי הוא מזוייף.

בא כוח המבקשת טוען לקיומן של ראיות לכאורה. ראשית, באשר לעבירה של השהייה הבלתי חוקית מפנה הוא לעובדה שאכן בפועל שהו המשיבים באופן בלתי חוקי בתחומי מדינת ישראל ושהם אינם מורשים להכנס. לדבריו, גרסתם של המשיבים מעלה יותר מתמיהה נוכח העובדה, כי לא מסרו את פרטי אותו אדם אשר לכאורה ניפק להם את האישורים בתמורה לכסף, כך שהמשטרה לא יכלה להתחקות אחר עקבותיו וטענתם נשארה טענה בעלמא. עוד טוען בא כוח המבקשת, כי לצורך קבלת אישור יש הליך מאוד ברור ומסודר הכולל פנייה והתייצבות פיזית בלשכות של המנהל האזרחי ואין מחלוקת, כי המשיבים לא פעלו בדרך הזו.

לאחר ששמעתי את טיעוני באי כוח הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי אכן קיים קושי ממשי בראיות המצויות בידי התביעה ולו מהבחינה שגרסתם של המשיבים לא נבדקה ולא נעשה כל מאמץ ולו מינימלי על מנת לבדוק אותה. נכון הוא כי המשיבים לא מסרו פרטים אשר איפשרו למשטרה להתחקות אחר מי שלכאורה ניפק להם את האישורים המזוייפים. אך יחד עם זאת, התבקשה פעולת חקירה מינימלית והכרחית נוכח גרסתם של המשיבים והיא חקירתו של המעסיק באתר הבנייה. המשיבים נתפסו באתר הבנייה כשידוע היכן הם עובדים ואף מסרו כמה זמן הם עובדים במקום. המשטרה למרבה הצער לא טרחה לאתר את המעסיק, לגבות עדותו, לשמוע ממנו כמה זמן המשיבים עובדים אצלו, כיצד הגיעו לעבוד אצלו, האם בדק את האישורים שהם מחזיקים, האם היה לו קשר עם אותו אחד שלדברי המשיבים הוא זה שתיווך בינם לבין המעסיק, כך שבכל מקרה המשטרה נמנעה מעשיית פעולה ולו מינימלית על מנת לעבות את הראיות בתיק ולאמת או לסתור את גרסת המשיבים.

מכל מקום, טענתם של באי כוח המשיבים היא טענה כבדת משקל והיא תתברר עד תומה במסגרת ההליכים בתיק העיקרי.

בעת הזו, נוכח חולשתה היחסית של התשתית הראייתית יש מקום לקבוע תנאי שחרורו בענייננם של המשיבים. אינני מקבלת הטענה, כי יש להורות על שחרורם ללא כל תנאי. מדובר בתושבי שטחים, כשבעצם היותם תושבי שטחים גלום החשש להימלטות מאימת הדין ויש להבטיח כי התייצבו להמשך משפטם, הגם שהבסיס הראייתי מגלה בעייתיות.

סוף דבר, ולאחר ששקלתי את השיקולים הצריכים לעניין, אני מורה על שחרורם של המשיבים בתנאים כדלקמן:

א.כל אחד מן המשיבים יחתום על ערבות עצמית בסך של 10,000 ₪.

ב.כל אחד מן המשיבים ידאג כי תחתם בעניינו ערבות צד ג' של ערב ישראלי אחד על סך 8,000 ₪ כאשר כתובתו תשמש גם ככתובת להמצאת הזמנות לדין והוא מתחייב לדאוג להעברת ההזמנות לידיו של המשיב עליו הוא ערב.

ג.הפקדה במזומן בסך של 5,000 ₪ לכל אחד מן המשיבים.

ד.נאסר על המשיבים להכנס לתחומי מדינת ישראל ללא אישור שהייה כדין, למעט ישיבות בית המשפט על פי זימון כדין.

ה.אם יצליחו המשיבים לעמוד בתנאי השחרור, יובלו על ידי משטרת ישראל למחסום ויועברו לשטחי הרשות.

לא יעמדו המשיבים או מי מהם בתנאי השחרור, ישארו במעצר עד החלטה אחרת ויובאו לתזכורת ערבויות ביום 21.11.2010 בשעה 08:30.

יש לאפשר לכל אחד מן המשיבים 3 שיחות טלפון על חשבון המדינה, לצורך הסדרת הערבויות.

ניתנה והודעה היום ט' כסלו תשע"א, 16/11/2010 במעמד הנוכחים.

שרית זמיר, שופטת

החלטה

כתב האישום הוקרא לנאשמים והם הבינוהו ומענה ינתן בפני כבוד סגן הנשיאה השופט הימן.