מדינת ישראל נ' גדיר ואח'

פסק דין (לגבי נאשם 2)

1.בתאריך 1/3/09, בסמוך לשעה 16.00, עת נסעה אמם של הנאשמים, הגב' נאהדה גדיר (להלן: "האם") בטנדר מיצובישי (להלן: "הטנדר"), שהיה נהוג ע"י מוסטפא טבאש (להלן: "המתלונן"), ניגש הנאשם 2 (להלן: "הנאשם") לטנדר, כשבידו מקל עץ ושרשרת ברזל והחל להכות באמצעותם בטנדר וכתוצאה מכך נופצו השמשות של הטנדר ונוצר שקע בגג של הטנדר, מעל משקוף שמאל ובהמשך, לאחר שהאם והמתלונן ניסו להימלט, דלק הנאשם אחריהם לתוך חצר בית ושם שוב ניגש לטנדר ובאמצעות שרשרת ברזל שהחזיק בידו החל לתקוף את המתלונן.

מאחר ולפי הנטען בכתב האישום ביצע הנאשם את המיוחס לו ביחד עם נאשם 1, הוגש כתב האישום שבפניי, בו יוחס לנאשמים ביצוע עבירות לפי סעיפים 379 + 382 (א) ו- 413 ה' לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

2.בישיבת ההקראה כפרו הנאשמים בעובדות שפורטו בכתב האישום וטענו כי האם הינה מתלוננת סדרתית, שהגישה בעבר תלונות שווא נגד כל הבנים שלה וגם הפעם הגישה תלונת שווא.

לאור הכפירה נקבע התיק להוכחות ליום 2/6/10. ישיבת הוכחות זו לא התקיימה משום שהמאשימה לא טרחה לזמן את עדי התביעה לאותה ישיבה.

לבקשת הצדדים לא נקבע מועד חדש להוכחות, והתיק נדחה לתזכורת הצדדים, זאת כדי לאפשר להם לנהל מו"מ.

בישיבת יום 2/9/10, לאחר שתי ישיבות תזכורת, הודיעו הצדדים כי לא הצליחו להגיע להסדר. מאחר ובאותה ישיבה הודיעו הסניגורים כי הנאשמים עומדים בכפירתם, נקבע התיק להוכחות ליום 20/1/11.

3.בישיבת יום 20/1/11, שהיתה קבועה, כאמור, להוכחות, הגיעו הצדדים להסדר דיוני במסגרתו חזרו בהם הנאשמים מהכפירה, עובדות כתב האישום, ככל שהן מתייחסות לנאשם 1, תוקנו והנאשמים הודו בעובדות שפורטו בכתב האישום המתוקן.

ראוי לציין שבמסגרת ההסדר הדיוני הוסכם כי הנאשמים יפצו את האם בסכום של 10,000 ₪ ואת המתלונן בסכום של 3,000 ₪ (סה"כ 13,000 ₪), זאת בנוסף לכל עונש אחר שיוטל עליהם, אם יוטל.

בעקבות הודאת הנאשמים ביקשה ב"כ המאשימה להרשיעם. הסניגורים, לעומתה, ביקשו להפנות את הנאשמים לקבלת תסקיר של שירות המבחן, בטרם הרשעה.

4.בהחלטתי מיום 20/1/11 הוריתי על קבלת תסקירים של שירות המבחן, לגבי שני הנאשמים, בטרם הרשעה, תוך שציינתי כי למרות שמדובר, על פניו, בעבירות חמורות, "אין להוציא מכלל אפשרות שבנסיבות המקרה שבפניי יהיה אולי מקום שלא להרשיע. תלוי מה ייכתב בתסקירים ומה תהיה עמדת הצדדים לאחר קבלת התסקירים".

בעקבות הפנייתו של הנאשם לשירות המבחן ניתן ביום 12/7/11 תסקיר בעניינו ובו המלצה להטיל עליו צו של"צ בהיקף של 120 שעות, ללא הרשעה, זאת בשל החשש שהרשעה "...עלולה לדרדר את מצבו... במובן של איבוד חלקיו התפקודיים במישור התעסוקתי" וכדי "למנוע פגיעה במישור התעסוקתי שלו ובסיכוייו לשוב למערכת הצבאית".

5.בישיבת יום 19/7/11, לאחר שהתקבל התסקיר בעניינו של הנאשם, עתר ב"כ המאשימה להרשיע את הנאשם, למרות המלצת שירות המבחן, זאת לאור חומרת העבירות שבביצוען הודה הנאשם ונסיבות ביצוען. כן עתר להטיל על הנאשם עונש שיכלול מאסר בפועל, מאסר על תנאי וחתימה על התחייבות, זאת בנוסף לחיובו בתשלום פיצוי כפי שהוסכם בהסדר הדיוני.

ראוי לציין שב"כ המאשימה הבהיר כי אין לו התנגדות שעונש המאסר שיוטל על הנאשם ירוצה בעבודות שירות.

הסניגור, לעומתו, ביקש לקבל את המלצת שירות המבחן ולהימנע מהרשעת הנאשם. זאת לאור נסיבותיו האישיות, המפורטות בתסקיר, עברו הנקי, הרקע לביצוע העבירות (הסתה מצד אביו נגד האם), הסולחה שנעשתה בין הצדדים, העובדה שכיום מתגורר הנאשם עם האם, שרותו בצה"ל ורצונו לחזור לשרות בצה"ל, שיתאפשר, לטענת הסניגור, רק אם הנאשם לא יורשע והאמור בתסקיר כי הסיכוי להישנות התנהגות דומה בעתיד קטן. הסניגור גם טרח להציג שורה של מסמכים.

אשר לעונש, ביקש הסניגור כי אם הנאשם יורשע, יוטל עליו מאסר על תנאי בלבד.

מאחר והסניגור טען שהוא יוכל להמציא אישור מצה"ל לפיו הרשעה תחסום בפני הנאשם את האפשרות להחזרתו לשירות פעיל בצה"ל, דחיתי את מתן פסק הדין למועד אחר, כדי לאפשר לסניגור להמציא כל אישור מצה"ל שימצא לנכון.

6.בישיבת יום 11/10/11 המציא הסניגור שורה של מסמכים נוספים כמפורט להלן:

א.מכתב מיום 18/9/11 של סרן עמית נבו, שהינו השליש של גדוד "רגב", בו צויין, בין היתר, כי "עקב תיק פתוח בבית המשפט על אלימות במשפחה, החליט הצבא להקפיא את שירותו של הקצין (הכוונה לנאשם, שהינו קצין מילואים בדרגת סגן) בשרות מילואים פעיל בגדוד". עוד צויין באותו מכתב כי "נקבע עם הקצין כי עם סיום ההקפאה שלו, יוזמן לשרת בגדוד".

ב.מכתב מיום 13/9/11 של רס"ן אתי עינות, ס. קצינת פניות הציבור, בו היא מציינת כי פניית הנאשם בה הוא מבקש את התחייסות צה"ל באשר לחזרתו לשירות פעיל, "... הועברה לבדיקת הגורם האמון על הנושא".