מדינת ישראל נ' גאבר(עציר)

החלטה

כתב האישום מייחס למשיב עבירות של גניבה, ניסיון הונאה בכרטיס חיוב והחזקת נכס חשוד כגנוב. המשיב- אשר במהלך חקירתו במשטרה הכחיש את המיוחס לו, הודה במסגרת הדיון בתיק הב"ש, בקיומן של ראיות לכאורה (ראו פרוטוקול הדיון מיום 3.1.10). יחד עם זאת טען הוא כי אין עילת מעצר. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, קבעתי כי קיימת בעניינו של המשיב עילת מסוכנות.

בין היתר, הפנתי לסוג העבירה, לאופן ביצועה, מהם למדתי לכאורה על קיומן של תעוזה, ותכנון מוקדם. הפנתי גם לעברו המכביד והרלבנטי של המשיב אשר- חרף היותו כבן 21, צבר לחובתו 5 הרשעות שהראשונה בהן בהיותו כבן 15 שנה ואילך.

הפנתי לכך שהמשיב ריצה 2 עונשי מאסר ועונש על מאסר על תנאי ועונש על עבירת רכוש העומד ותלוי נגדו.

לאחר שקבעתי כי קיימת עילת מעצר כאמור- הפנתי לבחינת האפשרות לשחרורו לחלופת מעצר כנדרש.

המשיב עתר לשחרור לחלופת מעצר בית הכוללת פיקוח.

טרם החלטה, ביקשתי לקבל את תסקיר שרות המבחן. בשולי הדברים אציין כי חלופה קונקרטית שהוצעה במהלך אותו דיון נשללה על ידי מהטעמים שפורטו.

שרות המבחן נתן שני תסקירים, הראשון- מיום 27.1.10 שבמסגרתו התייחס למשיב עצמו, לעברו.

תסקיר זה היה שלילי.

שרות המבחן ציין, בין היתר, את הנימוקים שבגינם אין ביכולתו לשלול סיכון למעורבות בפלילים במידה וישוחרר ואני מפנה בין היתר לעמ' האחרון אשר בעמ' 2 החל מהמילה "אנו התרשמנו.." שורה 3, ואילך.

למען הסר ספק, ולמען לא לחסום את דרכו של המשיב, ומאחר ונכון למועד מתן התסקיר הראשון לא הוצעה לשרות המבחן חלופה קונקרטית , ביקשתי השלמה.

שרות המבחן ניפגש עם מפקחים שהוצאו מטעמו של המשיב לצורך פיקוח עליו במסגרת מעצר הבית והגיש תסקיר משלים מיום 9.2.10.

שרות המבחן התרשם אומנם מכנותם של המפקחים, מרצונם לסייע בידי המשיב וכן כי הם מבינים את משמעות התפקיד,האחריות וכי עליהם לדווח למשטרה במקרה של הפרה, או במידה ויראו כי המשיב אינו ממושמע להם.

ברם- לצד התרשמות חיובית זו מהמפקחים עצמם, התרשמה קץ. המבחן כי לא יוכלו להוות דמויות סמכות עבורו וזאת מהטעמים שפורטו בתסקיר המשלים וכאשר ק. המבחן מפנה לכך שמלכתחילה השרות בספק לגבי יכולתו של המשיב לעמוד בתנאים מגבילים במסגרת ביתית פתוחה.

אם נסכם-וכך נכתב גם בסיפא לתסקיר, תסקיר המבחן השני הנו שלילי גם כן, בכל הנוגע לאפשרות לשחרר את המשיב לחלופת מעצר מהסוג שמוצע.

ב"כ המשיב חזר על בקשתו לשחרור לחלופת המעצר המוצעת כעת, דהיינו- מעצר בית בבית הדודים ובפיקוחם. בין היתר- הפנה ב"כ המשיב לכך שזוהי הפעם הראשונה בכך שמשפחת המשיב מוכנה להירתם ולבוא לעזרתו, מפנה לעברו הקשה, ולכך שלשיטתו ניתן לסמוך על המפקחים כי ידווחו למשטרה על כל הפרה.

מי מנגד- טוען ב"כ המבקשת, ואתמצת את טיעוניו בקליפת אגוז, כי מלכתחילה לא ניתן ליתן אמון במשיב וכי אין מקום לחלופה, וכי בנסיבות אלה, כנותם של מפקחים והבנתם את העניין אינה רלבנטית.

בחנתי את טענות ב,כ הצדדים, שבתי ועיינתי בתסקיר שרות המבחן .

בנסיבות העניין, אני סבורה כי הצדק עם המבקשת.

כדי שלא להאריך , אומר כי טיעוני ב"כ המבקשת, כפי שפורטו בפרוטוקול הדיון לעיל, מקובלים עלי אחד לאחד.