מדינת ישראל נ' ג'בארין

החלטה

בפניי בקשה להארכת מעצרו של החשוד החשוד בביצוע עבירות של תקיפת שוטרים, הכשלת שוטרים והפרעה לשוטרים במילוי תפקידם, עבירות איומים והעלבת עובד ציבור, עבירות על חוק העונשין התשל"ז – 1977.

החשוד נעצר הבוקר בשעה 02:00 והמשטרה מבקשת להאריך את מעצרו של החשוד בשלושה ימים.

נציג המשטרה בתשובה לשאלות ב"כ החשוד אישר כי תחילתו של האירוע בטעות זיהוי, שהרי השוטרים שלטענתם הותקפו ע"י החשוד, הגיעו לביתו של החשוד אחרי חצות בכוונה לבצע צו חיפוש בביתו של אחד בשם ג'אברין וואג'די, שלכל הדעות איננו החשוד עצמו.

נציג המשטרה מבקש להאריך את המעצר לתקופה המבוקשת לביצוע השלמות שנתבקשו ע"י תובע ממחלקת התביעות, אשר ערך רשימה המסכמת את האירוע עצמו והשלמה שהמשטרה נתבקשה לבצע לבקשת התובע וסומנה ממ/1.

נציג המשטרה אישר בפניי גם שלחשוד אין כל עבר פלילי.

מנגד, טוען ב"כ החשוד כי הארכת המעצר המבוקשת הינה "עלי תאנה" לחפות על הטעות המשטרתית ועל התנהלות נציגי המשטרה בביתו של החשוד, וסבורני שיש בסיס לכך.

עיינתי בחומר החקירה ונראה לי שאין הצדקה להארכת המעצר.

על פי חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה) תשנ"ו – 1996 קובע המחוקק בסעיף 13 לחוק:

"מנויות באותו סעיף לאחר שביהמ"ש נוכח לדעת כי קיים יסוד סביר

מחשש ששחרור החשוד עם מעצרו יביא לשיבוש הליכי חקירה או משפט, התחמקות מחקירה או מהליכי שפיטה, מריצוי עונש מעצר במידה ויוטל, העלמת רכוש, השפעה על עדים או לפגיעה בראיות אחרות.."

לא נעלם מעיני כי המחוקק מנה באותו סעיף את מסוכנותו של החשוד כאל עילה בפני עצמה להארכת מעצרו של החשוד.

במקרה עסקינן מדובר באנשי משטרה אשר אמורים להיחקר ולהשלים את פעולות החקירה עפ"י ממ/1 ולבטח אין לחשוד אפשרות ויכולת אובייקטיבית להשפיע על אותם אנשי משטרה.

עוד יאמר כי אין חולקין כי לחשוד אין הרשעות קודמות, דבר המעיד על העדר מסוכנותו.

מצער הוא שהבקשה הוגשה ללא העמקה, ללא בדיקה ובכך הובאה אל שולחני למתן החלטה.

התוצאה היא שאני דוחה את הבקשה ומורה לשחרר את החשוד לאחר חתימתו על כתב התחייבות עצמית, להתייצב בכל עת שיידרש להשלים פעולות חקירה.

ניתנה והודעה היום כ"ג חשון תשע"א, 31/10/2010 במעמד הנוכחים.

מוחמד מסארווה, שופט

סיגל.ס

הוקלד על ידי: סיגלית סגל