מדינת ישראל נ' דלאלה

פסק דין

הנאשם זכאי מחמת הספק>

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו נהיגה בשכרות, עבירה על סעיפים 62(3), 64ב(א) בקשר עם סעיף 39א לפקודת התעבורה ועל תקנה 169(א) לתקנות התעבורה.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 6.8.10, בסמוך לשעה 05:05, נהג הנאשם ברכב ברמת גן, ברחוב ז'בוטינסקי, בסמוך לצומת עם רחוב זוסמן וזאת בהיותו שיכור, לאחר שבבדיקה שנערכה לו במכשיר "ינשוף", נמצאו בגופו 375 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אוויר נשוף, כמות העולה על זו המותרת על פי חוק.

פרשת התביעה

עד תביעה מס' 1, רס"מ רפי ביטון, , מטעמו הוגשו המסמכים הבאים:

דו"ח הזמנה לדין (ת/1), פלטי בדיקה (ת/2), דו"ח פעולה אכיפת איסור נהיגה בשכרות, 4 עמודים (ת/3), דו"ח עיכוב (ת/4) וטופס דין וחשבון (ת/5).

עד תביעה מס' 2, רס"מ ערן דקל, מטעמו הוגש תע"צ תקינות מכשיר ה"ינשוף" (ת/6).

מסיכום הראיות שהוגשו והעדויות שנשמעו מטעם המאשימה, הרי שלפי גרסתה,השתלשלות העניינים הייתה כדלקמן:

הנאשם נהג ברכב כמפורט לעיל, ע"ת 1 הורה לו לעצור רכבו לבדיקה שגרתית ולאחר ששאל את הנאשם וזה השיב כי שתה בירה, דרש ממנו להיבדק במכשיר "נשיפון".

בבדיקה ניתנה אינדיקציה חיובית לאלכוהול וע"ת 1 הודיע לנאשם כי הוא מעוכב לצורך בדיקה במכשיר ה"ינשוף", כאמור בת/1, ת/3 ו- ת/4.

העד ציין כי היה עם הנאשם כל העת עד שבדק אותו במכשיר ה"ינשוף"והשגיח עליו שלא יאכל, ישתה או יעשן כנדרש, כאמור בת/ 3 ו-ת/5 .

העד ערך לנאשם מבחן ביצוע (בדיקת מאפיינים), בה נמצאו הממצאים הבאים – הנאשם עמד באופן יציב, הלך על הקו באופן יציב וצלח גם את מבחן הבאת אצבע לאף.

התרשמותו הכללית של העד מהנאשם הייתה שהוא נתון תחת השפעת האלכוהול קלה.

הנאשם נדרש להיבדק במכשיר ה"ינשוף",תוך קבלת הסבר על מטרת הבדיקה ומשמעות הסירוב לבצעה והסכים להיבדק, כאמור בסעיף 8 לת/3.

בשעה 05:32,בחלוף 27 דקות משעת עצירתו, החלה הנאשם בבדיקת ה"ינשוף", כאמור בת/ 2 ות/5.

על פי ת/2, הנאשם נשף 3 נשיפות, מתוכן נמדדו שני ערכים, 385 מיקרוגרם ו- 375 מיקרוגרם.

ע"ת 1 ציין ב- ת/5, כי החליף פיה עבור כל נשיפה.

המכשיר קבע כי המדידה הייתה תקינה וציין את הערך הנמוך מבין השניים, 375 מיקרוגרם, כתוצאה הסופית.

עותק מ - ת/5 נמסר לנאשם, כנדרש והוא חתם על קבלתו.