ישראל נ' אזולאי

לאחר שנתתי דעתי למכלול הראיות שהוצגו לפני ולטיעונים שנפרשו לפני בהרחבה מטעם באי כוח הצדדים, לא מצאתי כי אשמתו של הנאשם הוכחה מעל לכל ספק סביר, ועל כן החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. להלן יובאו נימוקיי.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של תיווך בשוחד – עבירה על סעיף 295(א) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

עובדות כתב האישום:

על פי המפורט בחלק הכללי לכתב האישום, נתיבי ישראל, החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ (להלן: "נת"י"), היא חברה ממשלתית העוסקת בתכנון, פיתוח ואחזקת כבישים בישראל. נת"י הוקמה בשנת 2004 במקומה של יחידת הסמך במשרד התחבורה – מע"צ. עם הקמתה כחברה ממשלתית, החלה נת"י להעסיק במיקור חוץ נותני שירותים רבים ובהם מנהלי פרויקטים, האחראיים על ניהול שלבי הקמת כבישים מתכנון ועד ביצוע, וכן קבלני ביצוע שעסקו בסלילת כבישים. אלכס ויז'ניצר (להלן: "ויז'ניצר") שימש החל מיום 1.9.03 כמנהל מע"צ ובהמשך, עם הפיכת מע"צ לחברה ממשלתית, כיהן כמנהלה הכללי עד ליום 15.11.10. במסגרת תפקידו כמנכ"ל שימש ויז'ניצר יו"ר ועדת המכרזים של נת"י, אשר בחרה את קבלני הביצוע שעבדו בפרויקטים השונים, וכן דנה בבקשות קבלני הביצוע לתשלום עבור עבודות חריגות: עבודות שסוגן, כמותן או מחירן נוספים או שונים על הקבוע בחוזה שנחתם בינם לבין נת"י (להלן: "חריגים").

עוד מצוין בחלק הכללי לכתב האישום כי חברת "ביבי כבישים" (להלן: "החברה") היא חברת בניה פרטית בבעלותו של יהודה בוזגלו (להלן: "בוזגלו"). ישראל בר (להלן: "בר") היה בעל מניות בחברה משנת 1991 ועד ליום 28.4.08, אז רכש בוזגלו את מלוא מניותיו מידיו. בשנת 2011 שב בר לעבוד כמנהל עבודה שכיר בחברה. הנאשם נשכר על ידי בוזגלו על מנת לשמש כגורם מקשר בין החברה לבין גורמים חיצוניים, מאז שנת 2004. בתקופה הרלבנטית לכתב האישום נהגה החברה, באמצעות בוזגלו, להגיש למכרזי ביצוע תשתיות שפרסמה נת"י הצעות מחיר נמוכות מעלויות הביצוע. לאחר מכן חיפש בוזגלו דרכים להגדיל את סך התשלום מנת"י עבור ביצוע הפרויקט, בין היתר בדרך של תשלומי חריגים. אלמלא אושרו התשלומים החריגים היתה החברה נקלעת לבעיה כלכלית חריפה מאחר שהתחייבה בהסכם לבצע את העבודה במחירים נמוכים. במהלך כהונתו של ויז'ניצר כמנכ"ל נת"י נמסרו לביצועה של החברה שני פרויקטים: בחודש ינואר 2007 נמסר פרויקט מחלף אשדוד שלב ג' (חוזה 125/06) לביצוע עבודות גישור, סלילה, פיתוח, הסדרה ושיקום של דרכים 41 ו-42 וכבישי גישה (להלן: "פרויקט מחלף אשדוד") ובחודש נובמבר 2009 נמסר לחברה פרויקט שדרוג כביש 40 מאחז בית קמה (להלן: "פרויקט כביש 40").

בנוסף, נטען בחלק הכללי לכתב האישום כי עוד בטרם כניסתו של ויז'ניצר לתפקיד מנכ"ל מע"צ, נהג בוזגלו לשלם כספי שוחד למפקחים במע"צ, זאת בתמורה לכך שיאשרו את החשבונות שהגיש לתשלום. כך, במשך 20 חודשים, בין השנים 2002-2004, נהג בוזגלו לתת למפקח אלכס לבודקין (להלן: "לבודקין"), מידי חודש, 10,000 ₪ במזומן, כשוחד בעד פעולותיו של לבודקין במסגרת תפקידו במע"צ להיטיב עם בוזגלו ועם החברה, ובעד אישוריו של לבודקין את החריגים שביקשה החברה בפרויקט סלילת כביש 7 כנות (מכרז 61/01) (להלן: "פרויקט כביש 7"). בשלהי שנת 2003, בסמוך לכניסתו הרשמית של ויז'ניצר לתפקיד מנהל מע"צ, במהלך סיור באתר בניה של פרויקט כביש 7, פנה בן לוויתו של ויז'ניצר, מנהל המחוז המנוח, ראובן יום טוב, בנוכחות ויז'ניצר, לבוזגלו, והכריז כי הם באו "לעשות סדר". כשבועיים לאחר מכן, בתחילת שנת 2004, זימן ויז'ניצר את בוזגלו אליו לשיחה, במהלכה רמז לו כי עליו לשלם לו שוחד על מנת לקבל עבודה מנת"י. ויז'ניצר עשה כן בכך שסיפר לבוזגלו סיפור על מנהיג של מדינה מסוימת שכאשר נכנס לתפקידו אסף את כל עשירי המדינה שהתעשרו על חשבונה ואמר להם כי מי שיחזיר לידיו כסף "יחיה" ואילו מי שלא יעשה כן, יישב בבית הסוהר.

עד כאן בנוגע לחלק הכללי, ובאשר לאישום עצמו, הרי שעל פי הנטען בכתב האישום, במועדים שונים שאינם ידועים למאשימה במדויק, במהלך כהונתו כמנכ"ל נת"י, דרש ויז'ניצר מבוזגלו סכומי כסף כשוחד בעד פרויקטים שנמסרו מנת"י לביצועה של החברה – פרויקט מחלף אשדוד ופרויקט כביש 40, ובעד אישור תשלומים חריגים. סכומי הכסף נקבעו על ידי ויז'ניצר מראש ונגזרו מהשווי הכספי של הפרויקטים. בוזגלו נענה לדרישותיו של ויז'ניצר והעביר לו, ישירות או באמצעות הנאשם, החל מחודש נובמבר 2006, או בסמוך לכך, כספי שוחד בסכומים שנעו בין מיליון ומאה אלף ₪ לבין שלושה מיליון ₪, וזאת בעד פעולתו של ויז'ניצר במסגרת תפקידו להיטיב עם החברה. במועדים שונים, במספר פגישות שהתקיימו במשרדו של ויז'ניצר בנת"י, אליהן הגיע הנאשם ביחד עם בוזגלו, קיבל הנאשם מבוזגלו כספי שוחד במזומן בתיק מנהלים, ובהנחיית ויז'ניצר הניח את הכסף בחדר צדדי הצמוד למשרדו. במספר הזדמנויות נוספות, קיבל הנאשם מידי בוזגלו כספי שוחד במזומן על מנת למסור אותם לויז'ניצר, בפגישות בצד הדרך שתואמו לצורך זה בין ויז'ניצר לנאשם. הנאשם ובוזגלו נהגו לנסוע יחד ברכב לקראת הפגישות האמורות ובאותן הזדמנויות נהג בוזגלו לעצור לפני מקום הפגישה המיועד, אז ירד מהרכב ואילו הנאשם המשיך בנסיעה לפגישה שנקבעה עם ויז'ניצר. בפגישות מסר הנאשם לויז'ניצר את הכספים שקיבל במזומן למטרה זו מבוזגלו בתיק מנהלים או בשקית. בחלוף מספר דקות, לאחר העברת הכסף כמתואר, שב הנאשם לאסוף את בוזגלו. לאחר מסירת כספי השוחד, ככל שמצא ויז'ניצר כי חסר לשיטתו סכום מסוים בהתאם לשווי האחוזים שקבע כי יקבל מכל פרויקט, היה פונה לנאשם בדרישה להשלמת הסכום, והנאשם היה מעביר את הדרישה לבוזגלו. במעשים אלה, קיבל הנאשם כסף מבוזגלו על מנת לתת שוחד לויז'ניצר, ומכאן אחריותו לעבירה שיוחסה לו.

בישיבת המענה מיום 22.5.19 כפר הנאשם, באמצעות ב"כ המלומד עו"ד אוחיון, בעבירה המיוחסת לו ובכלל העובדות המפורטות באישום עצמו. באשר לעובדות המפורטות בחלק הכללי, אישר הנאשם את נתוני הרקע בנוגע להקמתה של נת"י ולתפקידיו של ויז'ניצר, וכן את נתוני חברת ביבי כבישים, בעלי התפקידים בה והפרויקטים בהם זכתה, אך כפר מחוסר ידיעה בטענות הנוגעות להגשת מכרזים בעלויות נמוכות ממחיר הביצוע, לפעילות השוחד שיוחסה לבוזגלו כלפי מפקחים במע"צ, דוגמת לבודקין, ולאותן שיחות המתוארות בחלק הכללי בין ויז'ניצר ואנשיו לבין בוזגלו, בסמוך לכניסתו של ויז'ניצר לתפקיד.

לנוכח עמדתו זו של הנאשם הציגה התביעה לפני את מכלול ראיותיה, ובתום פרשת התביעה אף בחר הנאשם להעיד להגנתו והעמיד עצמו לחקירה נגדית. ייאמר כבר עתה כי חלק מעדי התביעה שנשמעו לא תרמו באופן ממשי לקידום התשתית הראייתית, ודומה, לפחות בדיעבד, כי ניתן היה לוותר עליהם ולנהל את ההליך ביתר יעילות, מבלי להעמיס על בית המשפט עדויות ומסמכים שאין בהם כדי לסייע בבירור המחלוקות. תעיד על כך העובדה כי שמם ודבריהם של אותם עדים, דוגמת איתן שפרון, מיכאל רסקין, חיים לוי ויגאל גוברין, כלל לא הוזכרו על ידי ב"כ הצדדים בסיכומיהם המפורטים. על רקע זה לא ארחיב גם אני בנוגע לעדויותיהם של עדים אלה.