מדינת ישראל נ' דהאן ואח'

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, לפי סעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1996.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של איומים וחבלה במזיד ברכב.

על פי עובדות כתב האישום עקב סכסוך משפחתי שהיה למשפחת המשיב 1 לבין בני משפחה אחרים, החליט המשיב 1 לאיים על בן משפחתו אליהו בן שושן הוא המתלונן, על דרך ניפוץ שמשת חלון רכבו באמצעות אבן וזריקת בקבוק דלק לתוך הרכב. לצורך האיום הצטייד המשיב בבקבוק פלסטיק מלא בדלק והגיע למקום מגוריו של המתלונן יחד עם אחר ברכבו של האחר כשבקבוק הדלק בחזקתו.

המשיב יצא מהרכב עם בקבוק הדלק, עטף אותו עם נייר עיתון, התקרב לרכבו של המתלונן, נטל אבן ובאמצעותה ניפץ שמשה בדלת הנהג. לאחר מכן הצית המשיב נייר עיתון בו היה עטוף בקבוק הדלק וזרק אותו לתוך רכב המתלונן.

בהמשך חזר המשיב לרכב בו המתין האחר , שותפו לכתב האישום, והם נסעו מהמקום.

ב"כ המשיב אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר ומיקד טיעוניו בשאלת חלופת המעצר.

לדבריו מספר עובדות מצדיקות שחרורו של המשיב בחלופה. הראשונה שבהן היא העובדה כי שותפו של המשיב לכתב האישום שוחרר עוד בשלב מעצר הימים בתנאים מגבילים ועל החלטה זו לא הוגש ערר מטעם המדינה.

לדבריו אין להפלות בין המשיב לבין האחר באשר שניהם היו במקום ביצוע העבירה והגיעו למקום לצורך ביצוע העבירה.

עוד טוען ב"כ המשיב כי מהמועד בו בוצעה לכאורה העבירה ועד שהמשיב נעצר חלף כחודש ימים ובמהלך כל אותו הזמן לא שב המשיב וביצע עבירות כלשהן לרבות כלפי המתלונן ושאר בני משפחתו והדבר מלמד כי המשיב עצמו נבהל ממעשיו ואין לו כל כוונה לשוב עליהם או לסכן מאן דהוא.

בנסיבות בהן מעצרו של המשיב אף בוצע חודש לאחר ביצוע העבירה טוען ב"כ המשיב לשיהוי המצדיק את בחינת אפשרות שחרורו.

ב"כ המשיב מציע כחלופת מעצר מעצר בית מלא בבית הוריו של המשיב ובפיקוחם הצמוד במשך 24 שעות ביממה.

ב"כ המבקשת ביקשה לעשות אבחנה ברורה בין המשיב 1 לבין שותפו לכתב האישום. לדבריה עולה מפורשות מחומר הראיות כי המשיב 1 הוא הרוח החיה , הסכסוך היה שלו ושל בני משפחתו עם המתלונן והוא זה שיזם והגה את הרעיון לפגוע במתלונן.

ב"כ המבקשת מפנה את בית המשפט לעדותו של המשיב 1 ממנה עולה מפורשות כי האחר היה סך הכל הנהג שלו באותו ערב וכי לאחר אין אומץ לעשות דברים והוא רק נלווה אליו לצורך הסעתו ממקום למקום לצורך ביצוע העבירות.

עוד מפנה ב"כ המבקשת להבדל בעברם הפלילי של השניים באשר למשיב 1 למרות גילו הצעיר עבר פלילי מכביד ביותר הכולל הרשעות בעבירות רכוש, סמים ועבירות אלימות חמורות וקשות.

המשיב נדון בשנת 2006 בבית המשפט המחוזי בתל אביב למאסר בפועל בן 6 שנים בגין עבירות של נסיון השחתת גוף, פציעה או חבלה זדונית, חבלה על ידי שניים או יותר ותקיפה בתנאים מחמירים, ממאסרו זה שוחרר אך לפני כשנה ושב וביצע עבירות חמורות.

אשר למשיב 2 על אף שגם עברו מכביד עדיין הרשעתו האחרונה היא בגין עבירה משנת 2003 ומדובר במי שהמאסר שהוטל עליו היה למשך 8 חודשים.

אשר לטענה בדבר חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירה ועד למעצרו של המשיב, מפנה ב"כ המבקשת לעדות המשיב, ממנה עולה כי לא חדל ממעשיו משום שנבהל, אלא משום שלטעמו פעולתו השיגה את המטרה.

עוד מפנה ב"כ המבקשת לעובדה כי מדברי המשיב במשטרה עולה כי מלכתחילה שקל לזרוק את בקבוק התבערה לתוך ביתו של המתלונן ולפגוע בו פגיעה יותר כואבת.

אשר לחלופה המוצעת, טענה ב"כ המבקשת כי הוריו של המשיב היו מלכתחילה הסיבה בגינה פעל המשיב כפי שפעל. כי מקום מגוריהם סמוך למקום מגורי המתלונן וכי נסיון העבר מלמד כי עד היום לא הצליחו להציב בפני המשיב קו גבול ולמנוע הסתבכויותיו החוזרות ונשנות בפלילים.