לחאם נ' אוחיון ואח' - פסקדין

פסק דין

בכתב התביעה טוען התובע כי רכש מהנתבע יצהר, רכב מסוג קאיה מודל 1996, שהיה משועבד ומעוקל, עפ"י הסכם בע"פ – התחייב הנתבע להסיר את המגבלות, אך מזה כמעט 3 שנים – לא הוסרו העקולים והשעבוד, במהלך חודש יולי 2009 פנה התובע לנתבע לקבל את רישיון הרכב על מנת להעביר טסט, והנתבע התחייב, ואף סרב לקבל את הרכב חזרה, ולשלם את ערכו באותו מועד – 7200 ₪ - סכום התביעה.

קודם להגשת התביעה כתב התובע מכתב לנתבעים בו נכתב כי הרכב נרכש בזמנו עבורו – באמצעות מוחמד – אחיו, ועפ"י העדויות של התובע ואחיו – נרכש הרכב במגרש כלי רכב של מוחמד – שעסק אז בסחר מכוניות, והכיר את הנתבע.

יצהר מעיד כי אכן נעשתה העסק בינו לבין מוחמד – ללא נוכחותו של התובע. אותו כלל לא הכיר בזמנו.

בכתב ההגנה טוען הנתבע יצהר, שאשתו הנתבעת כלל לא מעורבת בעסקה למעט העובדה שהרכב הנמכר היה שלה – עובדה מוסכמת על הצדדים.

לגופו של עניין טוען יצהר כי עסקת מכר מכוניתה של אשתו – קאיה 1946 – נעשתה במאי 2002, וכיוון שהתביעה הוגשה ביולי 2009 – לראיה, הגיש יצהר הסכם למכירת רכב שעשה במגרש אחר ב- 3/5/2002 – ובה קנה לאשתו רכב אחר, מיד לאחר שמכר את הקאיה.

ובנוסף – לטענתו, שלם לו מוחמד, ללא נוכחותו של התובע, 10,500 ₪, כמחצית ערך הרכב, כיוון שהוסכם כי הרכב נרכש לצורך פירוק ומכירת חלקיו, למרות זאת, אשר יצהר למוחמד, לבקשת האחרון, כי אחיו של מוחמד ייסע ברכב.

יצהר מוסיף בבית המשפט כי נעשה הסכם בכתב בו הופטר הוא מאחריות כלשהי לשעבוד ולעקולים – כיוון שממילא, לטענתו, היה הרכב מיועד לפרוק.

ההסכם כבר אינו ברשותו – לאחר שחלפו, לדבריו, 7 שנים.

התובע ואחיו מעידים כי במשך 3 השנים שחלפו עד 2009 – קבל מוחמד מהנתבע את רישיון הרכב שקבל האחרון ממשרד הרישוי – וכך עבר הרכב טסט במשך אותן שנים.

התובע הציג שני רישיונות – לפיהם עבר אכן הרכב טסט בשנים 2007-2005.

הנתבע טוען כי נתן למוחמד רישיון שקבל ממשרד רישוי רק בשנת 2003 ומאז – לא נתן לו עוד רישיונות ולדעתו, "השיגו" התובע ואחיו רישיונות בדרכם שלהם, כפי שהצליחו להעביר את הרכב טסט ללא תעודת זהות של בעלת הרכב.

בבית המשפט העיד עוד יצהר כי לאחר שהוגשה נגדו התביעה – הפקיד את רישיון הרכב שקבל ממשרד הרישוי – באופן שהרכב מושבת מנסיעה, והתובע כמובן איננו יכל לעשות בו שימוש, בהעדר טסט.

את טענת ההתיישנות אותה טוען הנתבע, עליו להוכיח, ולא שוכנעתי מראיותיו, כלומר: הסכם קניית רכב אחר ממאי 2002 – כי יש קשר בינו לבין מכירת הקאיה.

גם אם היה הנתבע עומד בעל ההוכחה כי עסקת המכר נעשתה במאי 2002, אין בכך כדי לשמט את עילת התביעה, מהטעמים הבאים:

ראשית, עילת התביעה הינו הפרת התחייבותו של הנתבע להסיר את העיקולים והשעבוד תוך זמן סביר.

התביעה הוגשה כ- 3 חודשים לאחר תום תקופת ההתיישנות אליבא דהנתבע, ואילו ההבטחה להסיר עקולים יכולה הייתה להתבצע תוך יותר משלושה חודשים והפרתה – נמשכת מאז בצוע העסקה ועד היום.

לעניין העובדות – הנני דוחה כבלתי מהימנה את עדות הנתבע כי הרכב נמכר לפרוק – שהרי בנשימה אחת הוא סותר את עצמו באומרו כי אשר למוחמד שאחיו ייסע ברכב.

עוד הנני מעדיפה את גרסת התובע ואחיו – כי מאז נקנה הרכב ועד יולי 2009, קבלו מהנתבע את רישיונות הרכב שקבל האחרון ממשרד הרישוי.

אין לתובע ולאחיו שום דרך לקבל את הרישיון – אלא באמצעות בעל הרכב, אליו בלבד נשלח הרישיון. לא דומה עניין בצוע טסט ללא ת.ז. של בעל הרכב – מוסדר, אף שלא כדין, בין התובע לבעל מכון הרישוי.