כ. ואח' נ' שמאלי ואח'

1.המדובר בתביעת פיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע, יליד 16/10/1973, בעקבות תאונת עבודה שארעה ביום 16/11/07.

2.במועד התאונה עבד התובע בשירות מעבידו, הנתבע מס' 1, בזיפות גגות במכללת תל-חי. התובע עבד על הגג וסחב בשתי ידיו שני דליים של זפת רותחת. במהלך הליכתו, תוך כדי נשיאת שני הדליים הנ"ל, נתקלה רגלו במוט ברזל והוא נפל יחד עם הדליים והזפת הרותחת נשפכה על ידיו ונגרמו לו כוויות קשות.

3.בתיק נשמעו ראיות הצדדים. לטעמי, יש להצר על כך שלא הושגה פשרה בתיק זה (גם בדיעבד הדבר נכון). מטעם התביעה העידו התובע וכן אשתו. מטעם הנתבעים העיד הנתבע מס' 1 בלבד, ולא הובאו עדים נוספים. הוגשו סיכומים בכתב לצורכי מתן פס"ד.

4.אבהיר בפתח הדברים כי למרות שהנתבע מס' 1 לא יוצג על ידי חב' הביטוח (הנתבעת מס' 2) לאורך כל הדיון בתיק עד שלבו האחרון, הרי לאחר מכן הוגשה הודעה מוסכמת לפיה הכירה חב' הביטוח בכיסוי הביטוחי של הנתבע מס' 1. מסיבה זו, לא הגיש ב"כ הנתבע מס' 1 סיכומים מטעמו.

5.בכל הקשור לנסיבות אירוע התאונה, ניתן לציין כבר עתה שאין מחלוקת של ממש הן לגבי עצם התרחשותה והן לגבי אופן התרחשותה. הצדדים חלוקים בשאלת האחריות הנזיקית בכל הקשור לייחוס אשם תורם לתובע.

התובע טוען כי האחריות במלואה נופלת על שכמו של המעביד, הן מכוח סעיף 38 לפקודת הנזיקין ("דבר מסוכן"), והן לאור עוולת הרשלנות. מנגד, טוענים הנתבעים כי התובע בעל ניסיון רב בעבודתו הנ"ל משך כ – 5 שנים וכי באותו יום הוא הספיק לעבוד על שני גגות נוספים תוך מודעות לתנאי שטח העבודה. הנתבעים מדגישים כי הנתבע היה מודע לקיום מוטות הברזל ולכן היה צפוי ממנו כי ייזהר בהליכתו. לכך יש להוסיף כי התובע קיבל הדרכה, וכן הוזהר לגבי הסיכון בביצוע עבודות הזיפות בזפת חם. לאור זאת, נטען כי יש לייחס לתובע אשם תורם בשיעור 30% לפחות.

6.מבלי להאריך בכתובים בכל הקשור לשאלת האחריות הנזיקית אני סבור כי האחריות מתגבשת הן לאור הנסיבות של אירוע התאונה שאינן מוכחשות והן לאור כך שמדובר בדבר מסוכן כמשמעותו בפקודת הנזיקין כאשר לגביו לא באו ראיות מצד הנתבעת שיש בהן כדי להסיר את האחריות הנזיקית מעל שכמה. זאת ועוד, ניתן לציין כי יסודותיה של עוולת הרשלנות מתקיימים במלואם. קיימת חובת זהירות מושגית וכן חובת זהירות קונקרטית בנסיבות העניין. על פניו המעביד לא נקט באמצעי הזהירות המתבקשים על מנת לשמור על בטחונו וגופו של העובד, דבר שהביא להתרחשות התאונה ולפגיעות הגוף הקשות מהן סבל. אין מחלוקת כי קיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין הנזק שנגרם לבין הפרת חובת הזהירות.

7.יחד עם זאת, קיום אחריות נזיקית אינו מונע, כידוע, דיון והכרעה בשאלת האשם התורם. בהקשר לכך יש מקום לשוב ולציין כי התובע בעל ניסיון אצל אותו מעביד משך 5 שנים לפני אירוע התאונה. ביום אירוע התאונה הוא עבד על שני גגות נוספים אשר נראו כמעט זהים כמו הגג האחרון שעליו עבד התובע ונפל. בשני הגגות שקדמו לגג שבו ארעה התאונה היו מוצבים מוטות ברזל כדוגמת מוט הברזל שבו נתקל התובע בגג האחרון. בזיקה לכך יש לזכור כי התובע העיד שהוא היה מודע לקיום מוטות הברזל (עמוד 22 לפרוטוקול הדיון שורות 3 ו- 4). הנתבע העיד כי נתן הדרכה לתובע ואף הזהיר אותו לגבי הסכנות הכרוכות בעבודות על גגות עם זפת חם. מכלול הנתונים הנ"ל ושקלולם באופן מידתי מביא אותי למסקנה שיש מקום לייחס לתובע 10% אשם תורם.

8.בעקבות התאונה סבל התובע מפגיעות בדרגות 2 ו – 3 בשתי הידיים. הוא פונה באופן דחוף לבית החולים שם אושפז משך 23 ימים ועבר ניתוחים להשתלת עור. לאחר מכן, המשיך התובע במעקב רפואי משך תקופה ארוכה במרפאות קופ"ח ונזקק לטיפולים מיוחדים הקשורים לכוויות הקשות מהן סבל.