מדינת ישראל נ' ג'בארין נוח - פסקדין

החלטה

כנגד הנאשם-המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו החזקת נשק (רובה סער מסוג קלצ'ניקוב) שלא כדין.

הוגשה בקשה למעצרו עד תום ההליכים.

בפתח הדיון היום חלק ב"כ הנאשם על קיומן של ראיות לכאורה, ולכן אבחן את הראיות שבתיק.

הנשק, על פי מזכרי השוטרים, נתפס כשהוא מוחזק בתוך קרטון בבית דפוס בעקבות מידע מודיעיני שהתקבל, הנשק נלקח לבדיקת מז"פ במסגרתה נבדקו גם רצועת הנשק, כפפות וכובע גרב שנמצאו באותו קרטון עצמו ביחד עם הנשק.

לגבי העובדה שמדובר בכלי יריה, יש חוות דעת של קצין משטרה בתיק והעניין כנראה אינו שנוי במחלוקת, אבל על הנשק עצמו לא נמצאו טביעות אצבע של הנאשם, כמובן שגם על הרצועה לא נמצאו טביעות אצבעות, על הנשק גם לא נמצא מימצא פורנזי אחר שקושר את הנאשם, אבל על הרצועה נמצאו שרידי די.אן.איי. שיכולים להתאים לנאשם, אבל לא נקבעה שכיחות סטטיסטית של אותה התאמה ושל נפוצות אותו פרופיל גנטי בקרב האוכלוסיה, כך שמדובר בקביעה סתמית לגמרי שאינה יכולה לקשור את הנאשם לרצועת הנשק.

לגבי הפריטים האחרים שנתפסו – כפפות הצמר ומסכת הצמר, הרי לגבי כפפות הצמר התקבל פרופיל די.אן.איי. שמקורו ביותר מפרט אחד, והנאשם, כך קובעת קצינת המעבדה הביולוגית, בא בחשבון להיות תורם לאותה תערובת, וגם זה כשלעצמו אינו מספיק כדי לסבך את הנאשם ברמה הנדרשת לקיומן של ראיות לכאורה.

הדברים שונים לגבי מסכת הצמר, לגביה נאמר כי נמצא פרופיל די.אן.איי. שזהה לפרופיל ה-די.אן.איי. של הנאשם ב- 5 מתוך 10 הנקודות.

נאמר עוד קודם לכן באותה חוות דעת כי חוות הדעת בדקה התאמה סטטיסטית, והשכיחות המחושבת בה שהיא 1 ליותר ממיליארד פרטים, לקחה בחשבון תיקון סטטיסטי הבא לפצות על האפשרות כי בתת האוכלוסיה אליה משתייך אותו די.אן.איי. ישנן שכיחויות שונות מאשר באוכלוסיה הכללית וכן אפשרויות של הטעיה הנובעת מחיתון יתר באותה תת אוכלוסיה.

כל אלו פועלים לטובת מתן תוקף לחוות הדעת, אבל נאמר שם גם כי השכיחות המחושבת אינה מתייחסת לקרובי משפחה בקירבת דם מוגדרת של מקור הדי.אן.איי. במוצג, וזה כמובן פועל להחלשת תוקפה של אותה חוות דעת.

בסה"כ המדובר פה בשכיחות סטטיסטית של אחד למיליארד שלוקחת בחשבון את ההטעיה הנובעת מנישואי קרובים.

בפסיקה נקבע לא אחת כי ניתן לקבוע זהות של אדם על סמך איפיון גנטי, ובפרשת סימון בן-ארי (ע"פ 6251/94) קבע ביהמ"ש כי התאמת די.אן.איי. ברמת שכיחות של אחד ל- 320,000 די בה כדי לקבוע שהדם שנמצא בזירת הפשע הוא של הנאשם.

לגבי רמות שכיחות נמוכות יותר כמו אחד ל- 17,000, נקבע בבש"פ 5174/99 כי לא די בהן כדי להוות ראיה מספקת לזהות, אף לא לצורך מעצר עד תום ההליכים.

ברור שיש איזשהו ליקוי בחוות הדעת שאינו לוקח בחשבון אפשרויות של קרובי משפחה, אבל גם כך, קביעה של אחד למיליארד היא על פניה קביעה משמעותית שמצביעה על הסתברות סטטיסטית גבוהה מאוד שה-די.אן.איי. שייך לנאשם עצמו.

לו היה מדובר רק באותה ראיה פורנזית, מימצאי ה-די.אן.איי, יתכן שהייתי סבור שאין די בראיות לכאורה, לאור אותו ספק פגם בחוות הדעת באשר לעניין התאמת די.אן.איי. של קרובי משפחה, אבל הנאשם בחקירתו הסתבך פעם אחר פעם בגירסאות שאינן מתיישבות זו עם זו.

בהודעתו הראשונה מיום 4/7/2010 הוא הכחיש שנגע בנשק ובאביזריו, וזה מתיישב עם טענתו כעת, אך יצויין שבאותה חקירה לא נאמר לו כלל שנתפסו עם הנשק גם כובע וכפפות.

מאוחר יותר, בחקירתו הבאה, הוא אמר שהוא נגע בנשק, הוא נגע בכובע וכפפות, והוא אף אמר שנלקחו מביתו כובע וכפפות וגם רצועה שחורה שקנה בשטחים.

בגירסה מאוחרת יותר, כאשר החוקרים אמרו לו שהחגורה שנתפסה עם הנשק היא ירוקה, הוא אמר שלקחו לו מהבית כמה רצועות של נשק שהוא משתמש בהן לעבודה (דבר שלא כל כך מתקבל על הדעת לגבי אדם שבעברו הרשעות של החזקת נשק ושימוש בנשק, והוא לא ימהר להסתובב עם דברים כאלה כדי שלא לסבך את עצמו שלא לצורך).

בכל מקרה, מדובר בגירסה כבושה שעלתה רק בסיום החקירה.

גם העובדה שבעל העסק, ששם נמצא הנשק, טוען שהנאשם לא ביקר שם, איננה עוזרת הרבה לנאשם, שהרי איש לא טען שהנאשם בעצמו הניח שם את הנשק, אלא שהנשק הוא של הנאשם הואיל ועל הכובע שנמצא ביחד עם הנשק נמצא די.אן.איי. של הנאשם.