מדינת ישראל נ' ליטבק - פסקדין

החלטה

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו נהיגה בשכרות ותחת השפעת סמים (סירוב), זאת על רקע שהנאשם נתפס כשהוא נוהג ביום 7.2.13 בסמוך לשעה 04.30 כשהוא תחת השפעת סמים, התנהגות רדומה וברשותו נתפס חומר החשוד כסם מסוג הרואין. הנאשם נדרש ליתן דגימת שתן לבדיקת שכרות וסירב.

רקע:

1.בישיבת ביהמ"ש מיום 20.6.13 ביקשה ב"כ הנאשם לשלוח את הנאשם לקבלת חוות דעת פסיכיאטרית לגבי כשרותו לעמוד לדין.

הנאשם נשלח לבדיקה פסיכיאטרית ע"י הפסיכיאטר המחוזי.

בתיק ביהמ"ש התקבלה חוות דעת פסיכיאטרית מיום 22.10.13 שניתנה ע"י ד"ר יעקב צ'רנס, סגן הפסיכיאטר המחוזי. בעניין אחריותו הפלילית של הנאשם קובע ד"ר צ'רנס לאמור:

"הנבדק מוגדר כלוקה בנפשו ומאובחן בתחלואת מחלת הסכיזופרניה, בשיחה טלפונית שקיימתי עם הרופא המטפל בו ד"ר גרינשטיין התרשמות הרופא כי הנ"ל היה בזמן ביצוע המעשה, קרי בתאריך 7.2.13 שרוי במצב פסיכוטי.

בתיקו הרפואי רשום כי בתאריך 24.2.13 כלומר כשבועיים לאחר המקרה הוא נבדק בגהה והיה שרוי במצב פסיכוטי פעיל.

ציטוט: "מחשבות שווא מתונות והתנהגות תפקודית נמוכה" על רקע האמור התרשמותי כי הנ"ל ככל הנראה היה שרוי במצב פסיכוטי, תחת השפעת הסמים או תחת מצבו האורגני ומחלתו הנפשית".

2.ב"כ המאשימה ביקש לזמן את הפסיכיאטרים ד"ר צ'רנס, סגן הפסיכיאטר המחוזי ואת ד"ר שי גרינשטיין למתן עדות בכל הנוגע לחוות הדעת בעינינו של הנאשם.

ביום 5.2.14 העידו הרופאים בפני ביהמ"ש ונחקרו ע"י הצדדים.

דיון והכרעה

1.סעיף 34 ח' לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק") קובע סייג לאחריות פלילית מחמת "אי שפיות הדעת" לאמור:

"לא ישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה, אם בשעת המעשה, בשל מחלה שפגעה ברוחו או בשל ליקוי בכושרו השכלי, היה חסר יכולת של ממש –

(1) להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו, או

(2) להמנע מעשית המעשה".

סעיף 34 כב' (ב) לחוק קובע כדלקמן:

"התעורר ספק סביר שמא קיים סייג לאחריות פלילית, והספק לא הוסר, יחול הסייג".

2.על מנת שיחול הפטור מאחריות פלילית עקב "אי שפיות הדעת" כמשמעותו בסעיף 34 ח' לחוק, על ההגנה הנטל להוכיח כי הנאשם סבל ממחלת נפש שבעקבותיה לא היה מסוגל להבין את מהות מעשיו, את הפסול שבהם או להמנע מעשייתם, לאמור, קיים קשר סיבתי בין המחלה לבין חוסר היכולת להבין או לשלוט במעשיו.

יצוין כי מידת ההוכחה הנדרשת מההגנה כדי לעמוד בנטל ההוכחה של קיום הסייג לאחריות פלילית מכח "אי שפיות" הוא ברמה של "ספק סביר". לאמור די שיתעורר ספק סביר בכל הנוגע ליכולת הנאשם להבין או להמנע מהמעשים האסורים, על רקע מחלת נפש, כדי שהנאשם יוכר כחולה נפש ויהא פטור מאחריות פלילית.