אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> חשדות, תחושות והשערות אינם מהווים בסיס לטענת פסלות

חשדות, תחושות והשערות אינם מהווים בסיס לטענת פסלות

תאריך פרסום : 27/07/2008 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט העליון
10258-07
23/07/2008
בפני השופט:
הנשיאה ד' ביניש

- נגד -
התובע:
עו"ד אבי גולדבליט
עו"ד אבי גולדבליט
הנתבע:
1. מעלות הנביאים בע"מ
2. עו"ד אפרים מגיד

עו"ד טניה לוין-כפיר
פסק-דין

           ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (כב' הרשמת ג' ספרא-ברנע) שלא לפסול עצמו מלדון בת.א 3851/06.

1.        המשיבה 1 (להלן: המשיבה) הגישה כנגד המערער, עו"ד גולדבליט, וכנגד המשיב 2, עו"ד מגיד, תביעה בסדר דין מקוצר לסילוק יד מנכס ולסעד כספי, בבית משפט השלום בחיפה. המערער הגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף וכן בקשה למתן רשות להתגונן. בעקבות פגמים פרוצדוראליים בהתנהלות המערער הורה בית משפט השלום (השופטת ת' שרון-נתנאל) בהחלטה מיום 19.6.06 על מחיקת בקשת הרשות להתגונן שהגיש המערער. עם זאת, בהחלטה מיום 6.9.06 התירה הרשמת ספרא-ברנע למשיבה להגיש כתב תביעה מתוקן, ומשכך הותר למערער להגיש בקשת רשות להתגונן מתוקנת. בהמשך נעתרה השופטת שרון-נתנאל בהחלטה מיום 5.11.06 באופן חלקי לבקשת המערער לביטול החלטתה מיום 19.6.06. ההחלטה האמורה בוטלה, ככל שהיא מתייחסת למחיקת בקשת הרשות להתגונן מטעם המערער, אך הביטול הותנה בתשלום הוצאות המשיבה בסך 2,500 ש"ח בתוספת מע"מ. בקשת רשות ערעור שהגיש המערער ביחס להחלטותיה של השופטת שרון-נתנאל נדחתה ביום 16.1.07.

2.        המערער לא הגיש בקשת רשות להתגונן ביחס לכתב התביעה המתוקן, ומשכך הגישה המשיבה בקשה לקבלת פסק דין נגדו, בהעדר הגנה. במהלך דיון שנתקיים ביום 7.2.07 בפניה, קבעה הרשמת ספרא-ברנע, כי אינה יכולה לדון בבקשה לביטול ההחלטה המוחקת את בקשת הרשות להתגונן, משזו נמחקה בעבר על ידי השופטת שרון-נתנאל וביטול מחיקתה הותנה בתשלום הוצאות. כמו כן צוין, כי בקשת רשות הערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי נדחתה, וכי אין החלטה המאריכה את המועד להגשת בקשת רשות להתגונן. משטען המערער כי לא שילם את ההוצאות, מאחר שאין הוא מבקש דיון בבקשה זו אלא הוא ביקש ביום 28.12.06 להאריך את המועד להגשת בקשה מתוקנת למתן רשות להתגונן, ומשלא ניתנה החלטה בעניין זה, קבעה הרשמת ספרא-ברנע, כי התיק יועבר להחלטת השופט י' רטנר. עוד הוסיפה הרשמת ספרא-ברנע, כי החלטה בבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה תינתן לאחר החלטת השופט רטנר בבקשת המערער להארכת מועד.

3.        בהחלטה נוספת, שניתנה ביום 28.2.07, ציינה הרשמת ספרא-ברנע כי לאחר שהתיק הוחזר אליה מהשופט רטנר, היא מצאה בנוסף לטיעונים שהיו בפניה בדיון מיום 7.2.07, כי השופט רטנר דן בבקשת המערער להארכת מועד להגשת בקשת רשות להתגונן כנגד כתב התביעה המתוקן, ובהחלטה מיום 4.10.06 האריך את המועד בשלושים יום. על כן קבעה הרשמת ספרא-ברנע, כי בצירוף ליתר הנימוקים בהחלטתה מיום 7.2.07, זכאית המשיבה לפסק-דין נגד המערער. ביום 26.3.07 אמנם ניתן על ידי הרשמת ספרא-ברנע פסק-דין, בו נקבע כי המערער והמשיב 2 יפנו את הנכס נשוא התביעה וכי המערער ישלם למשיבה את סכום התביעה. בחודש יולי 2007 הגיש המערער בקשה לביטול פסק הדין. בהחלטה מיום 16.7.07 קבעה הרשמת ספרא-ברנע, כי פסק הדין ניתן על ידה לאחר החלטותיה מיום 7.2.07 ומיום 28.2.07 ונשלח לכתובת שמסר המערער בכתבי הטענות, אך חזר בציון "לא ידוע". כן נקבע כי היה איחור ניכר בהגשת הבקשה לביטול פסק דין, ולפיכך נתבקש המערער להגיש תגובתו לעניין זה. בתגובה שהגיש טען המערער, כי אינו מכיר את ההחלטה מיום 28.2.07 ואף אין הוכחה לכך שפסק הדין התקבל אצלו. כן ביקש המערער כי בית המשפט יורה למזכירות לשגר אליו את ההחלטות המאוזכרות בהחלטת הרשמת לביטול פסק הדין. בהחלטה מיום 22.7.07 נדחתה בקשת המערער לביטול פסק הדין, ונקבע כי ההחלטות הנזכרות מתבססות על מסמכים הקיימים בתיק ורישומי מחשב, הפתוחים לעיון הצדדים. כן ציין בית המשפט כי המערער מודע לכך, שהייתה בעיה מתמשכת בקבלת פקסים למשרדו.

4.        בשלב זה, הגיש המערער בקשת לפסילת הרשמת ספרא-ברנע מלישב בדין. לטענתו, בנסיבות העניין לאור התנהלות הרשמת, ולאור החלטות בית המשפט הדוחות את עמדתו ומקבלות את עמדת הצד שכנגד, קיים חשש למשוא פנים ולהטיית הדין לחובתו. כן נטען כי החלטת בית המשפט מיום 16.7.07 בטעות יסודה, וזאת משלא ניתנה למשיבה הזדמנות להגיב עליה ולו להשיב לתגובה. עוד טען המערער כי בהחלטה מיום 28.2.07 סתר בית המשפט את החלטתו מיום 7.2.07 בה קבע כי לא ידון בבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה עד למתן החלטת השופט רטנר לעניין הארכת המועד להגשת בקשת רשות להתגונן. בנוסף טען המערער כי כתבי בית הדין לא הומצאו לו כדין. המערער המשיך וטען כי בנסיבות המקרה דנן אין לצפות למשפט הוגן ואובייקטיבי מצד הרשמת ספרא-ברנע, כי מתקיימת עילת הפסלות הקבועה בסעיף 77א(א1)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, וכי נראה שהרשמת גילתה דעתה שיש לה עניין אישי נגד המערער. כמו כן, טען המערער, כי מראית פני הצדק והבטחת אמון הציבור במערכת המשפט, מצדיקים אף הם את פסילת הרשמת. המשיבה התנגדה לבקשה.

5.        בהחלטה מיום 6.11.07, דחה בית המשפט את בקשת הפסילה בקובעו כי בכל החלטה ובכל פסק דין קבלת טענה של צד זה או אחר משמעה דחיית טענת הצד שכנגד. המסקנה אותה מבקש בא כוח המערער לאמץ לפיה המניע לתוצאה זו הוא משוא פנים היא קיצונית ובלתי מבוססת, ויש בה, כך נקבע, כדי לערער את אושיות ההליך המשפטי. בהתייחסו לטענות המערער בעניין ההחלטות נשוא בקשת הפסילה, קבע בית המשפט כי בהמשך להחלטה מיום 7.2.07, לאחר שהבחין כי השופט רטנר נתן החלטה בבקשה להארכת מועד ביום 4.10.06 (החלטה שלא הייתה בפני בית המשפט בעת מתן ההחלטה מיום 7.2.07), פסק כי המשיבה זכאית לפסק דין נגד המערער. עוד קבע בית המשפט כי ההחלטות לאורך כל ניהול התיק מלמדות על כך שהמערער זכה לקשב רב, להתחשבות, ולמתן אורכות רבות להגשת בקשת רשות להתגונן ולהגשת תגובות לבקשות. כן ציין בית המשפט, כי למערער ניתנה הזדמנות לשטוח טענותיו בפניו במהלך שני דיונים באריכות, על אף שלא הוגשה בקשת רשות להתגונן מטעמו. גם ההחלטה מיום 16.7.07, כך קבע בית המשפט, לא הייתה החלטה חד צדדית. אין בהחלטת ביניים זו כל גילוי דעה מוקדמת, ובית המשפט אף הסב את תשומת לב המערער לכך שהבקשה מוגשת באיחור ללא הגשה בקשה להארכת מועד, וביקש תגובתו לעניין זה. בכל הנוגע לאי קבלת כתב בית הדין ציין בית המשפט, כי טענה זו עולה מתחילת ההליכים כאשר המערער נתבקש להסדיר קבלת מסמכים בפקסימיליה, וביודעו כי קיימת בעיה בקבלת כתבי בית דין, היה עליו לעיין בתיק בית המשפט או לחלופין באתר האינטרנט של הנהלת בתי המשפט.

           בית המשפט הוסיף וקבע כי לא עולה כל חשש כי נבצר מבית המשפט לשפוט את דינו של המערער באובייקטיביות הדרושה, ואף אם בראייתו של המערער נוצר חשש כי התנהלותו של בית המשפט מצביעה על קיום משוא פנים כלפיו, אין חשש זה יוצא מכלל חשש סובייקטיבי. כמו כן קבע בית המשפט, כי לא ניתן לראות ברצף של החלטות דיוניות, המקבלות את עמדת אחד הצדדים, משום עילה לפסלות שופט. השגות המופנות כנגד החלטות דיוניות, כך קבע בית המשפט, יש להעלות במסגרת טענות בערעור ואין מקומן במסגרת טענת משוא פנים. עוד קבע בית המשפט כי בקשת הפסלות נובעת, רובה ככולה, מחוסר שביעות רצונו של המערער מהחלטות בית המשפט שעניינן מתן פסק דין בהעדר הגנה, אולם הלכה היא כי השגות בעניינים אלה מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות שופט. בית המשפט ציין עוד, כי המערער לא הוכיח באופן פוזיטיבי כי קיים חשש כלשהו למשוא פנים. בית המשפט אף דחה את טענת המערער לפסילה מכוח מראית פני הצדק בהסתמך על ההלכה לפיה אין מקום להרחיב את השימוש בטענה זו לכל מקרה בו נטענת טענת פסלות שאין לה ביסוס אובייקטיבי ממשי. לבסוף, קבע בית המשפט כי המערער השתהה באופן משמעותי בהגשת בקשת הפסלות, שכן ציין בבקשתו שורה ארוכה של החלטות המגבשות עוינות כביכול, ולפיכך ברור שעילת בקשתו התגבשה לפני זמן רב.

6.        על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. בערעור חוזר המערער על האמור בבקשת הפסלות ומוסיף כי אינו משיג על תוכן החלטות הרשמת ספרא-ברנע, כי אם על מידותיה של הרשמת. עוד טוען המערער כי משלא הומצאה לו ההחלטה מיום 28.2.07, ניטלה ממנו שלא כדין זכות הטיעון ונשללו זכויותיו הדיוניות והמהותיות. כן טוען המערער כי האמור בהחלטה מיום 28.2.07 אינו מדויק שכן כבוד השופט רטנר, בהחלטתו מיום 4.10.06 האריך את המועד להגשת בקשה ביחס לכתב התביעה המתוקן, ואולם בבקשה שהגיש המערער ביום 28.12.06 להארכת מועד להגשת בקשה מתוקנת למתן רשות להתגונן, לא דן השופט רטנר כלל. עוד נטען כי ההחלטה מיום 28.2.07 סותרת את החלטת הרשמת מיום 7.2.07 המורה על העברת התיק לשופט רטנר על מנת שידון, בין השאר, בבקשה להארכת מועד שהגיש המערער. לטענת המערער אין הגיון בכך שהחלטה מיום 4.10.06 תיתן מענה לבקשה מאוחרת אשר הוגשה על ידי המערער ביום 28.12.06. עוד טוען המערער, כי משהתברר לרשמת כי השופט רטנר לא דן בבקשת המערער מיום 28.12.06, היה עליה להפנות תשומת ליבו לכך ולהמתין להחלטתו. לעניין השיהוי בהגשת הבקשה, טוען המערער, כי טענת הפסלות נולדה רק בעקבות החלטת הרשמת מיום 16.7.07, ואף שעיקרי טענת הפסלות נסובים סביב ההחלטה מיום 28.2.07, אין בכך כדי להעיד על שיהוי בהגשת הבקשה, וזאת משהחלטה זו לא נשלחה ולא הומצאה למערער. המערער נתוודע לה, לטענתו, רק לאחר שניתנה החלטת הרשמת.

7.        לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. נראה כי בקשת הפסלות נובעת מחוסר שביעות רצונו של המערער מהחלטות הרשמת ומניהול ההליכים על-ידה. הלכה היא כי השגות בעניינים אלה מקומן בהליכי ערעור רגילים, על-פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (לעניין החלטות דיוניות, ראו: ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם, 3.12.1998); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר (לא פורסם, 30.12.2002); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 174-178 (2006). לעניין אופן ניהול הדיון, ראו: ע"פ 8309/02 רודקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.10.2002); ע"פ 5674/05 גוד-מאן מתכות בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.7.2005)). זאת ועוד, גם אם מדובר ברצף של החלטות שאינן מצדדות בעמדת בעל דין, אין בכך כדי להקים עילת פסלות (ע"א 6822/00 משלי נ' משלי (לא פורסם, 18.3.2001); ע"א 5803/04 מצדה חברה להנדסה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם, 29.10.2004) ; מרזל, בעמ' 175). לא מצאתי יסוד לטענת המערער, כי ההחלטות שקיבל בית-המשפט בעניינו, ומבלי שאדרש להביע עמדה לגופן, מקימות עילת פסלות, ומעוררות חשש ממשי לקיום משוא פנים כלפי המערער. אפשר שבראייתו של המערער נוצר חשש, כי החלטות בית המשפט ואופן ניהול הדיון על ידו מצביעים על קיום משוא פנים כלפיו. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (ע"א 3484/01 באן נ' באן (לא פורסם, 28.6.2001)); ע"א 7857/04 צ'רטוק נ' וינקלר (לא פורסם, 7.12.2004); מרזל, בעמ' 115). גם אם נפלה טעות בהחלטת בית המשפט ליתן פסק דין בהעדר הגנה, ובאשר לכך איני מביעה עמדה, אין בכך כדי להקים עילת פסלות. בפני המערער פתוחה הייתה הדרך להגיש ערעור פסק הדין. בכל הנוגע לטענת המערער כי חלק מההחלטות לא הומצאו לו, סבורני כי על בעל דין מוטלת האחריות לבדוק האם נתקבלו החלטות בבקשות שהגיש, קל וחומר במצב בו ידוע לו כי כבר היו דברים מעולם, ומשהיו מקרים בהם היה קושי להמציא לו כתבי בית דין.

8.        אשר לטענות בדבר עוינות בית המשפט כלפי המערער, כבר נקבע כי מעצם היות הבקשה לפסילת שופט בקשה רצינית, המטילה צל כבד על השופט אישית ועל מערכת השפיטה, נגזרת גם המסקנה באשר לטיב הראיות שאותן ראוי להביא בבקשת הפסלות. הראיות שיש להביא לשם הוכחת קיומה של עילת פסלות חייבות להיות משמעותיות (ע"א 10379/06 ידיעות אחרונות בע"מ נ' גולדברג (לא פורסם, 15.4.2007); מרזל, בעמ' 84). על כן, ברור כי חשדות, תחושות והשערות, הנעדרים בסיס עובדתי מעבר לאמירתם, אינם יכולים לשמש בסיס לטענת פסלות (ע"א 3863/04 הג'ונגל של אלי (1998) פרדסיה בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם, 22.6.2004); ע"פ 4771/05 זוזיאשווילי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.5.2005); מרזל, בעמ' 85). במקרה הנוכחי, חשדותיו של המערער, המבוססים על תחושות והשערות, לפיהן בית המשפט עוין כלפיו ולכן דוחה את הבקשות אותן הוא מגיש, אינם יכולים להקים עילת פסלות. הלכה היא כי האחריות לניהולו של המשפט מוטלת על בית-המשפט, ובמסגרת זו רשאי בית-המשפט להעיר הערות הקשורות בניהולו התקין והיעיל של המשפט שלפניו (ע"א 1013/92 הרוש נ' הרוש, פ"ד מו(2) 133 (1992)). הזכות לביקורת כלפי בעל דין או פרקליטו גם היא חלק מהותי מן היכולת לנהל את המשפט ולנווטו. הערת ביקורת איננה סימן למשוא פנים בהכרעה לגוף העניין שנמסר לידיו של שופט מקצועי. הבחינה תהא, בכל מקרה לגופו, אם יש בהתבטאות משום עמדה סופית היוצרת חשש ממשי למשוא פנים (ראו: מרזל, בעמ' 255-256; ע"פ 1534/92 גלבוע נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(2) 637; ע"א 10814/03 קופת חולים מאוחדת נ' מ.ט.אור אנטרפרייזס בע"מ (לא פורסם, 26.2.2004)). במקרה דנן, עיון בפרוטוקולים שצורפו מעלה כי במהלך הדיונים אפשרה הרשמת למערער להעלות טענותיו בפניה תוך גילוי סבלנות ואורך רוח, ואין כל סימן לגילוי עוינות כלפיו. כמו כן, ביקשה הרשמת כי המערער יגיש תגובתו לעניין השיהוי בהגשת הבקשה לביטול פסק דין, ולא דחתה את הבקשה על הסף על אף השיהוי בה לקתה הבקשה. משכך, לא ניתן לומר כי בהתנהלות הרשמת יש כדי להעיד על גילוי עוינות כלפי המערער, והיא אינה מקימה חשש ממשי למשוא פנים המצדיק את פסילת בית-המשפט.        

9.        אף טענת המערער בדבר פסילה מחמת מראית פני הצדק דינה להידחות. לא אחת נפסק, כי אין מקום להרחיב את השימוש בטענת מראית פני הצדק, אם וככל שיש לה מקום, לכל מקרה בו נטענת טענת פסלות שאין לה ביסוס אובייקטיבי ממשי, שאם לא כן, נמצאנו מרוקנים מתוכן את הלכות הפסלות שפותחו בבית משפט זה (ע"פ 28/98 אסרף נ' בן דורי (לא פורסם, 2.3.1998)).   

10.      זאת ועוד, התנהלותו הדיונית של המערער, עורך דין במקצועו, כפי שעולה מהחומר שבפניי, מהווה דוגמה מובהקת לניצול לרעה של הליכי המשפט על ידי בעל דין תוך ניסיון להשתמש באמצעים פרוצדוראליים שונים ומשונים כדי לעכב את התקדמות ההליך השיפוטי ואת בירור טענות הצדדים לגופן. הליכי הפסלות שבהם נקט המערער הן בבית משפט השלום והן בערעור שלפניי מהווים בבירור חלק מהתנהלותו הבעייתית של המערער, והכול מתוך שאיפה לדחות את הקץ ככל הניתן.

           התוצאה היא כי הערעור נדחה. משלא נדרשה המשיבה להגיש תגובה מטעמה, אין צו להוצאות לטובתה. עם זאת נוכח התנהלותו של המערער, כמתואר לעיל, מוטל עליו בזאת חיוב בתשלום הוצאות בסך 7,500 ש"ח לטובת אוצר המדינה.

           ניתן היום, כ' בתמוז התשס"ח (23.7.08).

ה נ ש י א ה


העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    שי

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ