פסק דין
התובע הגיש כנגד הנתבעות תביעה לביטול עסקה לרכישת רכב ולחילופין לתשלום פיצוי ע"ס 10,000 ₪, בגין נזקים אשר על פי הנטען נגרמו לו בעקבות התנהלות הנתבעות.
התובע רכש מהנתבעות רכב שאינו רכב חדש. הרכישה בוצעה אגב חתימה על הסכם רכישה מפורט. על אף האפשרות לערוך בדיקה מקדמית לרכב מטעמו – אצל מומחה שנבחר על ידו – נמנע התובע מלערוך בדיקה מקדמית כאמור לרכב.
התובע החל לעשות שימוש ברכב, כאשר על פי הנטען הוא הבחין – ביום הנסיעה הראשון – כי קיימת בעיה בתיבת ההילוכים.
בהתאם לנטען, הוא התייצב שוב במשרדי הנתבעות כשהוא מבקש לבטל את ההסכם, להשיב את הרכב ולקבל בחזרה את התשלום ששולם על ידו, כל זאת בניכוי דמי הביטול; התובע טוען שפנייתו לא זכתה למענה, על כן הוא פנה אל הנתבעות בכתב ובמקביל החל לפעול לאיתור התקלה ותיקונה.
התובע העלה טענות נוספות (לרבות בכל הקשור לסוגיית שעבוד הרכב); לא מצאתי רלבנטיות לטענות הנוספות, בכל הקשור למחלוקת בין הצדדים ולהכרעה בהליך שלפניי.
הנתבעת טוענת שהתובע לא היה זכאי לבטל את העסקה, שהרי זכות הביטול (המותנית בתשלום דמי ביטול) נתונה לו בין מועד החתימה על ההסכם ועד למועד קבלת הרכב. מאחר והפנייה נעשתה לאחר שהרכב התקבל אצלו, זכות זו שוב אינה נתונה לו. טענות המתייחסות לליקויים מכניים, דינן להתברר אצל היבואן, מכוח האחריות שקיימת. הנתבעות מדגישות בסעיף 1.1.ו. לכתב ההגנה כי התובע אומנם לא רשאי היה לבטל את העסקה, אולם הוא רשאי היה להחליף את הרכב ברכב אחר. כמו כן, נטען שלא ניתן לבטל את העסקה, כאשר במועד מאוחר יותר היה הרכב מעורב בתאונה ונגרם לו נזק משמעותי.
לאחר בחינת טענות הצדדים, הראיות והעדויות, נחה דעתי שדין התביעה להתקבל, בחלקה בלבד.
בנסיבות העניין, כאשר הדרישה לבטל את העסקה הועלתה על ידי התובע רק לאחר קבלת הרכב, בהתאם להוראת סעיף 4.ב. להסכם ההתקשרות, התובע לא היה זכאי לבטל את העסקה.
טענה בדבר מכירת רכב בידיעה של הנתבעות לפיה הרכב אינו תקין לא הוכחה בפניי והיא נדחית.
נותרה אפוא טענה המתייחסת לזכיותיו של התובע מכוח מסמך "הצהרת הקונה", אותו הציג התובע בדיון שהתקיים ביום 24.6.2012, לאחר טיעון שהועלה בדיון, כאשר בעקבותיו ניתנה לנתבעות האפשרות להגיש כתב הגנה מתוקן.
מכוח מסמך זה, זכאי היה התובע להחליף את הרכב, בתוך 30 יום ממועד קבלתו, בכפוף לשמירה על מצבו ותשלום סך של 500 ₪ עבור כל יום בו נעשה שימוש בנכס (ישנם תנאים נוספים, אשר אינם רלבנטיים לענייננו).
התובע העיד בדיון ביום 5.11.2012 שהוא הגיע אל סניף הנתבעות יום למחרת הרכישה; על עדות זו חזר התובע גם בדיון שהתקיים בפניי ביום 3.9.2013. עדותו של התובע הייתה משכנעת והיא מהימנה עלי. בעדותו ציין התובע: "אני ביקשתי גם להחזיר וגם להחליף את אחת החלופות" (עמ' 8, ש' 15). גרסתו כאמור של התובע אינה נתמכת בעדויות הנתבעות, אולם אני מוצא אותה כאמור מהימנה.
עולה מעדות התובע, כי במועד פנייתו של התובע הוא לא זכה להתייחסות עניינית ולגופם של דברים. הוא הופנה אל הגורם שערך עמו את ההסכם, על אף העובדה שגורם זה הגיע לסניף גלילות (בו בוצעה המכירה) במסגרת יום מכירה ארצי, כאשר למחרת אותו היום הוא כבר לא היה בסניף זה ולא היה מקום להפנותו אל אותו גורם.
תחושותיו הסובייקטיביות של התובע, בכל הקשור למצבו הבלתי תקין של הרכב, מצאו תימוכין בעצם התיקונים שבוצעו ברכב לאחר פניותיו אל המוסך, מכוח האחריות שישנה. משפעל התובע מכוח אותה אחריות ופעל בסופו של יום לתיקון הליקויים ברכב (כמו גם משעבר הרכב תאונה ונגרמו לו נזקים – איני מקבל את טענת התובע לפיה התאונה נגרמה כתוצאה מאותו ליקוי ברכב), לא ניתן להורות על ביטול העסקה.
עם זאת, התובע זכאי לפיצוי. הפיצוי משקף את הטרחה הרבה ועוגמת הנפש שנגרמה לתובע מעצם העובדה שהיה עליו לטפל ברכב, לפנות מספר פעמים למוסך, להקדיש זמן רב לטיפול ברכב וכיוצ"ב – טרחה ועוגמת נפש שהיו נחסכים מהתובע, לא היה התובע זוכה להתייחסות עניינית ביום התייצבותו במשרדי הנתבעות (יום למחרת מועד הרכישה), והיה מתאפשר לו – לאחר מפגש מסודר עם נציג מוסמך – להביא לפתרון המחלוקת על ידי החלפת הרכב ברכב אחר, כל זאת בכפוף לתשלום סך של 500 ₪, סכום המשקף דמי שימוש עבור יום אחד.
אני מעריך את הפיצוי המלא המגיע לתובע בשיעור של 4,500 ₪, כאשר מסכום זה אני מפחית סך של 500 ₪, אותו ממילא היה על התובע לשלם לנתבעות.
סוף דבר, אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 4,000 ₪, בצירוף אגרת משפט ע"ס 100 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום במלא בפועל, ובצירוף הוצאות משפט ע"ס 800 ₪.
המזכירות מתבקשת לשלוח העתק מפסק הדין אל הצדדים.
זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.