לבידי לביא מסחר ושווק בע"מ נ' ש. נוי תעשיות עץ בע"מ ואח' - פסקדין

החלטה

מונחת בפני התנגדות לביצוע שטר חוב מיום 1.10.09, בסך של 1,038,025 ₪. שטר החוב עשוי על ידי המבקשת 1 לפקודת המשיבה וחתום על ידי המבקשים 2 – 4 כערבים לו.

תמצית ההתנגדות

המבקשת 1 הינה חברה בעלת ניסיון ומוניטין בתחום המסחר הסיטונאי בעצים ואילו המשיבה הינה חברה העוסקת באספקת לבידים, פורמייקות וכיו"ב מוצרים, ללקוחות שונים המוכרים בסיטונאות. במסגרת עסקיה רכשה המבקשת 1 מהמשיבה מוצרים שונים בתחום עיסוקה וכך התקיימו בין הצדדים יחסי מסחר במשך מספר שנים.

דא עקא, טוענים המבקשים, שעקב המשבר הכלכלי בשנת 2008 נאלצה המבקשת 1 להפסיק את פעילותה. עם הפסקת הפעילות, ערכה המבקשת 1 עם רואה החשבון שלה מאזן המפרט את מצבת חובותיה ועל בסיסו הציעה לנושיה "הסדר שוויוני אחיד". הסדר זה כולל, לטענת המבקשים, תשלום 40% מהחובות לנושים המחזיקים בערבות אישית של המבקשים 2 – 4. כל נושיה של המבקשת 1 הסכימו להסדר מוצע זה, למעט המשיבה.

בנסיבות אלו, טוענים המבקשים כי תשלום מלוא החוב למשיבה יהווה "העדפת נושים אסורה". עוד טוענים המבקשים כי התעקשות המשיבה לקבל את מלוא חובה של המבקשת 1 בנסיבות העניין, מהווה סחטנות גרידא.

התנגדות המבקשים נתמכה בתצהיר המבקש 3. בדיון שהתקיים בפני ויתרה המשיבה על חקירה והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

סיכומי הצדדים

בתחילת סיכומי המבקשים, בקש בא כוחם להגיש מסמכים נוספים ובקשתו נדחתה. לנוכח דחיית הבקשה חזרו המבקשים בסיכומיהם על הטענות בהתנגדות.

בסיכומיה היא, טענה המשיבה ראשית לכל, שיש לדחות את ההתנגדות על הסף בשל האיחור בהגשתה. לטענת המשיבה, האזהרה אודות הגשת הבקשה לביצוע הומצאה למבקשים ביום 22.3.10 אולם ההתנגדות הוגשה רק ביום 26.5.10. למעלה מחודשיים לאחר מועד המסירה. עוד מדגישה המשיבה כי בהתנגדות עצמה נטען שהאזהרה הומצאה למבקשים ביום 18.4.10 אולם אפילו היה הדבר נכון – עדיין הוגשה ההתנגדות באיחור ובלא כל הסבר או בקשה להארכת המועד.

לגופם של דברים, טוענת המשיבה כי ההתנגדות איננה מגלמת כל טענה שהיא המצדיקה את קבלתה.

 דיון

בהתאם לתקנה 106 בתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1980, התנגדות לביצוע שטר יש להגיש בתוך 20 יום מיום שהומצאה האזהרה לחייב. בבסיסה של הוראה זו, כהוראות נוספות הקובעות מועדים בדיני הפרוצידורה האזרחית, עומדת השאיפה לשמר את עקרון סופיות הדיון, כאשר עיקרון זה מבטא את האינטרס של בעלי הדין עצמם לסיום ההליכים ושלא להיות מוטרדים לאורך זמן. עיקרון זה מבטא אף את האינטרס הציבורי לייעול ההליכים המשפטיים, לחיסכון בזמן שיפוטי, ליציבות, וודאות משפטית.

תקנה 528 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מסמיכה את בית המשפט להאריך מועד שנקבע בחיקוק "מטעמים מיוחדים שירשמו". בעל דין המבקש הארכת מועד אשר נקבע בחיקוק, חייב להגיש בקשה לכך ולפרט מהו אותו טעם מיוחד המצדיק, בנסיבות העניין, את הארכת המועד.

בעניין דנא, איחרו המבקשים בהגשת ההתנגדות. לטענת המשיבה, הומצאה האזהרה למבקשים ביום 22.3.10 והמבקשים כלל לא כפרו בטענה זו. אם כך, המועד האחרון להגשת ההתנגדות חל ביום 18.4.10 (בהתחשב בפגרת הפסח), אך זו הוגשה רק ב- 26.5.10. איחור של למעלה מחודש. בהתנגדות עצמה, טוענים המבקשים כי האזהרה נמסרה להם ביום 18.4.10. לא זו בלבד שטענה זו איננה מוסברת ואיננה נתמכת בכל ראיה או תצהיר, הנה שגם במניין הימים מיום 18.4.10 נמצא שההתנגדות הוגשה באיחור ניכר.

בנסיבות אלו, שומה היה על המבקשים להקדים להתנגדות בקשה מפורטת להארכת מועד אך זו - לא הוגשה, וטעם לאי ההגשה - לא ניתן. בנסיבות אלו אין אפשרות לדון בהתנגדות לנוכח האיחור בהגשתה ויש לדחותה על הסף כבר מטעם זה.

יחד עם זאת, רק בכדי להפיס את דעת המבקשים, אתייחס גם לנימוקי ההתנגדות עצמה שכן אף בהם מסתבר שאין לא דבר ולא חצי דבר.

מושכלות יסוד של דיני הפרוצדורה האזרחית המה, כי בשלב זה של דיון בהתנגדות לביצוע שטר עול ההוכחה המוטל על המבקשים מצומצם. המבקשים אינם נדרשים בשלב זה להראות כיצד יוכיחו את גרסתם ולפיכך תינתן רשות להגן אפילו נטענה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב. לא שוקלים בשלב זה את מהימנות המבקשים או את סיכויי הצלחתם בתיק העיקרי. די להם למבקשים בשלב זה להראות כי יש בידיהם טענות הגנה לכאורה, אשר אם יוכחו יובילו לדחיית הבקשה לביצוע השטר. מאידך, חייבים המבקשים להיכבד ולפרט את טענותיהם, כאשר טענות כלליות וסתמיות לא יצדיקו מתן רשות להגן.

בהתנגדות אשר בפני, המבקשים אינם כופרים בהתחייבותם לפי השטר, המבקשים אינם כופרים בחוב בגינו הוגש השטר לביצוע ולמעשה - אין בה ולו ראשיתה של טענה לכפירה בזכות המשיבה לפירעון השטר.

טרונית המבקשים בדבר סירוב המשיבה לקבל את הצעתם להסדר נושים איננה מגלמת טענת הגנה. המבקשים אינם טוענים כלל כי אותו הסדר נושים אושר על ידי ערכאה שיפוטית או כי ניתן לו תוקף מחייב כלשהו. המבקשים אף אינם טורחים להסביר אם בכלל אותו "הסדר נושים" ערטילאי מתייחס רק למבקשת 1, שמא ליתר המבקשים או מי מהם. כל שיש בפני הינה טענה כוללנית, סתמית ולא מפורטת לקיומו של "הסדר נושים" אשר אמור לחייב את המשיבה. זו וודאי שאיננה טענה המצדיקה מתן רשות להגן.