לוי נ' עיריית חולון - פסקדין

פסק דין

1.לפני ערעור על הכרעת דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בחולון (כב' השופט עזריה אלקלעי) מיום 27/12/11 בת.פ. 7179/10 ולפיו הורשעה המערערת בהאכלת חתולים באופן המהווה מטרד בכך שזרקה להם גרונות חיים בשטח השביל ברחוב, בניגוד לסעיף 14 (ג) לחוק העזר לחולון (מניעת מפגעים ושמירה על סדר וניקיון) התשמ"ב – 1982 (להלן: "חוק העזר").

2.סעיף 14 (ג) לחוק העזר קובע:

"לא יאכיל אדם בעל חיים ברחוב, באופן שיש בו כדי לזהם את הרחוב".

המערערת – הנאשמת בבית משפט קמא אישרה בעדותה, כי "ביום רישום הדו"ח" (18/10/10) היא נתנה לחתולים ברחוב "את האוכל המבושל מתוך השקית וגם אוכל יבש" (ראה עמ' 21 לפרוטוקול מיום 6/12/12).

גם בנימוקי הערעור אין הכחשה לכך שהמערערת אכן האכילה חתולי רחוב במועד אשר צוין בכתב האישום "באוכל מבושל אשר הביאה ממקום מגוריה בדיור המוגן, אוכל שהוא אינו אוכל יבש ויכול שכלל הוא חלקי בשר" (מתוך סעיף 6 להודעת הערעור).

3.טענות ההגנה של המערערת בבית משפט קמא התמקדו בסעיף 34 (כא), (יח), (יט) לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין") וכן טענת הגנה מן הצדק.

בדיון שהתקיים בפני הדגיש ב"כ המערערת, כי אין לראות בהאכלת החתולים על ידי המערערת כ"מטרד" וכי בית משפט קמא לא יכל לקבוע, כי האכלת החתולים מהווה "מטרד", בייחוד בשים לב לעובדה, שעיריית חולון לא דאגה להסדרת תחנות האכלה לחתולים.

4.ב"כ המשיבה נסמכת על פסק דינו של בית משפט קמא, מדגישה, כי קביעתו של בית משפט קמא ולפיה האכלת החתולים על ידי המערערת במזון אורגני, כך ששאריות המזון הללו גורמות לזיהום הרחוב, באופן שמקים את יסודות העבירה על פי חוק העזר, מתבססת על ממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות אליהם הגיע בית משפט קמא לאחר שמיעת עדים בצורה ישירה ואין מקום להתערב בקביעות אלו.

עוד ציינה ב"כ המשיבה, כי עיריית חולון לא אוסרת האכלת בעלי חיים אך ואוסרת רק האכלת בעלי חיים באופן שגורם למפגע, מה שהתקיים במקרה דנן.

5.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה ולפיה דין הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן:

א)חוק העזר לא אוסר האכלת בעל חיים ברחוב אלא אוסר האכלת בעל חיים באופן שיש בו כדי לזהם את הרחוב.

במקרה דנן, נשמעו ראיות בפני בית משפט קמא. המפקחת רודריגז העידה, כי היא קיבלה "קריאה" בדבר "מכת חתולים" במקום. היה זה ליד גן ילדים ברחוב שער ציון 6. היא הגיעה למקום וראתה במו עיניה את המערערת – הנאשמת הולכת עם עגלת סופר, מוציאה מהעגלה ומפזרת גרונות לחתולים ברחוב.

היא גם צילמה תמונות. (ת/2).

כמו כן אישרה, כי כשהמערערת האכילה את החתולים היו במקום עשרות חתולים (עמ' 2 שורה 6 לפרוטוקול).

בחקירתה הנגדית אישרה, כי המערערת האכילה את החתולים בשביל ליד גן הילדים, החתולים אוכלים את שאריות העופות וכאשר הם מסיימים הם עושים את גלליהם בתוך ארגז החול של הילדים וכי ההורים מתלוננים על כך. (מתוך עמ' 2 לפרוטוקול).

ב)כמו כן העיד בבית משפט קמא הפקח צחי מוסקנה. גם הוא תיאר, איך הגיע למקום וראה את המערערת חובשת כפפות וזורקת שאריות עופות, כנפיים וגרונות לעבר החתולים וכי הוא ראה במו עיניו את המערערת משליכה את המזון.

עדויות המפקחים היו מקובלות ומהימנות על בית משפט קמא.

ג)בבית משפט קמא העיד גם הוטרינר המקומי, ד"ר חדד.

ב"כ המערערת מרחיב בערעור בנושא עדותו של ד"ר חדד.