מדינת ישראל נ' מרדכי(עציר) ואח' - פסקדין

החלטה

בפניי ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה – מעצרים] , התשנ"ו – 1996,

על החלטתו של בית המשפט השלום בכפר סבא בתיק מ"ת 366-07-10 מיום 5.7.10 (כב' השופט חסדאי) אשר הורה באשר למשיב 1 על מעצר בית מלא בדירת הוריו בהרצליה ובפיקוחם. כמו כן הורה בית המשפט על ערבות צד ג' בסך 6,000 ₪, ערבות עצמית בסך 10,000 ₪ והפקדה בסך 2,000 ₪.

באשר למשיב 2, הורה בית המשפט קמא על מעצר בית מלא בבית הוריו שבהרצליה בפיקוח מלא של אביו ואחותו וכן ערבות צד ג' בסך 6,000 ₪, ערבות עצמית בסך 10,000 ₪ והפקדה בסך 2,000 ₪.

כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס למשיב 1 שלושה אישומים ולמשיב 2 שני אישומים.

באשר למשיב 1, מיוחסים לו שתי התפרצויות, גניבה בצוותא וניסיון גניבה בצוותא וכן שני אישומים של הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו.

למשיב 2 מיוחסים 2 התפרצויות לבית מגורים וגניבה בצוותא והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו.

המדובר בשני מקרים של התפרצות לבתי מגורים שונים בתאריכים שונים. המשיבים גנבו מהדירות שאליהן התפרצו תכשיטים וכסף, באחד המקרים הגיעו שוטרים למקום הפריצה והנאשמים נמלטו מן הבית לכיוון הקטנוע אתו הגיעו, התפתח מרדף ובסופו של יום הצליחו המשיבים להימלט מן המקום.

בימ"ש קמא דן בעניינם של שני המשיבים לאחר שהעוררת הגישה בקשה למעצרם עד תום ההליכים. בדיון שהתקיים בעניינו של המשיב 1 ולאור דברי בא כוחו נקבע כי אין מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה ולכן לאחר שהחיל את כלל החזקה התכופה באשר לאחד האישומים ושתיקתו של הנאשם, הגיע למסקנה כי אכן יש בעניינו ראיות לכאורה ונוכח האישומים שיוחסו למשיב 1 בעת ביצוע העבירות בצוותא קיימות עילות מעצר נגדו מכוח הלכת רוסלאן פרנקל.

לגבי המשיב 1, שוחרר למעצר בית מלא לדירת הוריו בתנאים כמובהר לעיל.

ביחס למשיב 2, נכתב בסעיף 9 להחלטה בזו הלשון: "בשים לב לעובדה שב"כ המשיב הציג חלופה כעת, הרי שהחלטה מפורטת ביחס לקיומן של ראיות לכאורה באשר לשני האישומים הראשונים כנגדו תינתנה אחר בחינת החומר ולעת הזו כהחלטת ביניים – מעצר ביניים, הנני מורה על מעצרו עד מתן החלטה אחרת בכפוף לכך נבחנת חלופת המעצר בעניינו כבר כעת".

למרות הכתוב לעיל שממנה עולה כי בית המשפט החליט על מעצרו עד תום ההליכים, החליט בסעיף 13 בעניינו של המשיב 2 לשחררו בתנאי מעצר בית מלא כמפורט לעיל.

מעיון נוסף בהחלטתו של בית המשפט קמא נדמה כי כוונתו הייתה שגם אם ימצא שיש ראיות לכאורה בעניינו של המשיב 2 כי אז ניתן לשחררו לחלופת מעצר.

המערערת טוענת שיש לעצור את המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם בשל מסוכנותם שכן ביצעו את הפריצות בצוותא חדא וכן בשל העבר הפלילי שלהם ולגבי המשיב 1 בשל העובדה שאחד ממפקחיו הוא בעל עבר פלילי.

כעולה מטיעוני הצדדים למשיב 1 אין הרשעות קודמות אלא נקבע בשני מקרים בהיותו קטין כי ביצע את העבירה אך הוא לא הורשע בה. המדובר בגמר דין בבית המשפט לנוער.

באשר למשיב 2, יש לו הרשעה אחת מבימ"ש לנוער ושני תיקים ללא הרשעה ומאסר על תנאי בן 4 חודשים חב הפעלה.

משנמצא כי ישנן ראיות לכאורה ועילת מעצר יש עדיין לבדוק בהתאם למצוות המחוקק בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה – מעצרים] כי לא יינתן צו מעצר לאחר כתב אישום אלא אם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתן בחירותו של הנאשם פחותה וכדברי כב' השופט א.א. לוי בבש"פ 5431/04 בדרן נ' מדינת ישראל (לא פורסם), "עיקרון העל הוא שגם לנאשם בפלילים מוסיפה לעמוד זכותו בחירות כל עוד לא הופרכה חזקת חפותו". אכן דברים אלה אינם פשוטים שכן האינטואיציה הערכית והמוסרית מתלבטת בין חזקת החפות לבין שאט הנפש הטבעי, האינטואיטיבי, מכך שאדם שאולי עתיד לשבת במאסר ישוחרר בעוד הקורבנות מביטים ועיניהם כלות. אולם המחוקק ביקש ליתן משקל מיוחד לחזקת החפות בגדרי כבוד האדם קבע עילה קונקרטית למעצר. ראה בש"פ 1404/06 מדינת ישראל נ' נאשף, כב' השופט רובינשטיין וכן ראה בש"פ 699/04 נעיראת נ' מדינת ישראל.

אשר על כן, לאחר שבחנתי את כל הנסיבות הרלוונטיות אני סבור שבמקרה דנן אין טעות בהחלטתו של בית המשפט קבע שמחייבת התערבות ערכאת הערעור. יחד עם זאת, כדי לאיין את מסוכנותם של המשיבים אני סבור שבמקרה דנן יש להוסיף איזוק אלקטרוני אשר יהיה בו כדי להתריע במידה והמשיבים או מי מהם יפרו את תנאי מעצר הבית ולפיכך הערר נדחה . החלטתו של ביהמ"ש קמא תיוותר על כנה למעט תוספת של איזוק אלקטרוני.

המזכירות תפנה את העניין ליחידה לאיזוק אלקטרוני.

ניתנת ארכה של 72 שעות להתקנת האיזוק.