כץ ואח' נ' כץ - פסקדין

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו מיום 12.6.2017 שניתנה על ידי כב' השופטת א' נחליאלי חיאט בת"א 16419-09-16, בגדרה נדחו שתי בקשות סילוק על הסף ובקשה אחת למחיקת סעיפים מתוך כתב תביעה כספית ומתן חשבונות שהוגשו מטעם המשיב נגד המבקשים.

הרקע לבקשה

1. מבקש 1 (להלן: המבקש) והמשיב הם אחים אשר במשך שנים רבות ניהלו יחד עסקים משותפים בתחום שירותי קבלנות חשמל. עד שנת 1996 פעילותם העסקית של השניים נעשתה באמצעות שותפות, במסגרתה הוסכם לטענת המשיב על חלוקה שוויונית הן ברווחיה של השותפות והן "בכל גלגוליו של העסק". בשנת 1996 חדלו האחים את פעילותם העסקית במסגרת השותפות ובמקום זאת ייסדו את חברת "אמבל-כץ הנדסת חשמל ומתקנים" (להלן: "אמבל-כץ") אשר אף היא חדלה במהלך שנת 1999 מלפעול. ביום 7.1.1999 הקימו האחים את חברת "אחים כץ קבלני חשמל ומתקנים בע"מ" (להלן: החברה) והחל מאותו מועד בוצעה פעילותם העסקית באמצעותה כאשר השניים היו ערבים באופן אישי ביחד ולחוד להתחייבויותיה.

2. במהלך חודש אפריל 2011 התגלעו מחלוקות בין האחים ויחסיהם עלו על שרטון. ביום 4.7.2011 הקים המבקש את חברת "י. שקד יצור מתקני חשמל ותקשורת בע"מ", מבקשת 2, שתכליתה הייתה לפעול אף היא בתחום שירותי קבלנות חשמל. זמן קצר לאחר מכן, ביום 27.12.2011, הוגשה לבית המשפט המחוזי מרכז בקשה לפירוק החברה מרצון ומינוי עורך הדין גד שילר כמפרקה הזמני (פש"ר 49182-12-11), זאת בשל המחלוקות בין האחים והתדרדרותה של החברה לחדלות פירעון. ביום 4.4.2012 ניתן צו הפירוק ועורך הדין שילר מונה למפרק החברה. מעיון בכתבי הטענות עולה כי נכון להיום הליכי הפירוק טרם הושלמו.

3. ביום 7.9.2016 הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי תביעה כספית ומתן חשבונות נגד המבקשים. לפי הנטען בכתב התביעה, המבקש ניצל את תפקידו כמנהל הכספים של החברה ואת האמון שניתן בו, הן מתוקף תפקיד זה והן מכוח יחסי הקרבה המיוחדים בין האחים, אשר לדידו של המשיב היה בהם אף כדי לכונן יחסי נאמנות קונסטרוקטיבית ביניהם. במספר פרשות שתוארו בכתב התביעה נטען כי המבקש ביצע שורה של מעילות בקופת העסקים המשותפים, חלקן מתייחסות לגזל כספים שהיו שייכים לתאגידים הקודמים באמצעותם בוצעה פעילותם העסקית של האחים, וחלקן מתייחסות למעילות בכספי החברה. בתוך כך, לטענת המשיב, הפר המבקש את הסכם השותפות ביניהם, בגדרו הוסכם על חלוקה שוויונית ברווחי העסק, וכן שורה של חובות המוטלות עליו מכוח דיני החוזים, דיני החברות, דיני הנאמנויות ועוד. בעקבות זאת תבע המשיב מחצית מסך טובות ההנאה שניטלו שלא כדין על ידי המבקש וביקש מבית המשפט המחוזי להורות לו למסור חשבונות ומסמכים הקשורים באירועים אלה. במסגרת התביעה טען המשיב כי לאחר שנים ארוכות של מתן אמון מלא באחיו, ניצנים של חשד החלו לבצבץ אצלו רק במהלך חודשים מרץ-אפריל 2011 על רקע שורה של אירועים חריגים ובראשם מקרה שבו המחאה מטעם לקוח שיועדה לפקודת החברה, מצאה את דרכה אל חשבון הבנק הפרטי של המבקש ואשתו. לפיכך, בהתאם להוראת סעיף 7 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות) יש למנות את תקופת ההתיישנות החל מהמועד האמור בו נודע למשיב לראשונה על אודות מעשי התרמית הנטענים. לעניין זה הוסיף המשיב כי נוכח היחסים המיוחדים ששררו בינו לבין אחיו כאמור, נוצרה מערכת של יחסי נאמנות ולכן מרוץ ההתיישנות החל רק מהמועד בו הופרו החובות המוטלות על המבקש מכוח דיני הנאמנויות. לחילופין נטען כי עד לחודש מרץ 2011 נבצר מהמשיב לדעת את העובדות המבססות את עילת התביעה ומכאן שחלות הוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות אשר מתייחסות להשעיית מועד תחילת מרוץ ההתיישנות בגין אי-ידיעה.

4. במסגרת הגנתם הכחישו המבקשים את מרבית הטענות שהופנו כלפיהם והגישו שלוש בקשות שתמציתן כדלקמן: בבקשה הראשונה (בקשה מס' 6) טענו המבקשים כי יש לסלק את התביעה על הסף, כולה או חלקה, מחמת היעדר עילה, היעדר יריבות והיעדר סמכות עניינית. ראשית, לדידם חלק ניכר מעילות התביעה אותן מנסה המשיב לנכס לעצמו הן עילות תביעה של החברה. כאשר מדובר במעילה בכספי החברה, הנזק העיקרי נגרם לחברה ואילו נזקו של המשיב כבעל מניה הוא נזק משני שהמסלול לתביעתו הוא התביעה הנגזרת; שנית, בנסיבות בהן החברה מצויה בהליכי פירוק, כל תביעה הקשורה בה ככזאת אינה בתחום סמכותו העניינית של בית משפט המחוזי "הרגיל", אלא עליה להתברר בפני בית משפט של פירוק; שלישית, אין לאפשר למשיב להגיש תביעה למתן חשבונות נגד מי שאינו מחזיק בחשבונות ויש לדחות את התביעה נגד מבקשת 2 מחמת היעדר עילה והיעדר יריבות עמה.

5. בבקשה השנייה (בקשה מס' 7) טענו המבקשים כי יש למחוק סעיפים מכתב התביעה מפאת היעדר פירוט. לדידם בעוד שהתביעה מושתתת בעיקרה על טענות מרמה, מצג-שווא ותרמית, לא השכיל המשיב לפרט את עובדות מעשי המרמה ומכאן שהתביעה אינה עומדת בדרישת הפירוט העובדתי המוגבר הנדרשת בסעיף 78 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) הדן בתביעות מרמה.

6. בבקשה השלישית (בקשה מס' 8) התבקש בית המשפט לסלק את התביעה על הסף, כולה או חלקה, מחמת התיישנות ושיהוי, זאת על יסוד מספר נימוקים: ראשית, חלק מעילות התביעה מתייחסות לאירועים שנטען כי התרחשו לפני כמעט 20 שנה והתיישנו זה מכבר; שנית, לדעת המבקשים אין תחולה להוראת סעיף 7 לחוק ההתיישנות הדן בהשעיית מרוץ ההתיישנות מפאת התנהגות פסולה של הנתבע משום שטענת התרמית לא פורטה כנדרש בתקנה 78 לתקנות. לעניין זה המבקשים סבורים כי המשיב לא ביסס כדבעי את יחסי הנאמנות להם הוא טוען; שלישית, בראיית המבקשים אין תחולה מקבילה להוראות סעיפים 7 ו-8 לחוק ההתיישנות הדן בהתיישנות שלא מדעת והיה על המשיב לבחור אחד מן המסלולים ולא לטעון לשניהם כמסלולים חלופיים; רביעית, המשיב היה שותף מלא להתנהלות העסקית של החברה ולא נמנע ממנו כל מידע הנוגע לספרי החשבונות שלה, ומכאן שאין לקבל את טענתו כי נעלמו עובדות המהוות את עילת התביעה מסיבות שאינן ידועות לו; חמישית, אף אם תתקבלנה טענותיו של המשיב לגבי תקופת ההתיישנות, הוא המתין חמש שנים נוספות עד להגשת התביעה ויש בכך משום שיהוי ניכר המצדיק את סילוק התביעה על הסף.  

7. מנגד, בתשובתו לבית המשפט המחוזי לגבי הבקשה הראשונה, טען המשיב כי הגם שמעשי המבקשים מקימים עילת תביעה לחברה, מאחר שמדובר בחברה פרטית אשר הייתה בבעלותם של שני אחים והתנהלה כמעין שותפות, מתקיימות הנסיבות החריגות בהן יש לאפשר לבעל מניה להגיש תביעה אישית נגד מי שהזיק לחברה. לעניין הבקשה השנייה, טען המשיב כי פירט כיאות את נסיבות ומועדי המעשים הנטענים ולכן אין בבקשה למחיקת סעיפים מחמת היעדר פירוט בכתב התביעה, מן העניין. באשר לבקשה השלישית חזר המשיב על טענותיו כפי שפורטו לעיל לפיהן עד חודשים מרץ-אפריל 2011 היה רב הנסתר על הגלוי. כמו כן לדידו טענת השיהוי נטענת בעלמא והמבקשים לא ביססו או פירטו הכיצד שינו את מצבם לרעה ובמה מתבטא שינוי זה. מה גם, טענות אלו לא נתמכו בתצהיר.

8. בהחלטה מיום 12.6.2017, דחה בית המשפט המחוזי את כל שלוש הבקשות. בשל חומרתו של סעד סילוק התביעה על הסף ובהתאם למדיניות השימוש המצמצמת שיש לעשות בו, נקבע שאין מקום לסלק את התביעה על הסף בשלב המקדמי של ההליך טרם הונחה תשתית עובדתית מספקת לפני בית המשפט. עוד נקבע כי שאלת קיומה של עילה אישית היא שאלה מורכבת המזקיקה בירור עובדתי, כל שכן בנסיבות המקרה דנן בו נטען כאמור כי מדובר בחברה מעין משפחתית הדומה במהותה לשותפות. על יסוד זה הוסיף בית המשפט המחוזי כי גם ההכרעה בטענות האחרות שהועלו בבקשה – הן לעניין השגת המבקשים על סמכותו העניינית של בית המשפט והן לעניין הטענות בדבר התיישנות ושיהוי – הינן תלויות בקביעות עובדתיות שאין מקום לבררן במסגרת דיון בטענות סף. כמו כן, בית המשפט לא שוכנע כי יש מקום להורות על מחיקת סעיפים מכתב התביעה מחמת היעדר פירוט.