מדינת ישראל נ' גודה(עציר) ואח'

החלטה

בפני בקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים.

למשיבים מיוחסות עבירות של התפרצות בצוותא לדירת מגורים, שהיה בלתי חוקית בישראל ושיבוש מהלכי חקירה בצוותא.

קיימת מחלוקת בדבר קיום ראיות לכאורה בכמות ובעוצמה מספקת להרשעה, בהתאם להלכת זאדה.

ייאמר כבר עתה כי התשתית הראייתית בתיק זה היא מורכבת, מבוססת בחלקה על עדות ראיה של המתלוננת, בעלת הדירה, בחלקה על ראיות נסיבתיות ובחלקה על תמליל שיחה שהוקלטה בין המשיבים כתרגיל חקירה ובה אמירות שיש בהן משום הפללה עצמית. עם זאת, התשתית אינה נטולת תמיהות וסתירות, כפי שיפורט להלן.

להלן אסקור את מארג הראיות הקיימות ביחס לכל אחד מהמשיבים, ואת הספקות או התמיהות הקיימים בחומר הראיות.

רקע כללי

בשעה 04:20 לערך, המתלוננת דיווחה למשטרה טלפונית כי התעוררה לשמע רעש בדירתה, שהינה דירת חדר קטנה בקומה הראשונה של הבניין, וראתה כי החלון פתוח ועל אדן החלון יושב בכריעה צעיר שמסרה את תיאורו ותיאור לבושו. למשמע צעקתה נמלט הפורץ. לפי הודעות המתלוננת, לא נגנב דבר מהדירה ולא נגרם נזק, ואולם בקבוק חומר ניקוי שהיה מונח על המקרר שבסמוך לחלון המטבח הופל ארצה וגרם לרעש שהעיר אותה.

נשלחה ניידת באופן מיידי למקום האירוע, והמשיבים אותרו חמש דקות לאחר מכן כשהם הולכים רגלית במרחק של 90 מ' מהמקום.

עקב התאמה בין תיאורו של המשיב 1 לתיאור שמסרה המתלוננת, ובעיקר פריט לבוש ייחודי שלבש, כפי שיפורט להלן, נעצרו השניים והובאו לתחנה לחקירה. לא היה להם הסבר למעשיהם באזור בשעת לילה זו, פרט לטענה כללית כי נכנסו לישראל (ללא אישורים) לחפש עבודה.

המשיב 1

המשיב 1 נעצר כאמור עם המשיב 2 כחמש דקות לאחר שהמתלוננת דיווחה למשטרה על ההתפרצות לדירה, במרחק קצר מהדירה, וללא הסבר סביר למעשיו באזור. בעת שנעצר, המשיב 1 השליך מכיסו, בנוכחות השוטר, זוג גרביים, שהודה כי שייכים לו. סביר להניח כי שימשו למניעת הותרת ט"א, שאכן לא נמצאו במקום הפריצה.

המשיב 1 היה לבוש במכנסי גולשים באורך ברך בצבע ירוק זוהר עם פסים כהים יותר, פריט לבוש ייחודי שהמתלוננת מסרה אודותיו בעקביות למן הודעתה הראשונה למשטרה (מכנס ברמודה ירוק זוהר) ולאחר מכן אף הרחיבה ופרטה לגבי הפסים על המכנסיים.

המשיב 1 אף תואם בחזותו הכללית לתיאור שמסרה המתלוננת בהודעתה הראשונה – שיער שחור קצוץ, עור שחום, מבנה גוף ממוצע.

עם זאת, בהודעות מאוחרות שמסרה המתלוננת, אמרה כי שיערו של הפורץ היה מלא וארוך יותר מזה של המשיב 1, וכשראתה את תמונות שני המשיבים, כפי שצולמו בעת מעצרם, אמרה כי שיערו של הפורץ נראה כשערו של המשיב 2, שהינו ארוך יותר, ולא כשל המשיב 1. היא לא היתה יכולה לזהות את פניו של הפורץ עקב תנאי החשכה.

לגבי פרטי לבוש נוספים קיימות תמיהות: המתלוננת מסרה תחילה שהפורץ לבש חולצה או גופיה לבנה ונעל כפכפי אצבע. המשיב 1 נעצר כשהוא לובש חולצה כהה ונעלי התעמלות. עם זאת, מסר בחקירתו כי קודם למעצרו היו לו כפכפי אצבע, אך מצא ברחוב נעלי התעמלות והחליף את מנעליו. גרסה זו תמוהה כשלעצמה, אך לכאורה מתיישבת עם גרסת המתלוננת.

ברם, נמצאה על המזגן שסמוך לחלון ממנו בוצעה ההתפרצות טביעת נעל שהתאמתה לנעלי ההתעמלות שנעל המשיב 1 הוגדרה ע"י מז"פ כ"אפשרית". ברי, כי אם אכן טביעת הנעל שייכת לפורץ ולנעלי ההתעמלות, תיאורה של המתלוננת לגבי כפכפי אצבע אינו תואם את המציאות, ואם אכן היו לפורץ כפכפים – טביעת הנעל שנמצאה על המזגן אינה קשורה לאירוע.

בתמליל שיחה מוקלטת בין המשיבים נשמע המשיב 1 מודאג ממצב הראיות נגדו ואומר אמירות מפלילות כגון: "אבל הוא אמר שיש טביעות אצבע שלנו", מכה בראשו ואומר: "אני הלכתי זהו", מצביע על עצמו ואמר "אני הייתי עם החולצה שלי", והמשיב 2 מתאם עמו גרסה לגבי מקום פגישתם ואומר לו: "ואם חס וחלילה תפתח עלי מה אעשה?". אמירות אלה מלמדות על הכרה של שני המשוחחים במעורבותו של המשיב 1 בהתפרצות וחשש שלו מקיום ראיות מפלילות כגון ט"א.

המשיב 2

המשיב 2 נעצר יחד עם המשיב 1, ובנסיבות מחשידות כמתואר מבחינת קרבת מקום וזמן לדירה שנפרצה.