אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> יונה ואח' נ' אזברגה ואח'

יונה ואח' נ' אזברגה ואח'

תאריך פרסום : 18/06/2013 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ראשון לציון
38258-12-10
12/06/2013
בפני השופט:
ד"ר איריס סורוקר

- נגד -
התובע:
1. סימון יונה
2. עזרא יונה

הנתבע:
1. קמאל אזברגה - נמחק
2. טריד אין מרכז הרכב בע"מ
3. מרעי אבו אל קיעאן - נמחק
4. דואר ישראל

פסק-דין

פסק דין

כללי

1.בתביעתם עותרים התובעים להורות על ביטול הסכם למכירת רכב (ב.מ.וו. דגם 540 שנת ייצור 2000 מ.ר. 4183315), שנכרת ביום 7.9.2010 בין התובע 1 לנתבע 1 (ר' הסכם נספח א' לתצהיר התובע 1), וכן על השבת הרכב או תמורתו הכספית. בעת הרלבנטית, התובע 2 היה רשום כבעלים של הרכב (ר' אישור רישום בנספח ו' לתצהיר התובע 1).

2.ביום 30.11.2010 בוצעה העברת בעלות מהתובע 2 לנתבעת 2 באמצעות הדואר (ר' אישור רישום שינוי בעלות רכב, נספח 2 בתצהיר הנתבעת 4). התובעים טענו כי העברת הבעלות התאפשרה במעשה נוכלות מצד הנתבע 1, שזייף את חתימת התובע 2 על טופס העברת הבעלות (ס' 11 לכתב התביעה המתוקן). הנתבעת 4 – חברת הדואר – נתבעה בעילת רשלנות, בכך שהעבירה את הבעלות ברכב מבלי שהוצגו לה תעודת זהות ויפוי-כח של הבעלים הרשום -- התובע 2 (ס' 19-13 לכתב התביעה המתוקן).

3.הנתבעת 2 טענה כי פעלה בתום-לב בעת שרכשה את הרכב מהנתבע 1. לדבריה, הנתבע 1 (הקונה) הציג לה יפוי-כח חתום להעברת בעלות מהמוכר (ס' 12, 18 לכתב ההגנה המתוקן). הנתבעת 2 הודיעה כי בדצמבר 2010 מכרה את הרכב לנתבע 3 (ר' פ' דיון מקדמי מיום 24.11.2011, ע' 2 ש' 22-18).

4.הנתבעת 4 טענה כי פעלה לפי הנוהל להעברת בעלות (נספח 1 לתצהיר מטעמה). לפי הנטען, הבעלות הועברה באמצעות מיופה-כח בשם מנחם בר; מיופה-הכח הציג בפני האשנבאי את המסמכים הנדרשים: תעודת הזהות שלו, רשיון רכב, יפוי-כח חתום מטעם הנתבעת 2, יפוי כח חתום ע"י התובע 2 וכן תעודות זהות של התובע 2 (ס' 6 לכתב ההגנה המתוקן).

5.התביעה כנגד הנתבע 1 והנתבע 3 – נמחקה (החלטה מיום 23.12.2012). נשמעו הוכחות בתביעה כנגד הנתבעות 2 ו- 4. מטעם התובעים הצהיר התובע 1 (מר סימון יונה). מטעם הנתבעת 2 הצהיר מנהלה, מר אבו אלקיעאן סלימאן. מטעם הנתבעת 4 הצהיר האשנבאי מר ראובן וידנה. המצהירים נחקרו. ב"כ הצדדים סיכמו בעל-פה. להלן אדון בטענות הצדדים.

דיון

6.התובע 1, מר סימון יונה, העוסק בסחר רכב, העיד שרכש את הרכב נשוא הסכסוך מאחד בשם מוטי, רשמו ע"ש חברתו (ולימים אשתו) מירב שלום, העבירו ממנה ע"ש אחיו יונה עזרא (התובע 2), וביום 7.9.2010 מכרו לנתבע 1 (ר' עדותו בפ' ע' 22 ש' 20-19, ע' 25 ש'
32-31). מר יונה העיד שקיבל מהנתבע 1 חלק מתמורת הרכב: סך 7,000 ₪ במעמד החתימה (לפי ס' 2א להסכם, נספח א' לתצהירו); וכן את רכב הוולבו המאוזכר בס' 2ג' להסכם (ר' עדותו בפ' ע' 13 ש' 28-27 ובע' 14 ש' 26). לעומת זאת, לטענתו לא קיבל מהקונה את יתרת התמורה: סך 3,000 ₪ שצריכים היו להשתלם ביום 12.9.2010 (לפי ס' 2ב' להסכם; ר' ס' 8 לתצהיר התובע); בנוסף, "אף אחת מההמחאות לא כובדה" (ס' 7 לתצהיר התובע).

7.התובע ביקש לבטל את ההסכם, נוכח אי תשלום מלוא התמורה. בס' 3 להסכם נרשם, כי "מסירת הרכב לקונה מבוצעת לפנים משורת הדין, ללא העברת בעלות, במעמד החתימה על הסכם זה, אולם במידה ולא יבוצעו מי מתשלומי התמורה במועדם... יהיה המוכר בלבד רשאי לבטל את ההסכם ועל הקונה להשיב את הרכב למוכר". הוראה חוזית זו חלה במישור היחסים שבין התובע לנתבע 1, כצדדים לחוזה. השאלה העומדת לדיון עתה היא, אם עומדת לתובע טענה טובה כנגד הנתבעת 2 וכנגד הנתבעת 4.

8.אשר לנתבעת 2 – מר סלימאן, מנהל הנתבעת 2, הצהיר כי "בתאריך 30/11/2010 רכשה הנתבעת 2 מידי הנתבע 1 רכב מסוג ב.מ.וו. מס' רישוי 4183315 בעסקת החלפה... בתמורה קיבל הנתבע 1 מידי החברה שני רכבים..." (ס' 4-3 לתצהירו). אין חולק כי במסגרת עיסקה זו, הרכב נרשם בבעלות הנתבעת 2. מר סלימאן הצהיר כי "העברת הבעלות ברכב הב.מ.וו התבצעה בדואר בבאר שבע ולאחר שהנתבע בשם אזבארגה קמאל ת.ז. 026423343 היה מצויד ביפוי כח חתום ע"י המוכרים התובעים והשאיר בידי עובד החברה בשם בר מנחם ת.ז. 040107328 מעומר, העתק מצילום תעודת זהותו" (ס' 5 ונספח 1 לתצהירו). מר סלימאן צירף לתצהיר צילום ת.ז. של מר אזברגה קמאל. בעדותו הוסיף שאף דיבר טלפונית עם בעל הרכב, יונה עזרא, בטרם העברת הבעלות (פ' ע' 27 ש' 17-15).

9.ייאמר מייד: נראה כי התנהלות הנתבעת 2 לא היתה זהירה דיה. צילום תעודת הזהות של הנתבע 1 לא היה בה כדי לספק, שהרי הנתבע 1 לא היה הבעלים של הרכב, אלא הקונה. הסכמה של קונה להעביר את הרכב לצד שלישי אינה מספקת, מקום בו הוא עצמו אינו בעל הזכויות. הסכמת הקונה כשלעצמה גם אינה מעידה על הסכמת הבעלים למכור את הרכב, ואינה יכולה לבוא במקום הסכמת הבעלים. הנתבעת 2 לא הציגה צילום ת.ז. של המוכר לפי ההסכם (סימון יונה) וגם לא של הבעלים הרשום (עזרא יונה). הנתבעת 2 גם לא הציגה צילום של יפוי-כח מאת הבעלים, שלפי הנטען הוצג בפניה ע"י הנתבע 1 (ס' 5 לתצהיר סלימאן). הנתבעת 2 אף לא העידה את מר מנחם בר -- עובד החברה, שבאמצעותו בוצעה העברת הבעלות על שמה.

10.אשר לנתבעת 4 – גם בענינה של הנתבעת 4 מתעורר ספק אם פעלה בזהירות הראויה, ובהתאם לנוהל העברת בעלות ברכב. לפי הנוהל, על האשנבאי לקבל (בין השאר) תעודת זהות של המוכר (ס' 6.1.2), וכן יפוי-כח מקורי של המוכר (ס' 7.1.5). מר וידנה, האשנבאי שטיפל בעיסקה (ס' 3 לתצהירו), הצהיר (ס' 8 לתצהירו):

"מעיון בטופס רישום שינוי בעלות ברכב עולה, כי ביום 30.11.2010 בוצע שינוי רישום בעלות ברכב מס' 41-833-15 מידי המוכר, מר יונה עזרא, לידי הקונה, טרייד אין מרכז הרכב בע"מ. בעסקה זו הועברה הבעלות מהמוכר אל הקונה באמצעות מיופה כוח – מר מנחם בר. מיופה הכוח הזדהה באמצעות תעודת זהות וכן הציג בפניי רישיון רכב, ייפוי כוח חתום על ידי עורך דין מטעם הקונה (שכן עסקינן בחברה), ייפוי כוח מטעם המוכר ותעודת זהות של המוכר" (ההדגשה הוספה).

11.מר וידנה צירף לתצהירו את אישור רישום שינוי הבעלות, המעיד על כך שביום 30.11.2010 העברה הבעלות ממר יונה עזרא (התובע 2) לנתבעת 2, באמצעות מיופה כח -- בר מנחם. מר וידנה העיד שהחתימה המופיעה באישור הנ"ל היא חתימתו של מיופה הכח: "החתימה היא של בר, הבחור שהיה אצלי, הנאמן של החברה [הנתבעת 2]" (פ' ע' 34 ש' 3-2). חברת הדואר שמרה בידה צילום של הסכם המכר (ר' בס' 4 בתשובתה לב"כ התובע מיום 7.2.2011, בנספחי ג' לתצהיר התובע). לעומת זאת, חברת הדואר לא שמרה צילום של שני מסמכים חיוניים אחרים שלטענתה הוצגו בפניה: צילום ת.ז. של המוכר, ויפוי-כח מאת המוכר. מר וידנה העיד כי כל המסמכים מוחזרים לפונה, ללא הותרת צילומים (ר' עדותו בפ' ע' 32 ש' 17-16).

12.התנהלות חברת הדואר אינה מאפשרת לבחון אם אמנם הקפידה על נוהל העברת הבעלות, ואם המסמכים החיוניים אכן הוצגו בפני האשנבאי. ראוי היה כי חברת הדואר תשמור על צילומי המסמכים החיוניים המוגשים לה לצורך העברת הבעלות (בצילום פיסי או בסריקה ממוחשבת). למצער, היה בכוחה להנחות את האשנבאי לרשום אילו מסמכים הוגשו לעיונו (כגון בסימון "וי" ע"ג טופס מתאים). הנחייה לרשום אילו מסמכים הוגשו צפויה לסייע לאשנבאי לפעול לפי הנוהל, ולהימנע מטעויות.

13.ואולם, למרות הספק המתעורר, אין בידי לקבל את התביעה. הטעם לכך נעוץ בחסר ראייתי משמעותי שנפל בפרשת התביעה, בכך שהתובע 2 לא התייצב להעיד. מדובר בבעל דין ובעד רלבנטי, בהיותו הבעלים הרשום של הרכב -- ממנו העברה הבעלות ע"ש הנתבעת 2 (ור' נספח ו' לתצהיר התובע 1, ונספח 2 לתצהיר וידנה). מר סלימאן העיד שהוצג לו יפוי-כח של הבעלים (ס' 5 לתצהירו ועדותו בפ' ע' 27 ש' 17-8). אשנבאי הדואר, מר וידנה, העיד שהקפיד על הנוהל, המחייב עיון ביפוי-כח מאת המוכר (ס' 8 לתצהירו ועדותו בפ' ע' 31 ש' 6-1). מה מנע מהתובע 2 ליתן תצהיר על חלקו בפרשה? מדוע לא זומן להעיד, כדי לשלול את הטענות הנ"ל בענין יפוי-כח מטעמו?

14.ודוק: אין מדובר בעד רחוק, כי אם באחיו של סימון, התובע 1 (ר' עדותו של התובע 1 בפ' ע' 21 ש' 4). סימון העיד שאחיו עזרא "היה שותף איתי" (פ' ע' 21 ש' 6), וכי האח "רצה לרכוש את הרכב אליו" (פ' ע' 22 ש' 22). לפיכך, אין מדובר בעד זר לפרשה, או בגורם בעל מעורבות טכנית, כי אם בשותף של סימון, האיש שהרכב נרשם על שמו, משום שרצה לרוכשו.

15.הנטל מוטל על התובע, להוכיח את תביעתו. התביעה לא עמדה בנטל, בכך שנמנעה מלהציג עדות חיונית לבירור ליבת הסכסוך. הלכה מושרשת היא, שהימנעות מהצגת ראיה רלבנטית נזקפת כנגד בעל הדין הנמנע (ור' למשל: ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני פ"ד לה(1) 736 בע' 760; ע"א 2076/09 ח' י' בלאושטיין בניין והשקעות בע"מ נ' מדינת ישראל (מיום 13.5.2010), בס' 32 לפסה"ד). בע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, נפסק כי "אי הזמנתם להעיד של עדים רלבנטיים יוצרת הנחה שאילו הובאו היתה עדותם סותרת את גרסת [הצד שכנגד]" (בע' 658 לפסה"ד). קל וחומר שכך הוא כאשר מדובר בתובע עצמו, וכאשר הסכסוך נסב על אמינותה של העברת הבעלות מהתובע לצד אחר.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ