ירושלמי נ' תל

1.תביעה ותביעה שכנגד שעניינן טענות להפרות הסכם מכר דירה.

2.ביום 15.9.2016 נכרת בין מר דן ירושלמי (להלן – התובע) לבין בני הזוג שון ורות תל (להלן – הנתבעים) הסכם שעל-פיו רכש התובע מן הנתבעים דירת גג בבניין בתל-אביב-יפו תמורת 5,000,000 ש"ח.

3.התביעה הראשית עוסקת במספר נושאים, כדלקמן: ראשית, התובע טוען כי בדירה התגלו חריגות בנייה בניגוד להצהרות ומצגי הנתבעים בדבר העדרן של חריגות שכאלו. שנית, התובע טוען כי הנתבעים לא המציאו לידיו במועד וכמתחייב את המסמכים הנדרשים לרישום זכויותיו בדירה, לרבות לצורך רישום הערת אזהרה. שלישית, התובע טוען כי בדירה התגלו נזילות ובעיות איטום.

התובע טוען כי הוא זכאי לפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם המכר בסך 500,000 ש"ח, וזאת בגין נושא חריגות הבנייה ומסירת המסמכים. כן טוען התובע שבשל חריגות הבנייה נגרם לו נזק בסך 1,027,217 ש"ח, וכי בשל נושא הנזילות והאיטום נגרם לו נזק בסך 200,000 ש"ח. יצוין שסכום הנזק הנוגע לנושא הנזילות והאיטום ננקב בכתב התביעה באופן "מוערך", וללא שהוא פורט או נתמך במסמך כלשהו. כן נתבע צו עשה לגבי מסירת המסמכים על-פי ההסכם, שמאז הגשת התביעה הדיון בו התייתר. סכום התביעה הוא 1,227,217 ש"ח, שהוא הסיכום של הנזק הנטען לגבי חריגות הבנייה והנזק הנטען לגבי נושא הנזילות והאיטום. סכום הפיצוי המוסכם לא כומת בכתב התביעה באופן מצטבר.

4.בתביעה שכנגד נטען על-ידי הנתבעים (הם התובעים שכנגד) כי התובע (הוא הנתבע שכנגד) חב כלפיהם בפיצוי המוסכם. זאת לטענתם, ראשית, בגין עיכוב העברת כספי התמורה מהנאמנות לידיהם; ושנית, שכן התובע תפס חזקה בדירה וביצע בה שיפוצים מאסיביים עובר לחתימת ההסכם ובניגוד להוראותיו. סכום התביעה שכנגד הוא 500,000 ש"ח, כשיעור הפיצוי המוסכם.

בירור ההליך

5.הבקשות לסעד זמני: ביום 15.1.2018 הוגשה התביעה הראשית. ביום 24.1.2018 הגיש התובע בקשה דחופה לסעד זמני, להורות על רישום הערת אזהרה לטובתו לגבי הדירה. בבקשה נטען, בין היתר, שהנתבעים לא מסרו לידיו את המסמכים הנדרשים לרישום הערת האזהרה. כן נטען כי בעת כריתת הסכם המכר, רישום הבית המשותף ורישום זכויות הנתבעים בדירה טרם הושלם, ועל כן לא ניתן היה לבצע כל פעולת רישום לגבי הדירה בלשכת רישום המקרקעין עד להשלמת הליכים אלו. משכך, כך נטען, בהסכם המכר גם לא הופיע מספר תת-החלקה של הדירה. אולם נטען שגם לאחר הסדרת רישום זכויות הנתבעים בדירה, שנעשתה ביום 18.4.2017, נמנעו הנתבעים מלמסור את המסמכים הדרושים לידי התובע. לפי הנטען, מסמכים שונים נמסרו לתובע ביום 23.7.2017, אולם כשהתובע ניגש ללשכת רישום המקרקעין לרשום את הערת האזהרה, נמסר לו שיש פגמים בייפוי הכוח וכן חסר בציון מספר תת-החלקה. ביום 25.1.2018 הגיש התובע בקשה לתיקון הסעד הזמני המבוקש, כך שיינתן צו מניעה זמני האוסר על הנתבעים בין היתר לבצע דיספוזיציה בנכס. בו ביום ניתן צו מניעה ארעי בנושא ונקבע שהצו יירשם במרשם המקרקעין (כב' השופט י' שקד).

ביום 1.2.2018 הגישו הנתבעים את תשובתם לבקשה לסעד הזמני, שבה הודיעו שאינם מתנגדים לצו המניעה המבוקש. זאת לדבריהם מאחר שהם ממילא אינם מתכוונים לבצע כל דיספוזיציה בדירה. הנתבעים הוסיפו שהם פעלו רבות לסייע ברישום זכויות התובע בדירה, אולם התובע הוא שמתחמק מפניותיהם ונמנע מלאשר את נוסח המסמכים שנשלחו אליו. הנתבעים הוסיפו שבא-כוח התובע החתים בעצמו את הנתבעים על המסמכים הרלוונטיים במקום מגוריהם בחו"ל. כן הוסיפו הנתבעים שבא-כוח התובע שחרר את כספי התמורה מהנאמנות לידי הנתבעים, וחזקה שעשה כן לאחר קבלת כל המסמכים הנדרשים. לאור עמדת הנתבעים ניתן צו זמני כפי שהתבקש (החלטה מיום 1.2.2018).

ביום 9.5.2018 הגיש התובע בקשה נוספת להורות לנתבעים להמציא לידיו יפוי כוח בלתי חוזר מקורי לרישום זכויותיו בדירה, וכן ליתן צו המאפשר רישום הערת אזהרה חלף צו המניעה. ביום 16.5.2018 הודיע התובע כי הנתבעים מסרו לידיו את יפוי הכוח שהתבקש, כך שחלק זה בבקשתו התייתר. הנתבעים השיבו באותו יום כי התובע יכול היה לפנות אליהם בנושא מבלי צורך בפניה לבית המשפט, והוסיפו שאינם מתנגדים לרישום הערת אזהרה על הנכס לטובת התובע כפי שמעולם לא התנגדו לכך בעבר. בהחלטה מיום 17.5.2018 ניתנה הוראה שלפיה אין בצו המניעה כדי למנוע את רישום הערת האזהרה המבוקשת.