מדינת ישראל נ' ברוך(עציר)

גזר דין

הנאשמת הועמדה לדין על כך שבתאריך 15.12.09, סמוך לשעה 16:00, גנבה מאחד השולחנות שבבית קפה בחיפה תיק אישה המכיל מסמכים, תעודות ופלאפון.

עם הקראת כתב האישום, כפרה הנאשמת בעבירת הגניבה, כפי שיוחסה לה בכתב האישום, אך במועד שנקבע לשמיעת הראיות חזרה בה מן הכפירה, הודתה בכל המיוחס לה והורשעה על פי הודאתה.

במסגרת טיעוני התביעה לעניין העונש, הוגשו לביהמ"ש גיליון הרשעותיה הקודמות של הנאשמת, פלט של מעצרים שריצתה וכן עותק של גזר דין שניתן כנגדה בת.פ. 1371/08 בימ"ש שלום חיפה מיום 20.5.09 ושבו הוטל על הנאשמת עונש של מאסר בפועל ועונש של מאסר על תנאי.

הנאשמת הגישה ערעור על פסק דין זה ובבית המשפט לערעורים בחיפה, בע.פ. 6836-06-09 שונה במקצת גזר הדין, כך שנקבע כי תרצה מאסר בפועל למשך 12 חודשים ומאסר על תנאי.

התביעה הצביעה על החומרה המופלגת שבהתנהגות הנאשמת, הפוגעת באורח תדיר וחסר התחשבות ברכוש הזולת ועתרה למיצוי הדין עם הנאשמת, לרבות הפעלת עונש המאסר על תנאי התלוי ועומד כנגדה, וזאת למרות שנסיבותיה האישיות אכן קשות.

ב"כ הנאשמת ביקש להקל בדינה, כאשר הסביר כי המניע לביצוע עבירותיה בעבר היה, בעיקרו, התמכרותה לסמים המסוכנים. כן הצביע על המצוקות הקשות שפקדו אותה במהלך חייה.

נסיבות ביצוע המעשה נשוא כתב האישום שבענייננו ומועדו ממש מקוממות.

לאחר שהנאשמת נדונה ביום 20.5.09, בת.פ. 1371/08 הנ"ל, לעונש של מאסר בפועל ומאסר על תנאי וזאת גם כן בעבירות של התפרצות וגניבה וכאשר פרטי מעשי הנאשמת בתיק זה, כעולה מכתב האישום שהוגש לביהמ"ש, מעוררים סלידה של ממש – הוגש על ידה ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה, הוא ע.פ. 6836-06-09.

ביום 29.10.09 ניתן פסק דין בביהמ"ש לערעורים ובו הופחת במידת מה עונש המאסר בפועל שהוטל עליה.

ביצוע פסק הדין של ביהמ"ש המחוזי עוכב בתחילה עד ליום 29.11.09 ולאחר מכן, על פי בקשתה לעיכוב ביצוע נוסף, עקב אשפוז פסיכיאטרי שלה, עוכב גזר הדין עד ליום 26.1.10.

במהלך אותו פרק זמן של עיכוב הביצוע האחרון, בתאריך 15.12.09, ביצעה הנאשמת את מעשה הגניבה נשוא ענייננו.

אף עברה, כאמור, מכביד והינו רצוף בהרשעות קודמות בעבירות סמים, לרבות עבירות כנגד הרכוש.

גם אם חייה של הנאשמת קשים – אין להתיר פגיעה מתמשכת וקבועה שלה באזרחים תמימים, העומדים חסרי ישע אל מול התנהגותה העבריינית.

על הענישה ליתן מענה הולם לצורך בשמירה על שלום הציבור ובטחון רכושו מפני מעשי הנאשמת וליתן לו משקל מכריע, תוך העדפת העניין הציבורי על פני נסיבותיה האישיות של הנאשמת.

הנני לציין כי באורח רגיל, הייתי סבורה כי בטרם ייגזר דינה של הנאשמת, יינתן לגביה תסקיר של שירות המבחן שיבחן, בין היתר, את אפשרות שיקומה של הנאשמת.

לא עשיתי כן, כאשר מסתבר כי רק לקראת הדיון שהתקיים בביהמ"ש בת.פ. 1371/08 הנ"ל, לפני זמן לא רב, הוגשו לביהמ"ש תסקיר של שירות המבחן ונתונים של העובדת הסוציאלית שטיפלה בנאשמת במרכז הגמילה "בית הגפן".

שירות המבחן סקר באותו תסקיר את נתוניה של הנאשמת ומצא כי "אין בקשר עימו כדי לצמצם את הסיכוי להישנות התנהגות עבריינית מצידה של הנאשמת ונמנע הוא מהמלצה טיפולית" (עמ' 64 לתפ. 1371/08 ב-ת/3).

בנסיבות אלה, אין מקום לקבל תסקיר נוסף בעניינה של הנאשמת, בכל המתייחס לתיק זה.

אשר על כן, הנני דנה את הנאשמת למאסר לתקופה של 24 חודשים, מתוכם תרצה הנאשמת מאסר בפועל למשך 12 חודשים והיתרה מאסר על תנאי למשך 3 שנים.