חמוי ואח' נ' ע. ואח'

השופטת י. שבח:

ערעור  וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב יפו (כבוד השופטת עינת רביד) מיום 08.02.2016 בת"א 35874/08, לפיו חויבו המערערים לשלם למשיבה פיצוי בסך של 441,541 ₪ בתוספת שכר טרחת עורך דין, הוצאות ואגרת משפט.

האירוע

1.בלילה שבין 25.12.2004 לבין 26.12.2004, בעודה ישנה במיטתה בדירה בתל אביב אותה שכרה מהמערערים תשעה חודשים קודם לכן, נפגעה המשיבה מחלקי בטון וטיח שנפלו עליה מתקרת חדר השינה. במהלך אותו הלילה פונתה המשיבה לבית החולים ע"י בעלה של המערערת 1 ואובחנה כסובלת מתסמונת פוסט טראומטית ומשברים בשלוש חוליות בגב.

ההליך בבית משפט קמא

2.הגם שמי שפינה את המשיבה מהדירה השכורה לבית החולים באותו הלילה היה לא אחר מאשר בעלה של המערערת 1, אשר היה המוציא והמביא בכל ענייני הדירה והשכרתה למשיבה (להלן – אלי חמוי), כפרו המערערים בקרות אירוע נפילת התקרה, טענו כי התמונות שהציגה המשיבה, שצולמו ע"י אביה שעות ספורות לאחר האירוע, הינן "תמונות מבוימות", ולחילופין טענו כי המשיבה אחראית לאירוע בהיכרותה את הדירה אותה שכרה, וכי המדובר בפגיעה של מה בכך שלא גרמה לה לכל נזק.

כל אחד משני הצדדים הגיש חוות דעת מומחה מטעמו בשאלת האחריות באשר למצב התקרה, הסיבות לקריסתה מידתה והיקפה.

כל אחד משני הצדדים אף הגיש חוות דעת רפואיות מטעמו. המשיבה הגישה את חוות דעתו של הפסיכיאטר ד"ר וייסבורד, אשר העריך את נכותה הנפשית כתוצאה מהאירוע ב 30% לצמיתות, ואת חוות דעתה של האורטופדית ד"ר סוזאנה הורוביץ, אשר העריכה את נכותה בתחום זה בשיעור 10%.

מנגד הגישו המערערים את חוות דעתו של פרופ' עמיחי לוי אשר בתחילה קבע כי המשיבה סובלת מפוסט טראומה המקנה לה נכות צמיתה בשיעור 2.5% לצמיתות, אך בחוות דעת משלימה נסוג מעמדתו קבע כי לא נותרה למשיבה כל נכות. בתחום האורטופדי הגישו המערערים את חוות דעתו של ד"ר דרור רובינסון, הגורסת כי לא נותרה למשיבה כל נכות בתחום זה.

3.לאור הפערים שבחוות הדעת מינה בית משפט קמא מומחים רפואיים מטעם בית המשפט. בתחום הפסיכיאטרי מונה ד"ר דניאל גרופר שהעריך את נכותה הנפשית של המשיבה ב 5% לצמיתות, אך ייחס רק 2.5% לאירוע, שעה שאת 2.5% הנותרים ייחס "לתגובה הסתגלותית למעבר לצפון הארץ". בתחום האורטופדי מונה ד"ר ישראל כספי אשר העריך את נכותה הצמיתה של המשיבה כתוצאה מהשברים שנגרמו לה בשלוש חוליות ב 3% לצמיתות.

בסך הכל נשמעו ע"י בית משפט קמא, אם לא טעיתי במניין, לא פחות מ 23 עדים.

פסק דינו של בית משפט קמא

4.החבות

בהסתמך על שלל העדויות שהובאו בפניו, ובמיוחד על תצלומי הדירה וחדר השינה שצולמו ע"י אבי המשיבה מספר שעות לאחר האירוע; על עדות מנהל מדור מבנים מסוכנים בעיריית תל אביב; על עדות המומחים בשאלת האחריות, ועל עדות המשיבה; קבע בית משפט קמא כי: "חתיכות בטון בגדלים שונים נפלו מהתקרה ונפילתם גרמה לתובעת לנזקים. ומכאן שללא ספק היא נחבלה מחתיכות בטון משמעותיות שנפלו מן התקרה תוך שנתה", כי "הנזק נגרם כתוצאה מהליך קורוזיה ארוך"; כי "הנתבעים ידעו על בעיית בתקרה, עוד טרם האירוע, הרגיעו את התובעת כי טיפלו בכך כראוי, אך בפועל לא עשו כל תיקון מהותי", כי המערערים ידעו על הבעיה בתקרה "עוד קודם לאירוע הן מאזהרת הזפת שהועברה להם ע"י התובעת והן מידיעתם האישית", ואם לא ידעו היה עליהם לדעת מכוח היותם בעלי הדירה במשך 40 שנה.

בית משפט קמא נתן אמון מלא בעדות המשיבה, ומנגד קבע כי עדותו של אלי חמוי, שהיה כאמור המוציא והמביא בענייני הדירה והשכרתה, הייתה "בלתי אמינה ומתחמקת במרבית עדותו, דברים רבים לא זכר, או שתשובותיו היו בלתי סבירות, לא עלו בקנה אחד עם השכל הישר", ודחה מכל וכל את גרסתו לפיה המשיבה ואביה "ביימו" את מקום האירוע לפני הצילומים.

בשים לב לממצאי העובדה לעיל ולהלכות הבסיסיות הקשורות לחובת הזהירות המוטלת על בעל מקרקעין כלפי שוכר נכס, קבע בית המשפט כי המערערים אחראים לאירוע וחבים לפצות את המשיבה בגין נזקיה כתוצאה מפגיעתה באירוע.

גובה הנזק

5.בית משפט קמא קיבל את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי ד"ר ישראל כספי (3%) שלא זומן לחקירה ע"י מי מהצדדים, אף קיבל את הערכת המומחה ד"ר גרופר באשר לשיעור הנכות הנפשית שנותרה למשיבה (5%), אם כי מצא לנכון לייחס לאירוע את מלוא חמשת האחוזים בהסתמך על ממצאו העובדתי לפיו המשיבה שבה לצפון- מקום מגורי הוריה, רק בשל האירוע. שיעור הנכות הרפואית המשוקללת של המשיבה הועמד על 7.85%, ובהלימה נקבע כי שיעור הנכות התפקודית מתבטא ב 8%. כבסיס השכר לצרכי חישוב הפסד ההשתכרות נקבע סך של 12,000 ₪.