מדינת ישראל נ' מזעל

גזר דין

1.         הנאשמת שבפניי הורשעה בביצוע עבירות לפי סעיפים 447 (א) (1) ו- 384 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), לאחר שהודתה כי בתאריך 7/5/09, בסמוך לשעה 17:00, היא נכנסה ללא רשות לביתו של מר אברהם סרמלי, יליד 1937 (להלן: "המתלונן") שבכרמיאל, רח' הגליל 1/7, בכוונה לבצע בו גניבה של כסף מזומן ומשלא מצאה כסף מזומן גנבה מתוך הבית שעון יד של המתלונן.

  ראוי לציין שהעובדות בהן הודתה הנאשמת פורטו בכתב אישום מתוקן, כפי שתוקן בישיבת יום 3/10/10, במסגרת הסדר דיוני אליו הגיעו הצדדים וכי בכתב האישום המקורי יוחס לנאשמת ביצוע עבירות לפי סעיפים 384, 379 ו- 406 (ב) לחוק העונשין.

  2.         לאחר שהנאשמת הורשעה, בעקבות הודאתה בעובדות שפורטו בכתב האישום המתוקן, כאמור לעיל, טענו הצדדים לעונש.

           ב"כ המאשימה עתרה להטיל על הנאשמת עונש שיכלול מאסר בפועל של ממש, מאסר על תנאי וקנס, זאת לאור מהות העבירות ונסיבות ביצוען והצורך "... להקשות על מבצעי עבירות רכוש על מנת להעביר מסר חד למבצעיהן ולכל אלה שעומדים לבצע עבירות אלו תוך כדי הרתעתם והעברת מסר ברור לציבור כי ביהמ"ש נוקט ביד קשה וכי לא ניתן לסבול התנהגות מסוג זה". ב"כ המאשימה אף טרחה להפנות להרשעותיה של הנאשמת – לנאשמת 3 הרשעות בגין עבירות שבוצעו קודם לביצוע העבירות בהן הורשעה בתיק שבפניי - תוך שציינה כי " אין להקל ראש עם מעשיה של הנאשמת, אשר פעם אחר פעם עוברת את אותו סוג של עבירות, כאשר היא פוגעת ברכוש אדם ובנפשו של האדם עצמו...".

   הסניגור, לעומתה, ביקש שלא למצות את הדין עם הנאשמת ולהסתפק בהטלת עונש הצופה פני עתיד. זאת לאור נסיבותיה האישיות, העובדה שמדובר, לטענתו, בעבירת רכוש במדרג נמוך ביותר, חלוף הזמן מאז בוצעו העבירות, העובדה שכל שלושת הרשעותיה הן מאוחרות יותר, בזמן, למועד ביצוע העבירות נשוא התיק שבפנינו והעדר תיקים פתוחים נוספים. הסניגור גם הביע את אמונתו "...שההליכים המשפטיים שהתנהלו ושהסתיימו ושהיום מסתיימים בצורה סופית, עשו את שלהם. הנאשמת מבינה כי דרך זו הינה פסולה והיא לא תחזור עליה".

             בעקבות טיעוני הסניגור לעונש ביקשה ב"כ המאשימה להעמיד דברים על דיוקם וציינה כי נגד הנאשמת תלויים ועומדם 4 תיקי מב"ד פתוחים, שלשה מהם בגין עבירות מאוחרות לעבירות נשוא התיק שבפנינו. היום הובהר שהעבירות המיוחסות לנאשמת באותם תיקים פתוחים אינן עבירות רכוש.

  3.    לאחר ששקלתי בעניין , תוך שנתתי את דעתי למהות העבירות ונסיבות ביצוען ולטיעוני הצדדים ולאחר שאיזנתי בין השיקולים לחומרה ולקולא הקיימים במקרה זה, הגעתי למסקנה שאין זה המקרה בו ראוי למצות את הדין עם הנאשמת עד כדי הטלת עונש מאסר לריצוי בפועל.

אמנם אין להקל ראש בעבירות שבביצוען הודתה הנאשמת אולם ראוי לזכור שמדובר בנאשמת שעברה אינו מכביד וככל שהדבר נוגע לעבירות רכוש, יש באמתחתה רק עבירה אחת (עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין) , שנעברה ב- 30/12/06 . לכן תמוהה בעיניי טענת ב"כ המאשימה כי מדובר בנאשמת "אשר פעם אחר פעם עוברת את אותו סוג של עבירות...". כאשר עברה את העבירות נשוא התיק שבפניי עדיין לא היו לה הרשעות קודמות, לכן אין זה מקרה בו לא היה בעונשים שהוטלו עליה בעבר כדי להרתיעה מלשוב ולעבור עבירות. לכל אלה יש להוסיף את הודאתה ונטילת האחריות וכן את העובדה שכתב האישום תוקן תיקון מהותי ומשמעותי.

  4.         סיכומו של דבר, מוטל על הנאשמת עונש כדלקמן:

מאסר על תנאי לתקופה של 10 חודשים , למשך 3 שנים מהיום , והתנאי הוא כי הנאשמת לא תעבור תוך תקופה זו כל עבירה מהעבירות המנויות בסימנים א', ג' ו- ד' לפרק יא' לחוק העונשין ותורשע עליה.

קנס בסך 3,000 ₪ או 15 ימי מאסר תמורתה.

הקנס ישולם ב- 10 תשלומים של 300 ₪ כל אחד, בכל 15 לחודש, החל מ- 15/11/10. אי עמידה במועד של תשלום אחד, תעמיד את כל היתרה לתשלום מיידי.

הודע כי לצדדים זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתנה והודעה היום י' חשון תשע"א, 18/10/2010 במעמד הנוכחים.

משה אלטר, סגן נשיא

תקוה