מדינת ישראל נ' סוסן - פסקדין

גזר דין

הנאשם הורשע, על פי הודייתו, במספר עבירות:

פריצה לרכב בכוונה לגנוב (2 מקרים)- עבירה לפי ס' 413 ו' סיפא לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן החוק).

גניבה מרכב (2 מקרים)– עבירה לפי ס' 413 ד' (א) לחוק.

חבלה במזיד ברכב (2 מקרים) – עבירה לפי ס' 413 ה' לחוק.

החזקת כלי פריצה לרכב – עבירה לפי ס' 413 ז' לחוק.

החזקת נכס חשוד כגנוב – עבירה לפי ס'' 413 לחוק.

עובדות כתב האישום בהן הודה הנאשם:

הנאשם פרץ, בתאריך 5/5/10 בסביבות השעה 1755, לרכב מסוג יונדאי אשר חנה בחניון ה"חי-בר" בסמוך לאוניברסיטת חיפה. הנאשם חיבל בתא המטען של הרכב וגרם לו נזק, פרץ לתא המטען ונטל משם שקית ניילון ובה פריטי ביגוד שונים.

סמוך לאמור לעיל, בסביבות השעה 1815, פרץ הנאשם לרכב נוסף מסוג יונדאי, שחנה בחניית אוניברסיטת חיפה. הנאשם החדיר מכשיר חד למנעול דלת תא המטען, פתח את תא המטען ונטל משם מעיל פליז ומברג.

בחיפוש שנערך ברכבו של הנאשם מאוחר יותר, נמצאו מכשירים המשמשים לפריצה לרכב (מברגים, מכפתיים, מפתח שבדי ועוד) ללא הסבר סביר לכך, וכן נתפס ברכבו רכוש חשוד כגנוב (פריטי ביגוד שונים והמברג לעיל).

לאחר הודייתו והרשעתו, התבקש שירות המבחן להכין תסקיר לעניין העונש. מהתסקיר עולה, בתמצית, התמונה הבאה:

הנאשם הינו יליד שנת 1987. לחובתו הליך פלילי אחד, ללא הרשעה, מבהמ"ש לנוער, בגין החזקת נכס חשוד כגנוב ושימוש בסמים לצריכה עצמית (ר' גליון ר"פ ת/1). עוד עולה מהתסקיר, כי לנאשם יש עבר תעבורתי שגם בשלו הוכן תסקיר שירות המבחן.

הנאשם הינו רווק המתגורר עם חברתו העובדת בנק. הנאשם סיים 12 שנות לימוד ללא בגרות ולא התגייס לצבא. לאחרונה, החל לעבוד בהרכבת תריסים.

לדברי הנאשם (הן בפני שירות המבחן והן בפני במסגרת דבריו טרם העונש) הוא ביצע את המעשים בהם הורשע על רקע מריבה עם חברתו ומתוך כעס ותסכול. לדבריו, הוא נסע לאיזור אונ' חיפה כדי לפרוץ לרכבים ומתוך כוונה להיתפס. לדבריו, הוא לא גנב את כל החפצים שלגביהם הורשע. אציין, כי ב"כ הנאשם ציין שהנאשם הודה בחלק מהפריטים (חצאית ומעיל) עקב טעות, ומדובר בפריטים שנרכשו על ידו. משום שמדובר בחלק זניח ושולי ביותר במכלול הדברים, אניח כי אכן הדברים הם כטענת הנאשם בהקשר לפריטים אלה.

שירות המבחן התייחס לרקע בו גדל הנאשם (ר' עמ' 2 למטה ועמ' 3 למעלה) והבעיות הנובעות מכך.

הנאשם לקח אחריות על מעשיו (בכפוף להערתי בס' 3.3 לעיל) והביע נכונות להשתלב בתהליך טיפולי במסגרת שירות המבחן, וזאת במטרה לקבל כלים לשליטה בכעסים ולהתמודדות עם קשייו.

המלצת שירות המבחן היתה להטיל על הנאשם צו מבחן לתקופה של 18 חודשים, וזאת בנוסף למאסר שירוצה בעבודות שירות וכן מאסר מותנה.

ב"כ המאשימה ביקש להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, שכן העבירות אותן ביצע הפכו למכת מדינה, מה גם שהנאשם עצמו ציין כי יצא למסע נקם, שבא לידי ביטוי בפריצה לרכבים של אנשים תמימים. מדובר בעבירות שבוצעו לאחר תכנון, הנאשם הגיע כשהוא מצוייד בכלי פריצה ומכאן חומרת המעשים שאינם פרי החלטה רגעית.

ב"כ הנאשם העלה מספר טיעונים מרכזיים לזכותו של הנאשם: ראשית, נסיבות ביצוע העבירה. בהקשר זה צוין, כי למרות חומרת העבירות הרי שהן אינן מגלות תחכום ו/או תעוזה, אלא מצביעות על:"לא תחכום - אלא טמטום; לא תעוזה – אלא חולשה" (ר' דברי ב"כ הנאשם, עמ' 10, שורות 18-19). בנוסף, הנאשם שהה תקופה ממושכת יחסית, של כ 40 יום (מתאריך 5/5/10 ועד 15/6/10) מאחורי סורג ובריח בטרם שוחרר לתנאי מעצר בית (תחילה המלאים ולאחר מכן חלקיים) וגם לכך יש משקל בנושא הענישה. ב"כ הנאשם הפנה ליתר הנסיבות הפועלות לזכותו של הנאשם ובכללן רמת הענישה בעבירות כאלה אשר תואמת לא פעם את המלצות שירות המבחן. בנוסף, הציע ב"כ הנאשם כי הסכום של 2,500 ₪ שהופקד על ידי הנאשם במסגרת הליכי המעצר ישמש כפיצוי למתלוננים.