מדינת ישראל נ' גפסו ואח'

החלטה

.מבוא

הנאשם מס' 1, מר שמעון גפסו, שבבחירות לרשויות המקומית שהתקיימו בשנת 2008 נבחר לעמוד בראש עירית נצרת עילית, והנאשם מס' 2, מר עדי ברקו, שנבחר באותן בחירות כחבר מועצת העיר נצרת עילית, הועמדו לדין בפני בית משפט זה והואשמו בלקיחת שוחד, עבירה לפי הסעיפים 294 + 290(א) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן - "חוק העונשין").

המעשה המיוחס לנאשמים נעשה, על פי הנטען, בחודש מרץ 2009.

בישיבה שנועדה להקראת כתב האישום השיב הנאשם מס' 2, באמצעות באי כוחו עוה"ד ארז גוטמן וגב' מירי הרט, על כתב האישום בתשובה מפורטת וערוכה בכתב, וכפר בחלק הארי מעובדות כתב האישום.

הנאשם מס' 1, באמצעות סניגוריתו עוה"ד גב' פנינת ינאי, טען טענה מקדמית לפי סעיף 149(3) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב - 1982 (להלן - "חסד"פ"). נטען שכתב האישום פסול וכי יש להכריז על בטלותו נוכח הפרת הוראת סעיף 60א לחסד"פ הקובעת את זכותו של הנאשם לשימוע.

לאחר שבאת כח הנאשם 1 השמיעה את טענתה המקדמית האמורה, קמו באי כח הנאשם מס' 2 והודיעו כי הם מצטרפים לטענה המקדמית שהושמעה על ידי חברתם.

לאחר ששמעתי את טענות כל הצדדים נעתרתי לבקשת עו"ד גב' ינאי והתרתי לצדדים להשלים את טיעוניהם גם בכתב. ואמנם, כל הצדדים הגישו טיעונים משלימים בכתב.

החלטה זו מתייחסת, איפוא, לטענה המקדמית האמורה.

2.העובדות הבסיסיות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים

אין מחלוקת על כך שהמאשימה, באמצעות פרקליטות מחוז צפון, ערכה שימוע לשני הנאשמים בטרם הוגש כתב האישום בתיק זה.

אלא מאי?

שהשימוע נערך לשני הנאשמים ביחס לטיוטת כתב אישום שבה יוחסו לנאשמים עבירות של סחיטה באיומים, עבירה לפי סעיף 428 לחוק העונשין, ושימוש לרעה בכח המשרה, עבירה לפי סעיף 280 לחוק העונשין, ואילו בכתב האישום שהוגש לבית המשפט בסופו של יום יוחסה לנאשמים עבירת שוחד, כאמור לעיל.

אין מחלוקת על כך שהמאשימה יידעה את הנאשמים על זכותם לפנות אליה ולהשמיע את טענותיהם בכתב. המאשימה אף הזמינה את הנאשמים לשימוע בעל פה. לקראת השימוע שנערך לנאשמים שלחה המאשימה לנאשמים את טיוטת כתב האישום והעמידה לרשות באי כח הנאשמים את כל חומר הראיות.

3.טענות הנאשם מס' 1

א. באת כח הנאשם מס' 1, שטענה ארוכות בעל פה, הוסיפה וכתבה בהשלמת טיעוניה נימוקים המשתרעים על פני 16 עמודים .

להלן אפרט את תמצית טענות הנאשם מס' 1.

ב. עד לשנת 2000 לא היתה זכות השימוע מעוגנת בחוק. עתה מעוגנת זכות זו בסעיף 60א לחסד"פ ועל המאשימה מוטלת חובה לקיים שימוע לאנשי ציבור. השימוע לאנשי ציבור, טענה באת כח הנאשם 1, צריך להתקיים בפני היועץ המשפטי לממשלה.

ג. בענייננו היה הכרח לקיים שימוע בפני היועהמ"ש אך לא נערך שימוע כזה.

ד. לו היתה טיוטת כתב האישום שנמסרה לנאשם מס' 1 לפני השימוע זהה לכתב האישום שהוגש בסופו של יום, היה הנאשם דורש לקיים שימוע בפני פרקליט המדינה או היועהמ"ש.