מדינת ישראל נ' דגבר

החלטה

1.כתב האישום מייחס לנאשם ביצוע עבירות של סחר בסם מסוכן בניגוד לסעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: "פקודת הסמים").

2.עפ"י עובדות כתב האישום מכר הנאשם, לסוכן משטרתי סמוי, סם מסוכן מסוג חשיש, בשלוש הזדמנויות שונות.

3.באישום הראשון צוין, כי טרם מסירת הסם לסוכן המשטרתי הסמוי פגש הנאשם באדם שזהותו אינה ידועה למאשימה.

באישום השני צוין, כי טרם מסירת הסם לסוכן המשטרתי הסמוי הגיע למקום רכב נהוג ע"י אדם שזהותו אינה ידועה למאשימה והנאשם ניגש אליו.

באישום השלישי צוין, כי טרם מסירת הסם לסוכן המשטרתי הסמוי קיבל הנאשם את הכסף, נסע למקום כלשהו, בהמשך חזר אל הסוכן והודיעו כי ברשותו כמות קטנה מזו שעליה סיכמו מראש.

4.הנאשם היה מיוצג תחילה ע"י עורכי הדין המייצגים אותו גם כעת, אולם בהמשך אלה ביקשו להשתחרר מן הייצוג ובית המשפט מינה לנאשם עו"ד מטעם הסנגוריה הציבורית.

5.ביום 4.10.10 הודיע ב"כ הנאשם, שמונה לייצגו ע"י הסנגוריה הציבורית, כי שוחח עם הנאשם והאחרון מסר לו כי הוא מודה בעובדות כתב האישום.

ב"כ הנאשם ציין, כי הנאשם אינו עבריין במהותו וכי הוא נעדר עבר פלילי מכביד או משמעותי. חשוב היה לנאשם לומר כי מעולם לא סחר בסמים וכפי שניתן להבין מכתב האישום אף לא קיבל תמורה עבור העברה של כספים וסמים. עפ"י הטענה, המעשים המתוארים בכתב האישום היו מעין טובה לחבר לצורך השגת הסמים, כאשר אותו חבר הוא הסוכן המשטרתי הסמוי. בעת ביצוע המעשים, כך נטען, הנאשם לא הבין את חומרתם, מבחינת ה"תרגום" המשפטי שלהם. כיום, הוסבר, מודע הנאשם לדבר ומבין את הטעות החמורה שעשה.

בנסיבות אלה, הודה הנאשם במיוחס לו בכתב האישום.

ראוי לציין, כי ההודאה ניתנה גם מפיו של הנאשם באופן אישי בהתאם לדברים שציין בא-כוחו.

6.עפ"י הסכמת הצדדים הופנה הנאשם לשירות המבחן על מנת שיינתן תסקיר מבחן בעניינו והדיון נדחה לקבלת תסקיר וטיעונים לעונש.

עם קבלת התסקיר ובטרם הטיעונים לעונש, הוברר כי ייצוג הנאשם הוחלף פעם נוספת, הסנגוריה הציבורית חדלה מלייצגו ועורכי הדין שייצגוהו תחילה חזרו לייצגו.

7.בתחילת הדיון הנוסף ביקש ב"כ הנאשם לאפשר לו לחזור בו מהודאתו.

ב"כ הנאשם טען, כי לא עיין בתסקיר המבחן.

בעת מתן ההודאה, על פי הטענה, מצבו הנפשי של הנאשם היה קשה שכן אמו שכבה על ערש דווי ותקופה קצרה לאחר מכן נפטרה. הנאשם שהה אותה עת בתנאי מעצר בית, ביקש לסעוד את אמו הגוססת ומצב זה השפיע על צלילות דעתו.

עוד טען, כי השיחה עם סנגורו הקודם שהודה בשמו היתה קצרה.

בנוסף צוין, כי בפועל הודה הנאשם בביצוע עבירת תיווך בסם מסוכן ולא בסחר בסם מסוכן. לטענת ב"כ הנאשם, זו גם עמדתו של הנאשם היום בכל הנוגע למעשים שביצע, הגם שהנאשם מודע לכך שמדובר בעבירה שחומרתה אינה פחותה מעבירה של סחר בסם מסוכן.

8.בנסיבות אלה, ביקש הנאשם לאפשר לו לחזור מהודאתו בעבירה של סחר בסם מסוכן ולהודות תחתיה בעבירה של תיווך בסם מסוכן בניגוד לסעיף 14 לפקודת הסמים.

9.המאשימה התנגדה לבקשה.