מדינת ישראל נ' איילין(עציר)

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפה סתם, איומים, העלבת עובד ציבור והתנגדות למעצר בכח.

מלכתחילה נשלח עניינו של המשיב לקבלת חוו"ד מטעם הפסיכיאטר המחוזי בשאלת כשירותו של המשיב לעמוד לדין ואחריותו לביצוע העבירות. מחוו"ד שהתקבלה לתיק בית המשפט בתאריך 3.7.11 עולה כי הגם שהמשיב כשיר לעמוד לדין ונמצא כמי שאחראי למעשיו, עדיין קיימות בעיות קשות במצבו הנפשי של המשיב אשר נפגע בראשו בגיל צעיר ומאז סובל מהתקפים אפליפטיים ולצד זאת אף צורך אלכוהול בכמויות גדולות ולפיכך אובחן כמי שסובל מהפרעות נפשיות על רקע אורגני ומצב פסיכוטי דמוי סכיזופרניה עקב שימוש באלכוהול. כבר בחוות דעתו של הפסיכיאטר המחוזי הומלץ על מסגרת גמילה מאלכוהול במידה וקיימת מוטיבציה אצל המשיב.

משנמצא המשיב כשיר לעמוד לדין לא חלקה באת כוחו על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר ועתרה להפנייתו של המשיב לקבלת תסקיר מעצר לצורך בחינת אפשרות שילובו בקהילה כלשהי אשר יהיה בה הן כדי לקדם את המסוכנות הנשקפת מפניו והן כדי ליתן מענה למורכבות מצבו הנפשי וההתמכרותי.

בית המשפט נעתר לבקשת ב"כ המשיב ובהתאם ניתנו החלטות לקבלת תסקירים ותסקירים משלימים בעניינו של המשיב.

ממכלול התסקירים שהוגשו בעניינו של המשיב עולה המלצה ברורה וחד משמעית ולפיה ממליץ שירות המבחן לשחרר את המשיב למרכז כיוונים – מסגרת שיקומית של בית החולים קרית שלמה אשר להערכת שירות המבחן ולהערכת הגורמים הטיפוליים במקום נמצא כמתאים למורכבות מצבו של המשיב וכן מוצע כמסגרת סגורה של חלופת מעצר.

ב"כ המשיב עותרת לאמץ את המלצות שירות המבחן ולהורות על שחרורו של המשיב לאותה חלופה. מפנה את בית המשפט למורכבות מצבו של המשיב ולעובדה כי העבירות השבות ומבוצעות על ידי המשיב מבוצעות ככל הנראה על רקע אותו ליקוי אורגני וההתמכרות לטיפה המרה. טוענת כי בהעדר מענה טיפולי יסיים המשיב לרצות את עונשו ומיד יחזור לאותו דפוס התנהגות אשר שב ומביאו אל ספסלי בית המשפט.

ב"כ המשיב טוענת כי בחלופה המוצעת יש בראש ובראשונה כדי ליתן מענה למסוכנות הנשקפת מפני המשיב באופן שמדובר בחלופת מעצר המוכרת ואשר במסגרתה שוהים המשוחררים בתנאי מעצר בית מלא ובפיקוח במשך 24 שעות ביממה ואם לצד זאת אף ניתן ליתן מענה טיפולי שיקומי לרבות בבעיית ההתמכרות, הרי שהתועלת היא כפולה.

ב"כ המבקשת מתנגדת לשחרורו של המשיב בחלופה כלשהי ובחלופה המוצעת בפרט ומפנה את בית המשפט לנסיבותיו של המשיב, לעברו הפלילי המכביד, לעובדה כי הוא שב ומבצע את אותן עבירות גם כשמודע הוא לעובדה שמאסרים על תנאי תלויים ועומדים כנגדו מה שמלמד כי אינו מורתע וכי מורא החוק אינו שרוי עליו. ב"כ המבקשת טוענת כי המסוכנות הנשקפת מפני המשיב היא ברף הגבוה ובעיקר טוענת כי נוכח ההלכה הפסוקה אין מקום להורות על שחרורו של המשיב לחלופת גמילה בשלב זה של ההליך.

ייאמר מיד כי צודקת ב"כ המשיב בכל הנוגע להלכה הרווחת בדבר העיתוי הנכון לשילובו של נאשם בהליך גמילה. אלא שסבורני כי נסיבות המקרה שבפני הינן נסיבות חריגות וגם אם המשיב אינו עומד באף אחד מהקריטריונים אשר קבעה הפסיקה לפיהם ייעתר בית המשפט לבקשה לשלב נאשם בהליך גמילה בתקופת המעצר, עדיין עסקינן בנסיבות חריגות ובנאשם חריג.

ממכלול החומר שמצוי בפני בית המשפט בעניינו של הנאשם עולה תמונה ברורה לפיה העבירות המבוצעות על ידי המשיב באופן חוזר ונשנה מבוצעות על רקע ליקוי אורגני בשילוב עם התמכרות לטיפה המרה ועל רקע יחסים עכורים ומורכבים עם אמו.

נדמה כי בהעדר טיפול בשורש הבעיה ובהעלאת המשיב על מסלול שיקומי הרי שעונשים שנגזרים על המשיב אין בהם כדי להביא לשינוי דפוס התנהגותו של המשיב ולמעשה בהעדר טיפול ברור לחלוטין כי מיד לאחר שיסיים הנאשם לרצות את עונשו הנוכחי, ימצא את עצמו במהרה שוב על ספסל הנאשמים. נדמה כי דווקא האינטרס הציבורי מחייב כי נאשמים מסוגו של הנאשם יטופלו גם בשלב המעצר בדרכים שיש בהם כדי ליתן מענה למורכבות מצבם והכל כמובן בתנאי בסיסי וראשוני כי יש בידי החלופה כדי לאיין את המסוכנות.

בענייננו מוצעת חלופה אשר הינה מוכרת כמסגרת חלופת מעצר ומספקת תנאי חלופה באופן שהשוהים במסגרת החלופה מצויים שם בתנאי מעצר בית מלא ובפיקוח צמוד . לצד זאת החלופה המוצעת גם יש בה כדי ליתן מענה למורכבות מצבו של המשיב כמפורט לעיל. מדובר במסגרת טיפולית ממושכת וארוכת טווח הנחוצה לצורך שיקומו של המשיב ולצורך הפחתת הסיכון להישנות התנהגות דומה בעתיד.

שירות המבחן מציין את הדברים באופן מפורש וקובע שוב ושוב בתסקיריו כי יש במסגרת כדי ליתן מענה הן בפן השיקומי והן בפן של הפחתת הסיכון.

אומנם השהות במעצר מאיינת את המסוכנות באופן הרמטי אלא שלא לעד ישהה המשיב במעצר ואיון המסוכנות בשלב הזה הוא נקודתי וקצר טווח שהרי ברור שעם שחרורו של המשיב ובהעדר טיפול יחזור המשיב לסורו. שילובו בקהילה שגם מהווה מסגרת של חלופת מעצר סגורה יש בה להערכת שירות המבחן אותה אני מאמצת, כדי ליתן מענה ארוך טווח להפחתת הסיכון להישנות התנהגות דומה בעתיד.

בנסיבות הללו סבורני כי דווקא האינטרס הציבורי מחייב שחרורו של המשיב לאותה חלופה.

עוד אציין כי מתסקיר המעצר שהוגש בעניינו של המשיב ביום 24.7.11 עולה כי מדובר במשיב אשר על רקע בעיות אורגניות הינו בעל יכולת נמוכה לתפקוד עצמאי, חסר מערכות תמיכה, אשר חווה לאורך השנים תחושות דחיה קשות מצד בני משפחתו וכי קיימת נזקקות גבוהה להתערבות טיפולית מקיפה ואינטנסיבית.

סבורני כי הדברים הללו מצביעים באופן ברור על החשיבות העליונה של שילובו של המשיב במסגרת כאמור, גם בשלב מוקדם זה של הליכי המעצר.

אשר על כן ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הצריכים לענין אני מורה על שחרורו של המשיב בתנאים כדלקמן: