מדינת ישראל נ' אלכרם(עציר) ואח'

הכרעת דין

הנאשמים הודו בכל העובדות המיוחסות להם בכתב האישום.

בהתאם להודאתם אני מרשיע את שלושת הנאשמים בעבירה של כניסה ושהייה בישראל ללא היתר כדין בניגוד לסעיף 12(1) + (4) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952 ואת נאשם 1 גם בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו בניגוד לסעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

ניתנה והודעה היום י"ז כסלו תשע"א, 24/11/2010 במעמד הנוכחים.

ערן קוטון, שופט

גזר דין

הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

ביום 5.11.10, בסמוך לשעה 15:35, שהו הנאשמים ברח' עזרא בחיפה ללא אישור שהייה או כניסה כדין. משקרא שוטר לנאשם 1, החל נאשם 1 להימלט מפניו, השוטר דלק אחר נאשם 1 והשיגו.

המאשימה התקשרה בהסדר טיעון עם נאשם 1 ובהתאם להסכמה עתרו הצדדים לגזור על הנאשם עונש של 31 ימי מאסר בפועל לאור העובדה שהוא נעדר עבר פלילי.

ביחס לנאשמים 2 ו-3 לא הגיעו הצדדים להסכמה.

המאשימה ביקשה לגזור על הנאשמים 2 ו-3 עונש חמור יותר מזה שייגזר על נאשם 1 שכן לחובתם הרשעות בגין עבירות דומות או זהות והוטלו עליהם בעבר עונשי מאסר בפועל אשר לא הרתיעו אותם מלבצע את העבירה הנוכחית.

ב"כ הנאשמים ביקש להשוות את דינם של נאשמים 2 ו-3 לדינו של נאשם 1 שכן לדבריו הנאשמים הגיעו לישראל על מנת לעשות לפרנסת בני ביתם ומשפחתם, לאור נסיבותיהם האישיות ולאור העובדה שלא כשלו בעבירות נוספות.

שקלתי את עניינם של הנאשמים וסבור אני כי יש לערוך הבחנה בין נאשם 1 לנאשמים 2 ו-3.

לא יכולה להיות מחלוקת כי המדינה היא ריבונית להחליט מי נכנס בשעריה ונוכח המצב הביטחוני השורר דרך קבע באזורינו יש לאפשר לרשויות האכיפה לבקר את שהות הנכנסים למדינה כאשר אין לבטל את החשש מסיכון ביטחוני הרובץ לפתח מי שנכנס למדינה שלא כחוק וללא אישור שהייה כדין.

בנוסף לכך נאשמים 2 ו-3 נידונו בעבר בגין עבירות זהות והוטלו עליהם עונשי מאסר בפועל.

מנגד, יש לתת משקל לעובדה כי כל הנאשמים הודו במיוחס להם ונטלו אחריות על מעשיהם, לא נטען ובוודאי שלא הוכח כי היה במעשיהם גם סיכון לביטחון הציבור ונתונים אלה ראוי לשקול לקולא.

אשר על כן אני גוזר על הנאשמים את העונש כדלקמן:

נאשם 1:

31 ימי מאסר לריצוי בפועל אשר יימנו מיום מעצרו, 5.11.10.

2 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו שלא יעבור אחת העבירות בגינן הורשע.

נאשמים 2 ו-3: