מדינת ישראל נ' איטח

בפני

סגן נשיא אינאס סלאמה

הכרעת דין

1.כנגד הנאשם הוגש כתב אישום (דו"ח) המייחס לו עבירה של אי ציות להוראות שוטר וזאת בניגוד לתקנה 23 (א) (1) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961.

האירוע הנטען הינו מיום 20/7/09 בשעה 19:50 ברח' ירושלים 12 בקרית-ביאליק.

2.הנאשם כפר בעובדות כתב האישום ומשכך שמעתי את עורך הדו"ח, רס"ב אלי תורג'מן (להלן: "השוטר" או "עד התביעה") ואת הנאשם עצמו.

3.השוטר העיד, כי בהיותו באכיפה עם קטנוע, עצר נהג מונית (הנאשם דנא) שהוריד נוסע באמצע הכביש בין שני מעברי חצייה. השוטר סימן לנהג לעצור, ביקש ממנו פרטים ומסמכים אך הוא נשאר בתוך המונית במשך כעשר דקות, בעוד השוטר מחכה לידו ולבסוף נתן לו רשיון נהיגה בלבד ללא רשיון רכב. השוטר מציין כי לנהג נרשם דו"ח על הפרעה לתנועה וכן את ההזמנה לדין נשוא תיק זה.

4.הנאשם העיד, כי אכן עצר באדום לבן על מנת להוריד נוסע שהגיע למקום על מנת להציג לשוטר את הרשיונות של אשתו שנעצרה קודם לכן על ידי השוטר. הנאשם הכחיש כי סיכן את הנוסע אך אישר כי שילם את הדו"ח שעניינו הפרעה לתנועה. הנאשם הכחיש כי סירב לציית להוראות השוטר ולתת לו רשיונות והדגיש כי הציג הן את רשיון הרכב והן את רשיון הנהיגה.

לפי הנאשם, משסירב לקחת מהשוטר את הדו"ח שנרשם לו בגין הפרעה לתנועה עד שהשוטר יציין בדברי הנהג כי הוא לא חבש כובע, רשם השוטר מפיו דברים לא נכונים ובהמשך הזמין למקום ניידת על מנת לעכבו לתחנת המשטרה.

לטענת הנאשם למקום הגיעו ארבע ניידות. השוטרים בשלוש הניידות הראשונות ניסו לדבר אל ליבו של השוטר, אך הנ"ל סירב להתפשר ולפי הנאשם, "הוא אמר שהוא רוצה בפרינציפ ללמד אותי".

דיון והכרעה

5.לאחר ששמעתי את הנאשם ואת השוטר, שקלתי את דבריהם והתרשמתי מהופעתם בבית המשפט, מצאתי שעובדות כתב האישום הוכחו בפניי מעל לכל ספק סביר. זאת עשיתי בהיותי ער לעובדה כי עדותו של עד התביעה הנה עדות יחידה במשפט פלילי ולאחר שהזהרתי את עצמי, כמתחייב, היות ועדות זו הותירה עליי רושם אמין ושוכנעתי כי היא משקפת נאמנה את עובדות המקרה לאשורן, עד כדי כך שניתן לבסס עליה הרשעה בפלילים.

6.הדו"ח שערך השוטר היה דו"ח מפורט ועדותו הייתה קולחת ורצופה והיא הותירה עליי רושם חיובי ואמין. שוכנעתי כי אכן הנאשם סירב משך דקות ארוכות למסור לשוטר את מסמכיו וכי לבסוף מסר מסמכים חלקיים בלבד, בדמות רשיון הנהיגה. שוכנעתי גם שהדברים שנרשמו בדו"ח כדברי הנהג, נאמרו על ידי הנאשם, וכי לנאשם לא הייתה כל הצדקה לאי הציות.

למעשה הנאשם בחלקים מסויימים בעדותו, מחזק את עדות השוטר לאחר שהודה בחקירתו הנגדית כי חיפש את הרשיונות בתא הכפפות ומשלא מצא אותם חיפש בתא המטען של הרכב. גרסה זו שעלתה לראשונה בחקירה נגדית ואין לה זכר בחקירה ראשית, באה ככל הנראה כדי להסביר את הסירוב של הנאשם במסירת המסמכים.

7.לעומת עדותו המהימנה של השוטר, הרי שהרושם שהותיר הנאשם מעל דוכן העדים היה רושם לא אמין והגרסאות הסותרות שמסר במהלך עדותו, הן בחקירתו הראשית והן בחקירתו הנגדית, הביאו אותי לדחיית גרסתו מכל וכל.

הנאשם מדי פעם במהלך עדותו הוסיף פרטים חדשים, העלה גרסאות משופרות וניסה בכל הכח להרחיק את עצמו מהטענות המיוחסות לו, עד כדי כך שבתגובה לטענה כי זרק את הדו"ח על הרצפה, טען, כי לא קיבל את הדו"ח לידו אלא מצא אותו על הרצפה בסמוך למונית וזאת לאחר שחזר מתחנת המשטרה אליה נלקח על ידי אחת הניידות שהשוטר הזמין למקום. הנאשם גם טען כי השוטר זרק את הדו"חות על מכסה המנוע.

8.מעבר להתרשמותי מעדותו של הנאשם שהביאה אותי לדחיית גרסתו ולהעדפת גרסת השוטר, הרי שלחובת הנאשם פועלת העובדה כי לא הביא לעדות מטעמו את הנוסע שנסע עימו באותו אירוע ושלפי הנאשם היה עד לחלק מההתרחשויות. טענת הנאשם כי הנוסע מסר לו מספר טלפון לא נכון וזאת מאחר ו"במדינה הזו מאוד מפחדים משוטרים", אינה מקובלת עליי.

9.השורה התחתונה היא, שעדותו של השוטר שהייתה עדות מהימנה, לא נסתרה. לעומת זאת הנאשם סתר את עצמו פעם אחר פעם ומשכך דין גרסתו להידחות. אי לכך בנסיבות אלה, אני קובע כי עובדות כתב האישום הוכחו בפניי מעבר לכל ספק סביר, ועל כן אני מרשיע את הנאשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

10.המזכירות תשלח לצדדים עותק של הכרעת הדין ותזמנם לטיעונים לעונש ליום 10/2/11 שעה 09:50.

ניתנה היום, י"ב טבת תשע"א , 19 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים ובהסכמתם.