ליאור הסל נ' אילנה אמיתי ואח' - פסקדין

החלטה

בפניי בקשה נוספת שהוגשה על ידי מר ליאור הסל (להלן: "המבקש"), הנתמכת בתצהיר, לעכב ביצוע פסק דיני מיום 19/10/10, בו נדחתה תביעתו של המבקש למתן סעד הצהרתי כמפורט בסעיף 5 לכתב תביעתו, ואשר במסגרתו נתבקש ביהמ"ש להצהיר כי המבקש הינו בעל זכויות הבעלות בדירה המצויה ברח' נתיב הים 9 והידועה כתת חלקה 7, בחלקה 14, בגוש 11217, בלשכת רישום המקרקעין בחיפה (להלן: "הדירה") והרשומות על שם הגב' אילנה אמיתי (להלן: "המשיבה 1").

במסגרת בקשת המבקש ציין המבקש כי הגיש ערעור לביהמ"ש העליון בתיק ע"א 8326/10 ובו פירט את השגותיו לגבי נושא הנאמנות, התשלומים, צוואת אמו, המשיבה 1, ותנאי פתיחת חשבון הבנק של אמו אצל בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (להלן: "המשיב 2"). המבקש טען כי לנוכח כל האמור לעיל, יש להיעתר לבקשה.

בתאריך 29.11.10 הוגשה תגובת אמו של המבקש, המשיבה 1, אשר ציינה כי ב"כ המשיב 2 החל בביצוע הליכי הוצל"פ וביקש להתמנות ככונס נכסים לדירה לשם מכירתה בגין הליכי הוצל"פ המתנהלים על ידי המשיב 2 כנגד המשיבה 1. עוד ציינה המשיבה 1 בתגובתה כי הגישה בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתה כפושטת רגל, בשל חוסר יכולתה לשלם את חובה למשיב 2, אשר עומד בלא כל יחס לחוב הזעום והנומינאלי שהיה למשיבה 1.

המשיב 2 מתנגד לבקשה. לטענתו, הערעור טרם הומצא לו ובכל מקרה, אין בטענות המבקש כדי לעכב את ביצוע פסק הדין, נוכח גם העובדה שהדירה איננה דירת המגורים של המבקש או המשיבה 1. עוד ציין המשיב 2 כי המבקש לא הצביע על סיכויי הערעור, שהינם קלושים במהותם, ומאזן הנוחות בנסיבות אלה הינו לטובתו.

המשיב 2 הוסיף וציין כי התנהלות המבקש והמשיבה 1 נועדה כל כולה כדי למנוע מהמשיב 2 לממש את זכותו לגבות את יתרות החוב של המשיבה 1, ואשר עומדות נכון להיום על סך של 527,526 ₪.

במסגרת תשובת המבקש, טען המבקש כי העירבון, שנדרש להפקיד בביהמ"ש העליון במסגרת הערעור שהגיש בע"א 8326/10, עומד על סך של 25,000 ₪, וזה יבטיח ממילא את הוצאות המשיבים.

לאחר ששבתי ושקלתי את בקשת המבקש, סבורני כי לא ניתן להיעתר לבקשה.

בקשת המבקש אינה למעשה בקשה לעיכוב ביצוע, שהרי אין בפסק הדין החלטה או סעד אופרטיבי כלשהו אשר יש מקום להורות על עיכובו ו/או כי עיכובו ימנע את הליכי מימוש הדירה על ידי המשיב 2 בלשכת ההוצל"פ.

מעיון בבקשת המבקש עולה כי המדובר בבקשה למתן סעד זמני עד להחלטה בערעור על פי תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. ראה: ע"א 3997/99, שטייניץ הנדסת תאורה בע"מ נ' מדינת ישראל, תק-על – 99 (2), 1016. וע"א 1262/09, שלומי אברהם נ' בנק הפועלים בע"מ סניף שמריה (פרסום נבו), 09/06/09.

על כן, משהוראת תקנה 471(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי משהוגש ערעור או הוגשה בקשת רשות ערעור, יהיו הסמכויות על פי תקנת משנה (א) נתונות לביהמ"ש שלערעור, הרי שביהמ"ש זה נעדר סמכות ליתן הסעד המבוקש.

לאור האמור לעיל, הנני דוחה את בקשת המבקש לעיכוב ביצוע פסק הדין.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ב טבת תשע"א, 19 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: