חיוב כתובה

 הנדון: חיוב כתובה

לפנינו ערעור על פסק דין ביה"ד האזורי בנתניה מיום כ' סיון תשע"ה (7.6.2015) בתיק 964659/1.

רקע כללי בקצרה

הצדדים נשאו בשנת תשס"ג, התגרשו בחודש טבת תשע"ד, ומאז מקיימים הליכים בתביעת הבעל לגירושין ובכרוך לה. בין השנים תשס"ט לתשע"ג, הצדדים שהו בחו"ל במסגרת עבודתו של הבעל. עם חזרתם ארצה בחודש אב תשע"ג, וחזרת הבעל למספר חודשים לחו"ל במסגרת עבודתו, הפך הסכסוך ביניהם למשפטי, ובהמשך כאמור הצדדים התגרשו. במעמד סידור הגט, ביה"ד הביא את הצדדים להסכמה שהבעל ישלם לאשה עבור כתובתה סך של 60,000 ₪, ונקבע כי אם יתברר שהאשה זכאית לקבל במסגרת איזון המשאבים כספים שאינם מגיעים לה לפי דין תורה, הסף ששולם יקוזז מתשלומי האיזון.

פסק הדין נשוא הערעור, עוסק ברובו (דעת רוב ומיעוט) בסוגיא דעביד איניש דזבין דיניה, ביחס לדמי הכתובה ששילם הבעל לאשה עובר לגירושין. לא נרחיב בעניין זה מפני שבשורת התוצאה אין הבדל בין דעת הרוב והמיעוט בעניין זה. נעסוק רק בשני הנושאים שלגביהם הוגש ערעור: תביעת הגירושין של הבעל ותביעת הכתובה של האשה ומחיקה שהתגלתה בהעתק הכתובה שהוצג לפני ביה"ד.

תביעת הכתובה

ביה"ד האזורי דחה את תביעת הגירושין של הבעל וקבע שהבעל אשם בפירוק הנישואין. ביה"ד מתאר בפירוט את מערכת היחסים בין הצדדים, ואת התנהגותו של הבעל, ובכלל זה קשר אסור עם נשים אחרות ברשתות, ובאירועים שונים, מניעת חיי נישואין, אלימות פיזית ומילולית כנגד האשה. ביה"ד התייחס לטענות הבעל שהאשה גרמה לפירוק הנישואין בהגשת תביעות לביהמ"ש ותלונות שווא במשטרה, וקובע שתביעת מזונות ומשמורת הילדים הוגשה לביהמ"ש כתוצאה ממעשיו של הבעל, שחסם בפני האשה את המקורות הכספיים, והתלונות שהוגשו במשטרה נסגרו מחוסר ראיות ולא מחוסר אשמה. כמו כן ביה"ד כתב שהבעל הזדרז להגיש תביעת גירושין, ג' ימים לאחר שהורחק ע"י המשטרה, ולא ניסה לאחות את הקרעים. נראה לביה"ד שהיה מנוי וגמור עם הבעל להתגרש מהאשה, עוד קודם הגשת התלונה וההרחקה, ולא ההרחקה היא שגרמה לקרע. כמו כן כתב ביה"ד, שגם אם נראה בהרחקה מעשה מרידה, הא מורדת צריכה הכרזה והתראה כדין.

טענה נוספת של הבעל, על קיומו של קשר אסור עם גבר זר בהיותם של הצדדים בחו"ל. ביה"ד דוחה את הטענה וכותב שלא הוכח קשר אסור ברמה כזו המצדיקה הפסד כתובה. בפרטי עניין זה נעסוק בהמשך.

המחיקה בכתובה

סמוך לגירושי הצדדים ותשלום הכתובה כאמור, הציגה האשה לביה"ד את העתק הכתובה שנשמר במשרדי הרבנות נהריה. בהעתק נכתב שהסך הכולל של הכתובה ותוספת הכתובה עומד על 60,000 ₪, ומעיון מדוקדק של ביה"ד האזורי עולה בבירור כי במקור נרשם 360,000 ₪, והמילים שלש מאות נמחקו ע"י מאן דהוא. ביה"ד מציין ששם לב לעניין רק לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים, וביקש את תגובתם. האשה ערכה בירור עם הרב מסדר הקידושין מנהריה, שמסר שהמחיקה לא נעשתה על ידו, והבעל בתשובתו התעלם מעניין המחיקה. ביה"ד ראה בהתעלמות הודאה שבשתיקה, וחייב את הבעל בגין כך ב 10,000 ₪ לטובת אוצר המדינה, ואף הורה למשטרה לפתוח בחקירה פלילית כנגד הבעל.

טענות הצדדים

הבעל המערער מתאר מסכת עובדתית שונה לחלוטין מזו שבפסק הדין. לדבריו הייתה זו האשה שערערה את שלום הבית עוד בהיות הצדדים בחו"ל, ואעפ"כ, הבעל שקד על שימור התא משפחתי, ועם שובם של הצדדים ארצה בחודש אב תשע"ג, דאג לכל הסידורים כולל שיפוץ בית המגורים כדי שבני המשפחה יחזרו לחייהם בישראל, והאשה הייתה זו שהחלה בנקיטת צעדים נגדו בחודשים שבהן שב לחו"ל במסגרת עבודתו, כולל משיכת כספים מהחשבון המשותף וניתוק קשר בינו לבין הקטינים. עם חזרתו ארצה בשלהי חודש תשרי תשע"ג, האשה נעלה בפניו את חדר השינה, ובהמשך בחשון תשע"ג האשה הגישה נגדו תלונה במשטרה בגין תקיפת בן זוג, ואחר כמה ימים הגישה תביעה למזונות ומשמורת הקטינים בביהמ"ש למשפחה. הבעל טוען שהקשר של האשה עם הגבר הזר היה בעל אופי חמור מובהק, ובודאי בא בגדר של מעשה מכוער, אפי' בחברה החילונית שאליה השתייכו הצדדים.

בעניין המחיקה בכתובה. הבעל טוען שביה"ד קבע שהבעל אשם בזיוף ללא כל בסיס עובדתי, ללא חקירה, על סמך שתיקת הבעל, שאף היא מוכחשת – הבעל מפנה לסעיף 12 בתגובתו. הבעל מוסיף שבהחלטה שבה ביה"ד ביקש את תגובת הצדדים נכתב שעניין המחיקה טעון בירור, והבעל סבר שמדובר בעניין זניח יחסית, לאור מה שנשמע מהחלטת ביה"ד שבסופו של יום הכתובה תתקזז עם כספי האיזון. הבעל מוסיף וטוען שבלתי אפשרי שהוא זה שביצע את המחיקה, לאור העובדה שהאשה היא זו שהביאה את העתק הכתובה לבית הדין. לשאלת ביה"ד היכן הכתובה המקורית, לא ידעו הצדדים להשיב. האשה טוענת שהבעל קרע את הכתובה המקורית.

האשה משיבה, מעבר לאמור בנימוקי פסק הדין, שהבעל שלח את העתק הכתובה לרבנות נהריה ביום 25/11/13 למספרם, כמה ימים לאחר שהוגשו התלונות והתביעות השונות. עוד נטען שגם אם אין הוכחה חד משמעית לכך שהבעל ביצע את המחיקה, מאחר והבעל הוא היחיד שיש לו עניין בכך, דמי לחזקה שמוציאים ממון על פיה.

מרבית הטענות שבכתב הערעור בעניין הכתובה, הן במישור העובדתי, ובמשמעות ההלכתית של העובדות כפי שנטענו ע"י הבעל. כך טוען הבעל, שהאשה קשרה קשר אסור כולל התייחדות ויציאה לבילויים משותפים כולל סוף שבוע במלון בחו"ל עם גבר נשוי. כמו כן טוען הבעל שהאשה סירבה לחיי נישואין, ושלחה ידה בכספים של הבעל, כמו גם הגישה נגד הבעל שלוש תלונות במשטרה ובקשה לצו הגנה, שבגינן הבעל הורחק מהבית. אם הבעל היה מברר את דבריו בביה"ד האזורי, היה בסיס נרחב לפסוק שהאשה הפסידה את כתובתה, מן הנימוקים ההלכתיים שבכתב הערעור, שהאשה עוברת על דת ומורדת ועושה מעשה מכוער. אלא שהתרשמות ביה"ד האזורי הייתה שונה. ביה"ד קיבל את טענת האשה על האשם של הבעל בהרס חיי המשפחה, ועל טיב הקשר עם הגבר האחר ביה"ד קבע שלא הוכח קשר אסור ברמה מספקת כדי להפסיד לאשה את כתובתה. מעיון בפרוטוקולים שצורפו לתיק, ומרבית טענות הבעל הוכחשו ע"י האשה, או שנתנה להן תשובה מספיקה. למעשה הבעל הודה כי לא נמשך לאשה וכי היו לה טענות על טיב חיי האישות ביניהם, וכי היה נוהג לרקוד עם נשים אחרות עד השעות הקטנות של הלילה – ראה להלן. דבר אחד שהאשה הודתה בו, היא התייחדות עם הגבר האחר בביתו במהלך שיעורי ספרדית פרטיים שקיבל ממנה תמורת תשלום. אבל הכחישה בתוקף שקיים קשר אסור מעבר לכך.

ביה"ד כתב בין נימוקיו, שהאשה לא הותרתה, והבעל טוען מנגד שבדבר שידוע לכל הנשים לא צריך התראה כדי להפסיד כתובה. ובכן לפי החומר שלפנינו, האשה לא הודתה בהתייחדות גמורה למטרה אסורה, אלא בהתייחדות למטרה כספית. למטרת ההתייחדות יש משמעות הלכתית כמו שכתב הרמ"א סי' קט"ו סעי' ה, שהעוברת על דת מפסידה כתובתה רק ברגילה בכך, וכתב הב"ש שם, דכוונת הרמ"א לאשה שעוברת על דת עם סיבה, שברגילה בכך, דהיינו שעשתה כך פעמיים או יותר מפסידה כתובתה. אלא שבנד"ד האשה הודתה בהתייחדות כמה פעמים, וודאי שהיא רגילה בכך, ומ"מ בעי' התראה וליכא.

זאת ועוד, שבדיון נוסף שהתקיים ביום י"ב בסיון תשע"ד (10.6.2014) אמרה האשה מול שו' 428 שהתייחדה עם אותו גבר בבית פתוח שהבעל יכל להיכנס אליו, כמו גם הייתה שם עוזרת הבית של הגבר הנטען. דברים אלו מטילים ספק בתוקף ההודאה על התייחדות. אלא שמאחר והדברים נאמרו לאחר שהאשה יצאה מבית הדין, קיי"ל בשו"ע חו"מ סי' פ', שאין טוען אחר טוען בטענת חיוב, אפי' במקום שהטענה השנייה משתלבת עם הראשונה, ביצא חוץ לבית דין, בפרט כאשר האשה מיוצגת ע"י עו"ד, שמן הסתם הנחה אותה לתקן את דבריה מהדיון הקודם.

יש לציין שבכל הנוגע לענייני דת והלכה, הצדדים מלאים סתירות שמקורן ככל הנראה בהשתלמויות שעשה הבעל באגודות רפורמיות, כך שילבו הצדדים אורח חיים חילוני מתירני ביותר, כולל צפייה בדברי זימה באינטרנט וריקודים מעורבים במועדונים עם ציטוטים מסולפים מפסוקים ודברי חז"ל, הבעל אף מוסר דרשות [בדרך הרפורמית]. שני הצדדים האשימו אחד את השני בהחדרת חילוניות ואפי' מאכלי טריפה לביתם, ובסגנון דיבור נפסד, חלק מהדברים הושמעו בביה"ד בהקלטות שונות, אך כל מה שהוצג אינו חורג ממריבות רדודות בין בני זוג שאומרים דברים רדודים וניבול פה תוך כדי דבריהם, ואינו מבסס עילה הלכתית להפסד כתובה.

טענות הבעל בעניין התלונות שהגישה האשה במשטרה, נכונות בחלקן. ביה"ד האזורי כתב בפסק הדין שהתלונות נדחו מחוסר ראיה, ובמסמכים שצורפו נכתב במפורש שהתלונות נדחו מחוסר אשמה במעשי הבעל. ואולם, האשה טענה שהבעל היה נוהג לדפוק על הקירות ולצעוק, ובנסיבות שנוצרו באותו זמן, של מתח גדול בין בני הזוג לאחר חזרת הבעל מחו"ל, קשה לשפוט את האשה על הגשת התלונות.