יוניברסל מאטריקס 2000 בע"מ נ' אופיר את שלפארם תרופות וקוסמטיקה בע"מ - פסקדין

פסק דין

לפני תביעה ותביעה שכנגד. סכומה של התביעה בתיק העיקרי היא 90,007 ₪. התביעה שכנגד סכומה 26,938 ₪.

בסיום הדיון היום הודיע ב"כ הנתבעת, על ויתור מטעם מרשתו על התביעה שכנגד, ומכאן שהתביעה שכנגד נדחית בזה מבלי שאדרש אליה לגופה.

ההכרעה להלן הינה אם כן לתיק העיקרי בלבד.

עניינה של התביעה הינה ערבות בנקאית שמסרה התובעת לידי הנתבעת, ואשר חולטה על ידי הנתבעת ביום 30.11.04. לטענת התובעת, הערבות חולטה שלא כדין ומכאן התביעה להשבת סכומה. סכום הערבות הבנקאית היה 70,000 ₪, ויתרת סכום התביעה קשור לחיובים נלווים בהקשר לסכום זה.

במסגרת שמיעת ההוכחות בתיק נמסרה מטעם התובעת עדותו של המנהל והבעלים מר וינקלר (להלן: "וינקלר"). מטעם הנתבעת נמסרו עדויותיהם של מנכל הנתבעת, מר אלגרבלי (להלן: "אלגרבלי") ושל עד חיצוני שאינו בעל דין, מר בלקין (להלן: "בלקין").

הרקע להליך הנוכחי הינו הסכם אשר נחתם בין התובעת לבין חברת "בית מרקחת בלקין בע"מ" ביום 25.4.04, אשר עניינו רכישת בית המרקחת ברחוב רמות ים בהרצליה פיתוח מעת חברת בלקין לידי התובעת, כולל פעילות, מלאי, מוניטין וכו' (להלן: "הסכם המכר").

הנתבעת שימשה בעבר כספקית של בית המרקחת בלקין עוד בטרם ההסכם הנ"ל, והמשיכה לספק מוצרים לתובעת לאחר ההסכם הנ"ל.

הערבות הבנקאית חולטה לצורך כיסוי חוב של בית המרקחת לנתבעת כאשר מרכיביו של חוב זה הינם הן חיובים אשר קדמו להסכם המכר, והן כאלה שנצברו לאחריו.

טענתה העיקרית של התובעת כנגד חילוט הערבות הנ"ל נסמכת על מכתבו של ב"כ הנתבעת, עו"ד פרגר, נספח ח' לתצהיר וינקלר. בעניין זה נטען כי יש במכתב זה כדי למנוע מהנתבעת את האפשרות לחלט את הערבות בגין חיובים אשר קדמו לרכישת בית המרקחת על ידי התובעת, בהתאם לתאריך הנקוב במכתב, 1.6.04.

המכתב הנ"ל של עו"ד פרגר בשם הנתבעת נכתב במקביל לחתימתו של הסכם פריסת חוב בין הנתבעת לבין בית מרקחת בלקין ומר בלקין אישית (נספח ב' 2 לתצהיר אלגרבלי). אין חולק כי הסכם פריסת חוב זה נחתם על ידי מר בלקין, אך התשלומים המתחייבים מכוחו לא בוצעו בפועל.

בהמשך להשתלשלות העניינים הנ"ל התקיימו שני הליכים משפטיים בבית משפט השלום בהרצליה, אחד בגדר ת.א 3660/04, בפני כב' השופטת מני גור, והשני בגדר ה.פ 84/05, בפני כב' השופט דותן. הליכים אלה התקיימו בין התובעת ומר וינקלר לבין בית מרקחת בלקין וה"ה לורה ומיכאל בלקין. הנתבעת לא היתה צד להליכים אלו, אך יש להם משמעות לענייננו כפי שיפורט להלן.

בנוסף לטענתה של התובעת הנסמכת על מכתבו הנ"ל של עו"ד פרגר, נספח ח' לתצהיר וינקלר, טוענת עוד התובעת, כי לאור ביטולו של הסכם המכר ופסק דינו של השופט דותן בהליך הנ"ל, הרי שאף מטעם זה אין לראות לראותה מחוייבת בכיסוי חובות בית מרקחת בלקין לנתבעת עובר להסכם המכר.

סבורני כי דין התביעה להידחות וזאת מהטעמים הבאים, על משקלם המצטבר:

המקור הראשון לחובתה של התובעת לשאת בחוב בית המרקחת כלפי הנתבעת אף בהתייחס למרכיביו אשר הצטברו עובר לכריתתו של הסכם המכר, מצוי בהסכם המכר עצמו. עיון בהסכם זה (נספח א' לתצהיר וינקלר) מלמד, כי הסכם זה כולל, בסעיף 6.1 לו, התחייבות מפורשת מצד התובעת כלפי בית המרקחת לכיסוי כל החובות אשר נוצרו עד ליום הקובע הנקוב בהסכם המכר. בנוסף לכך, עיון בסעיף 2.4 להסכם זה, כולל הגדרה של המונח "חובות" ובמסגרת הגדרה זו נקבע כי המונח "חובות" יכלול את כל החובות של העסק התלויים ועומדים, נכון ליום כריתת הסכם המכר. במסגרת הגדרה זו קיימת הפניה לנספח ג' להסכם המכר, ובנספח ג' קיימת התייחסות בסעיף 1 בנספח זה, לחובות כלפי ספקים. אין חולק כי הנתבעת הינה אחת מהספקים. בהתייחס לטענה כי נספח ג' לא נחתם מעולם, אינני סבורה כי יש בכך כדי לשלול את ההתחייבות המגולמת בהסכם המכר, בכל הנוגע לחובתה של התובעת לפרוע חובות של בית המרקחת שקדמו לכריתת ההסכם.

ראשית, חתימה על גבי הנספח איננה מהווה תנאי לכניסתו לתוקף. מעבר לכך, מקבלת אני בענין זה את טענת ב"כ הנתבעת, כי אין באי כריתתו של הנספח כדי לשלול את החובה הכללית המגולמת בסעיף 6.1 להסכם אליו התייחסתי לעיל. בעניין זה אני לוקחת בחשבון, שכפי שיפורט להלן, קיימת קביעה שיפוטית במסגרת פסיקתא שניתנה בגדר ת.א 3660/04, והחלטה אשר קדמה לפסיקתא זו בגדר הליך זה, כי הסכם המכר הינו תקף.

הנתבעת איננה צד להסכם המכר. יחד עם זאת, הנתבעת הינה אחד מהנושים הנזכרים בסעיפים הנ"ל של הסכם המכר. במסגרת פרק ד' לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג 1973, הדן בחוזה לטובת אדם שלישי, בסעיף 34 בפרק זה נקבע כי כאשר קיים חיוב בו התחייב אדם לטובת מי שאינו צד לחוזה, הרי שלאותו נהנה או מותב קיימת זכות לדרוש את קיום החיוב, כאשר משתמעת מן החוזה כוונה להקניית הזכות. כאמור לעיל, במקרה דנן, חיובה של התובעת לשאת בתשלום לנושים במסגרת הסכם המכר הינו ברור וגורף, וממילא הוא כולל כוונה משתמעת להקניית זכויות לאותם נושים, כולל הנתבעת.

המקור הנוסף לחובתה של התובעת לשאת בחובות של בית המרקחת כלפי הנתבעת, לגבי המרכיב אשר קדם למועד רכישת העסק בהסכם המכר, מגולם בהחלטה ובפסיקתא אשר ניתנו על ידי כב' השופטת מני גור בת.א 3660/04 (עמ' 65 למוצגי הנתבעת). בסעיף 1 רישא לפסיקתא שניתנה בגדר תיק זה, נקבע כי הסכם המכר יאכף ובמסגרת סעיף 1.4 לפסיקתא זו נקבע כי התובעת ומר וינקלר מחוייבים בתשלום כל חובות החברה (בית המרקחת) לנושים השונים. כאמור, הנתבעת הינה אחד מהנושים אשר היו על הפרק בעת מתן הפסיקתא ביום 14.11.04. אמנם, הנתבעת איננה נכללת ברשימת הנושים אשר צורפה ככל הנראה לבקשת הבזיון אשר הוגשה בגדר תיק זה (עמ' 66 למוצגי הנתבעת). ואולם, רשימה זו איננה חלק מהפסיקתא הנ"ל אשר נקטה בלשון רחבה וגורפת וכאמור כללה חיוב של התובעת ומר וינקלר בתשלום כל חובות בית המרקחת לנושים השונים.

לאחר מתן פסק הדין הנ"ל, חולטה הערבות ביום 30.11.04. מכאן שהערבות חולטה, כאשר קיימת היתה קביעה שיפוטית בדבר תוקפו של ההסכם, אשר כאמור לעיל, חייב את התובעת בתשלום חובות לנושים, וזאת במסגרת הסכם המכר עצמו והן מכוח סעיף 1.4 הנ"ל לפסיקתא.

אכן, ביום 25.9.05, ניתן פסק דין מאוחר יותר מפי כב' השופט דותן בגדר ה.פ 84/05, ובו נקבע, בפסיקתא (עמ' 149 למוצגי הנתבעת), כי הסכם המכר בוטל כדין. ואולם, כאמור, פסק דין זה ניתן לאחר שהערבות חולטה, ומכאן שבעת שחולטה היה הסכם המכר תקף. מעבר לכך, מפרוטוקול הדיון בהמרצת פתיחה זו, ואף מעיון בהמרצת הפתיחה עצמה, אשר צורפה אף היא למוצגי הנתבעת, עולה ברורות, כי אותו הליך נוסף של המרצת פתיחה בו נקטו התובעת ומר וינקלר, מתייחס לביטול ההסכם עקב סיכולו על ידי בית המרקחת והזוג בלקין, ואין חפיפה להליך הקודם אשר התנהל בפני כב' השופטת מני גור, הן מבחינת לוח הזמנים והן מבחינת מהות הטענות (ראה פרוטוקול הדיון בהמרצת הפתיחה, עמ' 147 למוצגי הנתבעת, ש' 4-8 לפרוטוקול). בהתייחס לטענת התובעת כאן, כי יש בביטולו של הסכם המכר בפסק דינו של השופט דותן משום תחולה רטרואקטיבית, הרי שלכל היותר ניתן לקבל טענה זו בהתייחס לנקודת הזמן הנזכרת בהמרצת הפתיחה עצמה, שם עתרו התובעת ומר וינקלר לקביעה כי ההסכם בוטל כדין החל מיום 9.2.05 (ראה עמ' האחרון להמרצת הפתיחה, סעיף 23, עמ' 115 למוצגי הנתבעת). מכיוון שהערבות הבנקאית חולטה כבר ביום 30.11.04 הרי שבכל מקרה, אין בפסק הדין בהמרצת הפתיחה כדי להביא לתוצאה או למסקנה כי בעת שחולטה הערבות, לא היה הסכם המכר בתוקף.