טגאי נ' זנו ואח'

החלטה

1.המבקש הגיש תביעתו זו בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 לפיצויו בגין נזקי גוף שנגרמו לו, ע"פ הנטען, עקב תאונת דרכים מיום 17.6.03 בה היה מעורב כנוסע ובזמן עבודתו.

הבקשה דלפני עניינה בקשתו למינוי מומחה רפואי בתחום האורטופדי.

2.בקשת המבקש מלווה במסמכים רפואיים שראשיתם ביום 4.2.05 בפניה לרופא המשפחה בשל כאבי גב תחתון שהוחמרו והובילו בסופו של יום להמלצה לניתוח לקיבוע חוליות L-4 L-5 בבית החולים קפלן במהלך חודש 5/05.

3.אקדים ואציין כי תחילה נראה היה שהמשיבה מכחישה מעורבות המבקש בתאונת הדרכים הנ"ל, אלא שבהמשך הודיעה כי הגם שאין היא חולקת עוד על נוכחותו של המבקש ברכב הנדון בזמן התאונה, הרי שלדידה, הלה לא נפגע כלל, לא פנה לטיפול רפואי כלשהו והמשיך כבר למחרת היום בעבודות פיזיות קשות וכך במשך מס' שנים (הודעה מיום 30.8.11).

4.הצדדים הוזמנו לדיון שהתקיים ביום 19.2.13 ובמהלכו השלימו טענותיהם בהתייחס לבקשה דנן. דיון זה סווג כקדם משפט ובמהלכו ובנסיבות המבוארות בפרוטוקול נשמעה עדותם של התובע מחד ושל הנתבע 1 מאידך על מנת לשפוך אור על שאלת פגיעתו של המבקש בתאונה ועל בקשתו דלפניי.

למבקש ניתנה הזדמנות להשלים הגשתם של מסמכים רפואיים בתמיכה לבקשתו, אלם ביום 11.3.13 הודיע כי אין בידו מסמכים נוספים.

5.כידוע, בית משפט הדן בבקשה למינוי מומחה רפואי בתביעה לפי החוק האמור, אמור לבחון בקשה זו בהפעילו אמת מידה מקלה ומרחיבה. עמד על כך בית המשפט ברע"א 3497/98 רזין נ' המגן חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב(5) 136, שם נאמר:

"כידוע, בתביעות על-פי חוק לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, הדרך להוכחת קיומה של נכות עקב תאונת דרכים או כל נושא רפואי אחר שאינו נכות, לרבות דרכי השיקום של התובע, היא באמצעות חוות-דעת של מומחה רפואי אשר ימונה על-ידי בית-המשפט. התובע אינו יכול להביא חוות דעת רפואיות או עדויות רפואיות מטעמו להוכחת עניינים שברפואה. לפיכך, אי-מינוי של מומחה רפואי על-ידי בית-המשפט יסגור בפני התובע את הדרך להוכחת כל עניין רפואי החשוב לתביעתו.

אכן, בשל חשש זה ובשל העוול העלול להיגרם לתובע בעקבות סירוב למנות מומחה רפואי, נקבע בפסיקה שדי בראשית ראיה בדבר קיום נכות רפואית בתחום מסוים כדי להצדיק מינויו של מומחה רפואי באותו תחום (רע"א 1338/90 שיק נ' מטלון ואח' (פ"ד מד(2) 216)). אין צורך  בראיה בדבר קיומה של נכות, כפי שסבר בית-המשפט המחוזי. די בראשית ראיה."

בהתייחס לטיבה של ראשית הראיה מציין בית המשפט ברע"א 911/03 סעאת נ' סעאת ואח' כי זו: "יכולה להיות נלמדת מסוגים שונים של מסמכים, ובעיקר ממסמכים שונים אשר מצביעים על טיפול רפואי שניתן לתובע עקב נכותו".

לצד האמור מוסיפה הפסיקה ודורשת כי התובע יצביע על קשר סיבתי בין פגיעתו – נכותו לבין התאונה בה עסקינן וכך מובאים ברע"א 4911/09 סהר ציון נ' כשרי :

"...הדרישה אינה אך ורק לראשית ראיה לקיומה של נכות אלא גם לראשית ראיה לקיומו של קשר סיבתי בין הנכות לבין התאונה (ראו רע"א 10012/05 מורנו נ' נגה חברה לביטוח בע"מ (23.03.06). אכן, כיון שהדרך היחידה להוכחת טענות בעניין שברפואה במסגרת התביעה לפי חוק הפיצויים היא מינוי מומחה מטעם בית המשפט, הנטייה היא להקל בדרישות להוכחת קיומה של ראשית ראיה. בהתאם לכך, עשוי בית המשפט להכיר בקיומה של ראשית ראיה לקשר סיבתי בין הנכות הנטענת לתאונה גם בהיעדר אסמכתא חד משמעית לכך במסמכים הרפואיים. בית המשפט עשוי להסתפק בהקשר זה גם ברמת סבירות נמוכה לקיומו של קשר סיבתי (ראו רע"א 219/91 הראל נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, לא פורסם 25.02.91). עם זאת, אין לרוקן מתוכן את הדרישה לקיומה של ראשית ראיה לקשר הסיבתי בין הנכות לבין התאונה...על הבדיקה להיעשות בזהירות בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה. על בית המשפט להפעיל שיקול דעת, לבחון את סבירות היתכנותו של קשר סיבתי ולנמק את החלטתו. בקשה למינוי מומחים אינה משמשת כלי לדייג ראיות רפואיות שאין להן אחיזה"

כן ראה רע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (30.5.12)

6.כמצוות הפסיקה, אף במקרה זה ניגש בית המשפט למלאכתו בתורו אחר המעט הנדרש, קרי – ראשיתה של ראיה לשניים: לקיומה של נכות ולקיומו של קשר סיבתי.

דא עקא, בעוד שבנקל ניתן להיווכח בקיומה לכאורה, זמנית לפחות, של נכות אורטופדית שביטויה בממצאי חוליות L-4 L-5 כמפורט בממצאי בדיקת ה -CT מיום 24.2.05 ובמסמך סיכום מחלה שהופק ביום 24.5.05 במרכז הרפואי קפלן, הרי ששונים הם פני הדברים בהתייחס לחלק השני הנדרש, קרי – ראשית ראיה לקיומו של קשר סיבתי.

ראוי יהיה לצורך הענין להדגיש את לוח הזמנים בו עסקינן, כמו גם נסיבות קרות התאונה:

כאמור, התאונה ארעה בחודש 6/03 ועל כך אין חולק. התובע ואף לשיטתו אינו פונה לקבלת טיפול רפואי כלשהו בסמוך לאחר התאונה, לא מיד לאחריה, לא ביום שלאחריה, לא בשבוע שלאחריה ולמעשה לא בכל זמן סביר אשר ניתן השכל הישר יאמר כי יש להניח שהדבר נעשה בעטיה ובהקשרה של התאונה דנן.

המסמך הרפואי הראשון כמעט המוצג בהקשר זה הינו מסמך מיום 4.2.05 המהווה הפניה של רופאת המשפחה לביצוע צילוםCT מותני מחמת תלונת המבקש בדבר כאב גב תחתון. יצוין כי מהמפורט במסמך ניתן ללמוד כי המבקש ביקר קודם לכן בקופת החולים - ביום 1.2.05 – והופנה כפי הנראה לצילום ע"ש שממצאיו (היצרות קלה של הרווח הבינחולייתי L5-S1 כאמור במסמך מיום 3.2.05), הובילו להפניה הנ"ל.

ערה אני לכך שמסמך זה מציין כי המבקש נפגע בתאונת עבודה/ דרכים בשנת 2003 וכי מאז סובל הוא מכאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל וכי כאבים אלו החמירו. עם זאת, לא ניתן שלא לתהות תהייה של ממש, הכיצד אין בנמצא ביקורים ותיעוד רפואי מתאים בהתייחס לתקופה כה ממושכת של שנה ומחצה. אשוב ואזכיר כי תוך זמן קצר של ברור נמצא צורך בטיפול רפואי משמעותי של קיבוע בהליך ניתוחי בחודש 5/05. להשלמת התמונה יצוין כי בסופו של דבר לאחר הערכה מחודשת, הוחלט על טיפול שמרני ודחיית הניתוח עד להשלמת ברור שנדרש ובכללו בדיקת MRI. התובע בעדותו בקדם המשפט טען בכל זאת כי נותח ואף נותר בביתו כחצי שנה, אולם לזאת אין כל סימוכין.