אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> חיוב במזונות בן הידועה בציבור לאחר פירוד, והלכת השיתוף בידועים בציבור

חיוב במזונות בן הידועה בציבור לאחר פירוד, והלכת השיתוף בידועים בציבור

תאריך פרסום : 02/02/2015 | גרסת הדפסה
תמ"ש
בית משפט לעניני משפחה חיפה
13839-10-13,50827-04-13,56965-03-14
26/01/2015
בפני השופטת:
אלה מירז

- נגד -
תובעת:
א.ג.
עו"ד גלידר איגור
נתבע:
י.ב.
עו"ד מיכאל דינציס
פסק דין
 

 

1.         התובעת הגישה 3 תביעות, למשמורת ומזונות ילדים ולפרוק שיתוף. הצדדים התגוררו יחד  משנת 2002 עד הפרוד בנובמבר 2012. לתובעת בן מנישואים קודמים, שכיום הינו כבן 14 הרואה בנתבע אב, מאחר ואינו בקשר עם אביו  הביולוגי הנמצא ברוסיה . לצדדים 2 ילדים משותפים כבני 10 ו-8. התובעת חסרת דת והנתבע יהודי. הצדדים התגוררו בדירה בבעלות אמו של הנתבע, בה מתגוררת כיום התובעת עם הילדים. הנתבע עזב את הדירה והמשפחה ועבר להתגורר  עם אישה, אותה נשא לאישה באוקראינה ועם בנה, בדירה בשכירות.

            נדון בכל אחת מהתביעות בנפרד.

תביעת משמורת והסדרי ראיה

2.         טענות התובעת- אין מחלוקת בין הצדדים כי המשמורת תהא אצל התובעת ואילו לנתבע יוענקו הסדרי ראיה. הצדדים הציגו עמדות שונות לעניין הסדרי הראיה המתקיימים בפועל. לטענתה, כמעט ולא מתקיימים הסדרי ראיה. מבקשת לקבוע הסדרי ראיה מינימאליים ומוגדרים בינו לילדים, פעמיים בשבוע בימי חול וכן מחצית סופי שבוע וחגים, לצד סנקציה אם לא יקיימם.

            טענות הנתבע - מודה כי אין מחלוקת בין הצדדים לעניין המשמורת. נפגש עם הילדים רבות למעט לינה, נוכח הרכב משפחתו החדש ותנאי המגורים. לטענתו שומר על קשר עם הילדים פעמיים בשבוע לפחות (עמ' 2 לפרו'). משגיח עליהם בזמן שהתובעת עובדת, דואג להאכילם מטייל עימם ולוקחם לטיפולים רפואיים במקרה הצורך. מודה כי המפגשים בסופ"ש אינם כוללים לינה מאחר ומתגורר בדירה שכורה קטנה בת חדר אחד עם אשתו הנוכחית ובנה.

       דיון והכרעה

3.         המשמורת- לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים ובשל ההסכמה ביניהם, הנני קובעת את המשמורת על הקטינים אצל התובעת.

            לעניין הסדרי הראיה-  הסדרי ראיה בין האב לקטינים יתקיימו בימים ב' ו-ד' בין השעות 16:30 -19:30 וכן בכל סוף שבוע שני החל מתום הלימודים ביום שישי ועד השעה 22:00 בערב שבת ולמחרת מהשעה 9:00 בבוקר ביום שבת ועד 20:00 בצאת השבת. ככל שניתן יהיה להלין את הקטינים בבית הנתבע בסופ"ש, יכללו הסדרי הראיה גם לינה.

            בחגי ישראל תהיה חלוקה שווה בין הצדדים בהתאם לחלוקה שיקבעו, תוך 10 ימים ממתן פסק הדין לסירוגין בשנים (הסדר לינה זהה לסופ"ש עד קיום אפשרות לינה מבחינה פיזית).

 מזונות הקטינים

4.         התובעת טוענת -למזונות עבור 2 הילדים הביולוגיים בסך -3,200 ₪ לחודש לכל אחד  עד הגיעו לגיל 12 ואז 3,000 ₪ לכל אחד. עבור בנה הבכור- מבקשת מזונות בסך 3,000 ₪. לטענתה  מגיל שנתיים וחצי  היה סמוך לשולחנו של הנתבע וקורא לו אבא.  אדם חייב גם במזונות הקטינים של בן זוגו.

צרכי קטינים- טוענת לרמת חיים גבוהה, כאשר רק הוצאות החוגים היו 1,600 ₪ לחודש לשני קטינים. מבקשת לשום את צרכי הקטינים בהתאם לאומדנה. מבקשת לקבוע דמי מדור בסכום נקוב לצורך עריכת התחשבנות.

הכנסות הצדדים- עובדת במספרה ולטענתה משתכרת 4,500 ₪ לחודש. הנתבע שיפוצניק והשתכר בחודשים בהם היה כשיר לעבודה כ- 10,000 ₪ נטו. דוחה טענה כי בשנת 2005, בעת שלא עבדה, הנתבע השתכר פחות
מ-1,000 ₪ בחודש, ועם הכנסה נטו של 4,000 ₪ כלכלה את המשפחה. הוצאות הנתבע אינן מסתדרות עם הכנסותיו ועם טענותיו שחייב או לא חייב כספים לאמו. הכנסותיו בשנים קודמות אינן מסתדרות עם התלושים שהוצגו, עם דו"ח מס הכנסה של האם, כאשר התלושים מזויפים.  הנתבע לא עמד בנטל ההוכחה ביחס להכנסותיו. לנתבע אין נכות רפואית, אין כל הצדקה שלא ימצא  מקום עבודה עם הכנסה גבוה יותר. על הנתבע להגדיל הכנסותיו. הנתבע נשא אישה בחו"ל וכל פרנסתה עליו וייתכן אף פרנסת בנה. יש להביא בחשבון את בעלותו במחצית הדירה.  מבקשת להשית על הנתבע 70% מצרכי הקטינים החל מיום 1.12.12.

5.         לטענת הנתבע-  התביעות הוגשו עקב  נישואיו  לאישה האחרת, כאשר במשך חצי שנה לאחר עזיבתו את הבית  נמנעה מלהגישן. מודה בחובתו לזון את ילדיו הביולוגיים. טוען כי אינו חב לזון את בנה של התובעת הן לאור התנהגותה, הצורך לעזוב את ביתו ולאור יכולת השתכרותו המוגבלת. באפשרותה לתבוע מזונות מאבי הקטין. אין ביחסו הטוב  לבנה כדי לחייבו במזונות כלפיו.  משתכר 4,500 ₪ בלבד באופן לא סדיר.

מפרנס את משפחתו החדשה בסך של 7,500 ₪ לחודש, כאשר אשתו האוקראינית אינה עובדת ומפרנס גם את בנה מנישואיה הקודמים. מתגורר בדירה שכורה בת חדר אחד. מוגבל בביצוע עבודה פיזית הכרוכה בעמידה ממושכת, דבר המונע ממנו להגדיל הכנסתו.

            צרכי הקטינים נטענו בהפרזה, ללא אחיזה במציאות. סוכם עם עזיבתו כי ישלם 1,400 ₪ לחודש בשל העובדה כי מתגוררת עם הילדים בדירה בבעלות אמו ולא משלמת דמי שכירות. סכום המזונות משקף את הכנסות הצדדים. אין לילדים צרכים מיוחדים ולכן סכום בסך 4,500 ₪ לכל ילד מופרז. עלות כרטיס חופשי חודשי למבוגר בחיפה הינה 246 ₪, וקיימת הנחת תלמיד ולכן סכום בסך 600 ₪ מופרז. בית המשפט הגביל את הוצאותיה לחוגים לסך של 300 ₪, דבר המלמד כי הטענה בדבר הכנסות גבוהות אינה מציאותית  ומופרזת.

            התובעת מתגוררת בדירת אמו ללא תשלום שכ"ד העומדים ע"ס של 2,000 ₪ לחודש.

דיון

המסגרת הנורמטיבית

6.         קטינים ביולוגיים- סעיף 3 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959 קובע כי אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו  לפי הוראות הדין האישי החל עליו. במקרה דנן הנתבע יהודי והתובעת חסרת דת, לפיכך בהתאם לדין האישי אין חובת מזונות.

            סעיף 3 (א) לחוק המזונות קובע כי אדם שאינו חייב במזונות ילדיו לפי הוראות הדין האישי החל עליו חייב במזונותיהם לפי הוראות החוק.

            סעיף 3א' לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959 , קובע :

"(א) אביו ואמו של קטין חייבים במזונותיו.

(ב) בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין יחולו המזונות   על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא".

            כב' השופט שנלר בעמ (ת"א) 1098/07 פלוני נ' אלמוני – (מיום 31.8.08) ,במגמה להלום את הוראות החוק עם עקרונות של שוויון,  קובע 3 שלבים לקביעת המזונות:

א.    בחינת צרכי הקטין, כולל הצרכים הכלליים באופן מלא, וללא קשר כאמור לשאלת החזקתו בפועל ע"י מי

מההורים. בהתאם לצרכים שהורגל  הילד ובהתחשב ביכולת הכללית של ההורים גם  יחד, וכאילו היו ממשיכים לחיות במשותף.

ב.    בחינה בהתאם להוראות סעיף 3א לחוק המזונות,  ללא זיקה לשאלת החזקתו של הקטין, את השיעור

       היחסי בנטל המזונות, בהתאם לשיעור היחסי של ההכנסות הפנויות של כל אחד מההורים.

ג.     מכיוון שהקטין מתגורר עם מי מהוריו, עלינו לבחון את שיעור החזקתו אצל כל אחד מההורים. נבחן את

השתתפות כל אחד מההורים בקופה המשותפת ותשלום ההפרש ביניהם יקבע כסכום המזונות.

עם זאת במקרה דנן, בשל העדר הסדרי לינה והזמן המצומצם יחסית בו מחזיק הנתבע בקטינים ראוי כי המזונות יקבעו בהתאם ליחס ההכנסות ובשים לב להחלטה בעניין המזונות בנה של התובעת.

     מהכלל לפרט

7.         בהחלטה  מיום  30.6.13  למזונות זמניים, שניתנה ע"י כב' השופט ברגר, צוינה  החלטת  רשם ביהמ"ש  מיום 8.5.13 ,לחיוב מזונות בסך 1,400 ₪, עבור שני הקטינים, כאשר המדור מוסדר במגורים בבית אימו של הנתבע. לבסוף נקבע חיוב מזונות בסך 700 ₪ עבור כ"א מהקטינים וכן מחצית מהוצאות חינוך ושמירה על הסדר המגורים. בהחלטה למזונות זמניים לא נקבעו מזונות לילד הבכור תוך שצויין כי ,"בשלב מוקדם זה וטרם הבאת ראיות וביסוסים משפטיים , לא מצאתי מקום לחייב את המשיב במזונות בנה של המבקשת."

            בית המשפט הציע לצדדים בדיון ביום 12.3.14 הצעה כוללת לסיום למתן  תוקף למזונות הזמניים קרי 700 ₪ מזונות עבור כל קטין וכן השתתפות בהוצאות חוג אחד לכל קטין בסך 150 ₪. בהעדר הסכמה להלן פסיקת המזונות .

          הכנסות הצדדים

8.         השתכרות הנתבע- התובעת לא הצליחה להוכיח הכנסות של מעל 10,000 ₪ הנטענים על ידה. הודתה כי לנתבע קשיי פרנסה בשל שתית אלכוהול. הכחישה כי הנתבע השתכר פחות משכר המינימום החל משנת      2002(עמ' 15). העידה כי הנתבע הרוויח 12-15 א' ₪ "ראיתי את הכסף , הוא שילם כל הזמן"(עמ' 15). אישרה כי הנתבע קיבל כספים מאמו, אולם לאחר תקופת שכרות, בזמן שחזר לעבוד, השיב את הכסף לאימו (עמ' 15). התובעת נשאלה על נספח ג' לתצהיר הנתבע (נ/2) תמצית שומה לגבי הכנסות לשנים 2002-2004  "בסדר אבל הוא היה מרוויח גם כסף בשחור" (עמ' 19) העידה כי נכנסו 15,000 ₪ לחודש (עמ' 19). לא ידעה מה מקור הכספים ,כאשר נשאלה על כספים שקיבל לכאורה מאביו (עמ' 19). דהיינו, התובעת מודה כי הנתבע נתמך באימו וכאמור לא הצליחה להוכיח כושר השתכרות כפי שנטען על ידה.

            הנתבע העיד כי עובד בעסק פרטי וכי בחודש פברואר הרוויח 1,398 ₪ וכי אין לו דוחות לחודש מאי ויוני (עמ' 23). העריך את הכנסתו בסך של 4,000-5,000 ₪ לחודש (עמ' 23). העיד כי עבד אצל אימו במשכורת בשיפוצים ללא קשר להיקף העבודה, כאשר לא היו עבודות שיפוצים עבד בתיווך (עמ' 26). הסביר כי לאחר שלא הצליח בחנות לא רצה לפתוח שוב עסק (עמ' 26). קיבל 5,000 ₪ לחודש. נשאל על תלושי השכר בסך 3,884 ₪ והעיד "זה שכר מינימום היה"(עמ' 27) ותלושי השכר משקפים את ההכנסות. העיד על הוצאות של 7,800 ₪ לחודש ונעזר באימו על מנת לגשר על הפער בין השתכרותו להוצאות (עמ' 23). הנתבע מתגורר בשכ"ד בסך של
1,500 ₪. אימו  מקבלת שכ"ד בסך 2,000 ₪ .הנתבע משלם משכנתא בסך 1,100 ₪ (עמ' 1). העיד כי אשתו לא עובדת אלא לומדת (עמ' 24). אינו חייב לאימו כספים, למרות שהאם רושמת כספים שמעבירה לו למחיה (עמ' 30).

            העיד כי מכר את החנות בשוק בסכום של 8-9 אלף דולר והחזיר חוב לאימו (עמ' 30).הנתבע אישר 3 תלושי שכר יוני-אוגוסט 2006 (בניגוד למה שנכתב בפרוטוקול מרץ- מאי 2006 א.מ) שסומנו ת/2 על שכר בגובה
3,884 ₪ נטו(עמ' 35). העיד כי הכנסותיו פחתו "היום זה ירד מאוד חזק כי אין עבודה. אני עובד בשיפוצים." (עמ' 40)  מרוויח 3,000 ₪ לחודש.

            אם הנתבע העידה, כי סייעה לבני הזוג ושילמה את כל שנת השכירות הראשונה "אבל עזרתי באוכל, בבגדים, היה קשה מאוד , העבודה שלו לא הייתה אף פעם בסדר וא. יודעת את זה."(עמ' 43).העידה כי בנה היה שותה והתובעת לא היתה עובדת וכדבריה:

"הוא היה אצלי, הוא קיבל עבודות שיפוצים ועבד. אבל גם בזה לא הצלחתי לעזור לו כי לא היתה הרבה עבודה." (עמ' 43)

            העידה כי תלושי השכר שנתנה לו אינם משקפים אמת ונועדו לצורך קבלת משכנתא לרכישת הדירה (עמ' 45).

9.         הכנסות הנתבע - מכל המקובץ, התובעת לא הצליחה להוכיח כושר השתכרות של הנתבע כנטען על ידה.  אדרבה לנתבע קשיי פרנסה מפאת שכרות והינו נעזר באימו לצורך קיום. עם זאת, בשל הפוטנציאל של הנתבע בעבודות שיפוצים והעובדה כי מדובר בתחום, שאינו מוסדר מבחינת דיווח למס הכנסה וכי לא ניתן לומר כי 4,500 ₪ לחודש הינו כושר השתכרותו כנטען על ידו, במיוחד בשל ההתנהלות הכלכלית התמוהה, לצד נישואיו ודיווח הוצאות גבוה יחסית, הריני קובעת את כושר ההשתכרות של הנתבע בסך של כ- 7,000 ₪ לחודש.

            השתכרות התובעת-  עובדת 10 שעות ביום כעוזרת ספר בשכר של 4,500 ₪ לחודש (עמ' 14) . אם כי אישרה שמדובר בשכר מינימום 4,300 ₪. העידה (בעמ' 15 לפרו') כי בניקיון הרוויחה רק 2,000-3,000 ₪.

            מכל המקובץ הריני קובעת את פוטנציאל ההשתכרות של התובעת הינו  בסך של 4,300 ₪ לחודש.

10.        צרכי הקטינים- התובעת העידה כי צרכי הקטינים הינם 4,500 ₪ "עכשיו פחות אבל זה הצרכים של הילדים" (עמ' 13). הנתבע העיד כי תשלום המשכנתא בסך 1,100 ₪ שמשלם, מבטיח את מדור הקטינים בבית אימו. משלם אינטרנט וטלפון בסך 200 ₪. התובעת אישרה כי הצדדים סיכמו כי הנתבע ישלם מזונות בסך 1,400 ₪ (עמ' 9). מוציאה 1,000 ₪ על אוכל ונעלי ספורט עולים 300 ₪ "אני לא ידעתי שצריך לשמור קבלות, זאת טעות שלי ואני מצטערת."(עמ' 13). העידה כי לקטינים אין צרכי בריאות מיוחדים (עמ' 13) וכי ה-500 ₪ זה תרופות, טיפולי שיניים ויטמינים.

חוגים-  השתתפות בהתעמלות, בריכה, בי"ס , מועדונית  , צהרון (עמ' 13) בעלות של 1,500 ₪ לילד. הנתבעת העידה כי למרות שבית המשפט הגביל את סכום החוגים ל-600 ₪ היא ממשיכה לשלם "זה הילדים שלי, אני רוצה לתת להם הכל וזהו"(עמ' 14) נעזרת בהלוואות בסך 25,000 ₪ מאימה ואחותה. רוכשת כרטיסיות בסך 600 ₪ לחודש לכל אחד מהילדים(עמ' 14).

הנתבע העיד כי שנה לפני שעזב את הבית ערך חשבון עם התובעת ולפיו העלות היא כ-1,400 ₪ מזונות לשני הקטינים "הייתי שנה גר איתה ומשלם  לה 1,400 ₪ מזונות"  בשיק (עמ' 24).העיד כי אמו רכשה לילדים נעליים (עמ' 24).הנתבע משלם מזונות 1,400 ₪, כאשר האישה והילדים מתגוררים בדירה ללא דמי שכירות (עמ' 29). הנתבע העיד כי אמו תמכה בהם כאשר הרוויח 3,800 ₪ בחודש "היא הייתה ממלאה את המקרר" (עמ' 37).הכחיש הוצאות של 15,000 ₪ בחודש "כל ההלבשה של הילדים וגם של א., אימא שלה ואחות שלה היו מממנות, אוכל אמא שלי הייתה מממנת. "

 

    תחשיב המזונות

11.        כאמור כושר השתכרות הנתבע נקבע ע"ס של כ- 7,000 ₪ לחודש והשתכרות התובעת -4,300 ₪ לחודש. דהיינו יחס ההשתכרות של הצדדים 62:38 לטובת הנתבע. מאחר ומדובר בזמני שהות בין האב לקטינים מצומצמים יחסית, בהעדר הסדרי לינה ,לפיכך תשלומי המזונות יגזרו מיחס הכנסות הצדדים ובהתאם לחוק.

12.        התובעת מבקשת 4,600 ₪ לכל אחד מהילדים. בנטרול רכיב המדור, הבריאות והחינוך ובהפחתה של סכום הנסיעות המופרז המבוקש (600 ₪) ,המדובר במזונות בסך 1,500 ₪ לכל ילד ללא הוצאות מדור וחינוך. ככל שמדובר בצרכי הקטינים בכללותם, טרם חלוקתם בין ההורים, מדובר בסכום סביר שחופף בקירוב לצרכים המינימאליים של קטין (1,350 ₪) בתוספת הוצאות המדור("צורכי הבית"). יתרה מזאת, הצדדים סיכמו על סכום מזונות בסך 1,400 ₪ לחודש שמשקף צרכי 2 קטינים (אם לא 3 קטינים) ,כאשר המדור מוענק במלואו ללא תשלום.

            לפיכך, נקבע כי צרכי 2 הקטינים עומדים ע"ס של 1,400 ₪ לחודש לכל קטין.  נוכח הסכמות הצדדים והסכומים ששולמו  עד עתה בהסכמה,  הנני קובעת כי  הנתבע ימשיך לשאת במזונות  כל קטין, בסך של 700₪   וסה"כ 1,400 ₪ עבור שני הקטינים.  בנוסף ישתתף הנתבע  בחוג אחד לכל קטין עד לסך של 150 ₪ לחודש.

באשר למדור, התובעת ביקשה לכמת את סכום המדור על מנת שתכלכל את צעדיה לפיכך אתייחס לכך בהחלטה האופרטיבית.

13.        מכל המקובץ לעיל ולאחר ששקלתי את הדברים נקבעים מזונות 2 הקטינים כדלקמן:

א.    הנתבע ימשיך לשלם לתובעת עבור מזונות כ"א מהקטינים סך של 700 ₪ לחודש ובסך הכל 1,400₪ לחודש.

ב.    בהסכמת הנתבע יוכלו התובעת וילדיה להמשיך להתגורר בדירה ללא תשלום עד הגיע אחרון הקטינים לגיל 18 . בהעדר סידור מגורים, או ככל שהתובעת תחפוץ לצאת למגורים בשכירות, ישלם הנתבע 20% מתשלומי שכר דירה בהתאם לחוזה שכירות בתוקף עד לסך של 3,000 ₪ לחודש.

ג.     בנוסף ישלם הנתבע עבור מחצית מהוצאות החינוך והבריאות החריגות,שאינן מכוסות ע"י סל הבריאות ובהתאם להמלצת גורם מטפל, עבור שני הילדים וכן חוג  אחד לכל קטין   עד לסך של 150 ₪ לחודש.

ד.    המזונות ישולמו מידי חודש עד העשירי לכל חודש ויהיו צמודים למדד המחירים לצרכן. מדד הבסיס המדד שנקבע במזונות הזמניים והעדכון אחת ל-3 חודשים.

ה.    קצבת הילדים תשולם לאם בנוסף על סכום המזונות.

ו.     המזונות  ישולמו עד הגיע כל קטין  לגיל 18 ו/או עד לסיום הלימודים התיכוניים לפי המאוחר שביניהם. בתקופת השירות הצבאי או הלאומי יופחתו  המזונות ל- 1/3  ובסכום שלא יפחת מ -500 ₪ לחודש לכל קטין.

 

נדון עתה במזונות בנה של התובעת.

חיוב במזונות בנה של "הידועה בציבור" לאחר פרוד

מסגרת נורמטיבית

14.        במהלך הדיון ניתן פס"ד בעליון בע"מ 4751/12 אלמוני נ' אלמונית (ביום 29.8.13) (להלן:"פרשת אלמוני") בשאלת חובת מזונות אב במזונות ילדי בת הזוג "ידועה בציבור" לאחר פרידה. פסה"ד עסק בידועים בציבור, כאשר האישה החלה בהליך אימוץ במהלך החיים המשותפים, בשל בעיה רפואית להרות. האיש שיתף פעולה עם  הליך האימוץ. האימוץ מומן מכספי האישה. בשלב מסוים חתם האיש על טופס התחייבות לאפוטרופסות, במסגרתו התחייב לדאוג לקטינות ולטפל בהן אם יקרה לאישה דבר מה שימנע ממנה לדאוג להן. צו האימוץ בחו"ל ניתן ע"ש האישה בלבד. האיש הציג עצמו כאבי הקטינות. הקטינות אף קראו לו "אבא".  לאחר כ-9 שנות הכרות וכארבע שנים לאחר אימוץ הקטינות ולאחר פרידת  הצדדים, הוגשה תביעה למזונות הקטינות. יודגש כי בין האיש לקטינות שרר נתק מוחלט. ביהמ"ש למשפחה גם דחה תביעה לאבהות בהעדר קשר ביולוגי וצו אימוץ. ביהמ"ש המחוזי אבחן בין מצב בו צורפו ילדים לתא הזוגי "במהלך הקשר" תוך שיתוף פעולה והסכמה של שני בני הזוג ,למשל בהליך אימוץ או הפריה מלאכותית, מזרע של תורם זר, בהסכמת בן הזוג  "בניגוד למצב שבו אחד מבני הזוג מגיע למערכת היחסים הנוכחית עם ילדים ממערכת יחסים קודמת"[פיסקה 16 לפרשת אלמוני]. במקרה הראשון קיימת התחייבות חוזית לזון את הקטין במקרה של פרידה וגם כאן סוייגו הדברים אצל ידועים בציבור באופן ש"יש לבחון" פרמטרים נוספים כמו כוונה להמשכיות ולהתמדה ביחסים"[פיסקה 16 לפרשת אלמוני].

            בערעור בעליון כב' השופט דנציגר מציין במפורש בפסק הדין כי אינו  מכריע "בשאלה המשפטית העקרונית האם ניתן לחייב בן זוג במזונות ילדיו הקטינים של בן זוגו הידוע בציבור, מקום בו אחד מבני הזוג הידועים בצבור (או שניהם) "מביא עימו" לתא המשפחתי ילדים קטינים מקשרים קודמים."

 

            באשר למקרה דנן, הנתבע  אינו חייב במזונות הקטין מכוח הדין האישי  החל עליו, מאחר והדין העברי אינו מקים לאדם חובה לזון את ילדיה הקטינים של בת זוגו, שאינה נשואה לו. הנתבע אינו חב במזונות הקטין מכוח ההסדר שבסעיף 3(ב) לחוק המזונות מכיוון שהחוק  אינו כולל את ילדי הידועה בציבור. 

            ראה: רע"א 8256/99 פלונית נ' פלוני, פ"ד נח (2) 213.

ביהמ"ש העליון, נמנע מלדון בסיטואציה המתעוררת במקרה דנן של  חיוב במזונות ילדים, שהובאו מקשר קודם אצל ידועים בציבור, לאחר פרידה, כאשר נטיית  המחוזי, ככל הנראה,  להסתייג מחיוב.

            אעיר  כי ביום 21.12.14 במסגרת החלטה למזונות זמניים בתמ"ש 36866-10-14, חייבתי אב במזונות בתה של אשתו לאחר פרוד, אולם טרם התרת הנישואין, אם כי כאמור אין בכך כדי לסייע במקרה דנן העוסק במזונות בן ידועה בציבור לאחר פרידה.

            בפסק דינה של חברתי כב' השופטת מרינה לוי בתמ"ש 6419-03-11 ( מיום 5.8.14), מדובר באימוץ חד הורי במהלך קשר של ידועים בציבור, באופן שאינו תואם למקרה דנן.

 

הכרה בזכות ילד של ה"ידועה בציבור"

             במאמרן של  איילת בלכר- פריגת ודפנה הקר "הורים או זרים: מעמדם המשפטי המצוי והרצוי של בני זוג של הורים", משפטים מ 5 , מציינות (בעמ' 41):

            "נכון להיום לא פורסמה פסיקה שהטילה בדרך זו (חובת מזונות מכח הסכמה משתמעת של "ההורה החורג" גם לאחר גירושיו מההורה הביולוגי- א.מ) חיוב במזונות על בן –זוג שחי כידוע בצבור עם הורה ביולוגי"

15.        בהעדר פסיקה מחייבת, מצאתי לנכון לאמץ את המודל שהציעו המלומדות ,  באשר להכרה משפטית ביחסי הילד ובן הזוג בהווה או בעבר של הורהו, תוך בחינת הפרמטרים הבאים:

א.      מגורים משותפים- האם בן הזוג חלק קורת גג משותפת עם הילד, במצב בו  יצר עם הילד קשר משמעותי יותר, מאשר אם לא חי איתו במשק בית משותף.

ב.       גיל הילד- במועד ההיכרות עם בן הזוג של הורהו- ככל שגילו היה צעיר יותר  אזי יש להניח כי הקשר שנרקם ביניהם משמעותי יותר.

ג.       משך הקשר בין בן-הזוג של ההורה לבין הילד- ככל שפרק הזמן שבו היו הילד ובן הזוג בקשר ארוך יותר, כך יש להניח כי הקשר שנרקם ביניהם משמעותי יותר.

ד.       תדירות וטיב הקשר בין הילד לבין ההורה - ככל שהקשר בין הילד לבין הורהו הלא משמורן הדוק יותר, כך יש להניח  כי הקשר שנרקם בינו לבין בן-הזוג  משמעותי פחות.

ה.      מידת התמיכה הכלכלית של בן-הזוג של ההורה בילד- ככל שבן הזוג של ההורה תמך בילד מבחינה כלכלית, ובמשך תקופה ממושכת יותר, כך יש להניח כי הילד פיתח תלות כלכלית בבן-הזוג של ההורה.

ו.       מילוי תפקידים הוריים: ככל שבן הזוג של ההורה מילא יותר תפקידים הוריים כגון: הכנת אוכל, טיפול בעת מחלה, עזרה בהכנת שיעורי בית ומשחק, כך יש להניח נרקם קשר משמעותי יותר עם הילד.

ז.       רצון הגורמים המעורבים- יש ליצור מדרג היררכי שעל-פיו יש להעניק משקל ראשון במעלה לרצון –הילד במתן הכרה משפטית לקשר שיצר עימו בן-הזוג של הורהו, ובשימור הקשר הזה במקרה של פרדה בין ההורה הביולוגי לבן-זוגו. משקל משני אך משמעותי יש להעניק לרצון של כל אחד מההורים הביולוגיים. כן יש להעניק משקל – גם אם פחות מזה שניתן לרצון של ההורים  הביולוגיים- לרצון בן הזוג של ההורה.

הפרמטרים הנ"ל מסייעים בקביעת קיומה של תלות ומכיוון שהם מלמדים על בניית משפחה וחלוקת               תפקידים,  על סמך ההנחה כי בן הזוג של ההורה ,תורם כלכלית לרווחת הילד.

 

מה היקף החובה?

16.        בבסיס חיוב המזונות, עומד כאמור עקרון ההסתמכות החוזי של הקטין והידועה בציבור על בן הזוג, ולכן היקף חובת המזונות ייגזר בהתאם. וכדברי המלומדות במאמרן לדוגמא:

            "מצב שבו בן- זוג חי עם אם וילד במשך שש שנים מאז היו הילד בן שנתיים (נניח כי לילד אין הורה נוסף) , ותמך כלכלית בילד באופן משמעותי, יתכן שיהיה מחויב להמשיך לתמוך בו."

             באשר להיקף החיוב -

            "עם זאת, אין להניח באופן אוטומאטי כי חובת המזונות צריכה להימשך עשר שנים עד הגיע הילד לגיל 18, בדומה לחובת מזונות של הורים. בהקשר זה אפשר להקיש מרעיון ה"מזונות המשקמים" המתחיל להתפתח בפסיקה בהקשר הזוג –רעיון המבוסס אף הוא על חובת מזונות המבוססת על הסתמכות"

             נבחן תחילה קיום הפרמטרים, המלמדים על  תלות וככל שנגיע למסקנה כי קיימת חובה נבחן את היקף החובה  במקרה דנן.

 

מהכלל לפרט – יישום הפרמטרים

17.        נבחן את הממצאים באשר לכל אחד מהפרמטרים להוכחת קיומה של תלות:

התובעת העידה כי הנתבע אמר לקטין שהוא בנו והקטין יודע שהנתבע אביו ואינו מודע לקיומו של אב אחר, (למרות שציינה כי שם משפחתו "ג" דהיינו שונה מזה של הנתבע  - עמ' 13).העידה כי הנתבע אסר קשר עם האב הביולוגי. הכחישה כי הסיבה שלא שמרה על קשר בגלל היותו בכלא. הנתבע מודה כי הקטין קורא לו "אבא" וכי אינו יודע שיש לו אבא אחר (עמ' 25) וכדבריו:

            "כשהתחלתי לחיות עם א. אהבנו אחד את השני, אבא שלו הביולוגי כמעט לא ראה אותו הוא ישב בבית סוהר, הילד היה בן שנתיים וחצי כשהכרתי אותו, הוא שאל את א. אם אני האבא והיא אמרה שכן אני האבא. אני באמת אהבתי אותה והשתדלתי לתת לילד מקסימום מה שאני יכול אבל אני לא יכול לענות בוודאות אם אני אוהב אותו כמו שאני אוהב את הילדים שלי, שמעתי הרבה טענות שאני לא אוהב את ד. כמו שאר הילדים שלי וזה פגע בי אבל התייחסתי אליו מכל הלב וגם עד עכשיו."

            מאידך, טען כי לא הבטיח דבר, אולם התנהג "מקסימום כמה שאני יכול כדי שהמשפחה תהיה מושלמת."(עמ' 26).הקטינים סבורים שהם אחים באופן מלא (עמ' 26). העיד כי עם ד. אפילו היו יותר הוצאות (עמ' 25).

            לעניין שמות המשפחה של הקטינים ע"ש האם, שהתובעת היתה מוגדרת כאם חד הורית ולא ניתן היה לרשום את הילד בתעודת זהות:

"רשמנו אותו רק אחרי הספור עם המל"ל, עד עכשיו אני לא רוצה שהילדים ידעו שיש הבדל בגלל שא.הסבירה לי שתהיה בין הילדים שנאה, אם ד. ידע שאני האבא רק של הילדים האחרים תהיה ביניהם שנאה וריב ולכן הסכמתי שהילדים יישארו על שם המשפחה ג., כשהוא יהיה גדול נוכל להסביר לו בלי לפגוע בו."(עמ' 26).

18.        ממקבץ העדויות עולה כי הנתבע והקטין חיו משך מעל 10 שנים יחד תחת קורת גג אחת, מאז שהקטין בן שנתיים וחצי. אין קשר ממשי בין הקטין לאביו הביולוגי, שככל הנראה בכלא ברוסיה. הצדדים התנהלו כיחידה כלכלית וממילא הנתבע פרנס את הקטין וניתן לומר כי הנתבע היה כאב לקטין. הנתבע עצמו הודה כי הקטין קורא לו "אבא" ואינו מכיר אב אחר. הנתבע גם אינו רוצה ליצור אבחנה בין האחים. מכל המקובץ דומה כי אם יש מקרה בו יש להטיל חובת מזונות – אזי זה המקרה.

19.        לעניין היקף החובה - אין להתעלם כי אין חובה בחוק לחיוב המזונות, בייחוד במקרה דנן, שחובת המזונות בין הצדדים כזוג מעורב מוטלת על שני ההורים. גם אם היה מקור חיוב לכך בחוק, כאשר לא נבחנה האפשרות של הנתבע לקבל מזונותיו מאביו הביולוגי, כמו גם ה"סיכון" שאם הקטין נטלה, ביצירת קשר מעין זה שיכול להתפרק "מהיום למחר" ,לא ראוי להטיל היקף מזונות רחב  באחת על הנתבע. היקף חיוב רחב עשוי להרתיע יצירת קשרים מעין אלו אצל אימהות חד הוריות, מול בני זוג והדבר ירע מצבם של ילדים רבים שיכלו להיתמך ע"י בן זוג במסגרת משפחתית כזאת או אחרת. לפיכך הנני מאמצת את הצעת המלומדות לקביעת מזונות לתקופה מוגבלת – ובמקרה דנן 24 חודשים כתקופת הסתגלות.

 

לסיכום

20.        מכל המקובץ לעיל ולאחר ששקלתי את הדברים ובשים לב לגילו של הקטין -14, נקבעים מזונותיו כדלקמן:

א.    הנתבע ישלם לתובעת סכום בסך 500 ₪ לחודש,עבור מזונות הקטין מיום 1.1.15ולתקופה של 24 חודשים.

ב.     מדור הקטין מסופק בדירה יחד עם התובעת, וככל שהתובעת תשלם שכ"ד יתווסף לתשלום המדור חיוב בסך 10% מחוזה שכירות בתוקף ל-24 חודשים כמצוין.

ג.     בנוסף יישא הנתבע במחצית מהוצאות הבריאות החריגות, שאינן מכוסות ע"י סל הבריאות ובמחצית תשלומי בית הספר המוגדרים כחובה,  לתקופה של 24 חודשים.

ד.    המזונות ישולמו מידי חודש עד העשירי לכל חודש ויהיו צמודים למדד המחירים לצרכן. מדד הבסיס המדד שנקבע ביום  1.1.15 והעדכון אחת ל-3 חודשים.

ה.    קצבת הילדים תשולם לאם.

 

 נעבור לדון בתביעה הרכושית שהגישה התובעת.

תביעת פרוק השיתוף

21.        התובעת טוענת לשיתוף בדירת המגורים ברח' פ. xxx בחיפה (להלן: "הדירה") מבקשת פס"ד הצהרתי למחצית הזכויות בדירה ואישור העיקול שניתן. 

בני הזוג היו ידועים בציבור. התגוררו בדירה זאת בשכירות משנת 2005 .הנתבע רכש בסתר את  הדירה בשנת 2006. החתים אותה על מסמך ויתור זכויות בדירה ובשלב מסוים הלך והתחתן בסתר עם אזרחית אוקריאנית. רק בשנת 2007 נודע לה כי הנתבע בעלים של הדירה.  הדירה מומנה מכספי המשפחה ולכן מהווה נכס משותף. הנתבע תחילה אישר שמדובר בדירתו (תמ"ש 50827-04-13 פרו' 8.5.13) לאחר מכן טען שאמו רכשה את הדירה ומאחר ולא רצתה דירה שניה על שמה בשל מיסוי, רשמה את הדירה על שמו. לאם ממילא היתה דירה נוספת ב-xxx.  הדירה עלתה 12,000 דולר. אם הנתבע לא הציגה כל מסמך כי מדובר בכספיה. יש לדחות טענת האם, כי מדובר בכספים שהביאה עם עלייתה ארצה, כאשר במהלך השנים רכשה שתי דירות: דירה ב-ג' בשנת 1994, ב-פ. בשנת 2004 וכבר בשנת 2005 סיימה לשלם חובות בגין דירת ג.  הוכח כי הנתבע הסתיר ממנה את רכישת הדירה בה התגוררו הצדדים והציג מספר גרסאות סותרות בעניין.

 22.       אישור בכתב לעניין בעלות בדירה שנחתם ע"י התובעת בשנת 2007 (נספח ב לתצהיר הנתבע) נערך ע"י ב"כ הנתבע, עו"ד מיכאל דינציס, ביום 20.9.07 (להלן: "האישור") ,לאחר שהדירה נשוא האישור נרכשה שנה קודם לכן, בהתאם להסכם מיום 21.9.06 ( להלן: "ההסכם"). ההסכם לפיו הדירה נרכשה ע"י הבעל מכספו הפרטי, אינה עולה עם הטענה, כי נרכשה ע"י אימו ובכספיה. האישור חסר תוקף משפטי נוכח הנסיבות ושקרי הנתבע.

23.        תשלומים על הדירה- בשנת 2005 הצדדים התגוררו בדירה ברחוב פ. הנתבע רכש את הדירה בשנת 2006 ובשנת 2007 עברו  בני הזוג ו-3 הילדים להתגורר בדירת אמו של הנתבע, באותו בניין אך בדירה מס' x.

            האם שילמה 12,000 דולר לרכישת הדירה, ברכישה וכן התחייבה לסך של 1,100 ₪ לחודש, עבור תשלומי המשכנתא עד לשנת 2008. מאז הנתבע החל לשלם מחשבונו את חוב המשכנתא באמצעות הוראת קבע. הדירה רשומה ע"ש הנתבע. מושכרת, מאז שבני הזוג עברו לדירת האם, במס' x באותו הבניין. שכ"ד שהתקבל מהשכרת הדירה בסך 2,000 ₪ לחודש, הועבר לחשבון אם הנתבע . כמו כן לדירה x יש מחסן וחניה שאינם בשימוש בני הזוג, אותם משכירה האם תמורת 500 ₪. האם התירה לצדדים להתגורר בחינם בדירתה ומשעזב הנתבע ממשיכה התובעת להתגורר בה יחד עם הילדים ללא תשלום שכ"ד. יוצא שלאם הנתבע דירה אחת משוכרת ולבני הזוג דירה אחת ומשלמים בגינה החזר חוב משכנתא בסך  1,100 ₪ לחודש. לטענתה, האם לא שילמה את המשכנתא, אלא שולמה מכספי אביו שניתנו במטרה לעזור לבני הזוג. לא הוכחו תשלומי האם במקום בנה. האם ובנה שיתפו פעולה לצורך יצירת מצגי שווא.

24.        בין הצדדים היתה כוונת שיתוף נכסים. הסתרת רכישת הדירה נעשתה בחוסר תום לב. מסמך הויתור נעדר כל תוקף משפטי, שכן נחתם תחת לחץ וכפייה, מבלי שהוסבר לה המצב המשפטי והעובדתי. ההסכם לא אושר בבית המשפט ולא נחתם בפני נוטריון ותוכנו לא הוסבר לתובעת. הצדדים חיו יחד  11 שנים גידלו 3 ילדים, שניים מהם ביולוגים של הנתבע. חלוקת העבודה היתה מסורתית, לפיה פרנסת המשפחה על הנתבע ולכן קיימת כוונת שיתוף בין בני הזוג. הדירה נרכשה חודש לפני לידת בתם , התגוררו בה עובר לרכישתה וכל סכום שהוצא בגין הדירה היה מתוך התקציב המשפחתי. משווי המוערך של הדירה בסך  800,000  ₪, יש להוריד את יתרת המשכנתא 200,000 ₪, והיתרה  בסך  600,000₪ יש לחלק  בחלקים שווים בין הצדדים כך שלתובעת מגיע 300,000 ₪ בגין זכויותיה בדירה.

25.        הנתבע טוען- הדירה נרכשה ע"י אמו  הגב' י.ר., מכספיה, בסוף שנת 2006. אמו מתווכת במקצועה ניהלה מו"מ עם המוכרים ושילמה תשלום ראשון בסך 12,000 דולר. הדירה נרשמה על שמו מאחר שלאמו היו זכויות בדירה אחרת ועל מנת לנצל זכותו במשכנתא, לאחר שירות צבאי ולמנוע מאמו לשלם תשלום מס רכישה גבוה. הצדדים התגוררו בדירה שכורה, עברו לדירת המחלוקת בחודש ספטמבר 2005 והתגוררו בה עד סוף שנת 2007, אז עברו לדירה x באותו בניין בבעלות אמו .

            המשכנתא שולמה מחשבון האם  xxx בבנק פועלים xxx, ממועד רכישת הדירה 21.9.06 ועד לחודש יוני 2008, משך כשנתיים ובסך הכל שולמו 24,422 ₪.הנתבע החל לשלם משכנתא מחשבונו xxx בבנק הפועלים סניף xxx בחודש יוני 2008, בסך 1,100 ₪ לחודש. בזמן פיגורים בתשלום, נאלצה האם להפקיד סכומי כסף בחשבון בסך 20,000 ₪. חלק מהכספים בהם שולמה המשכנתא הינם כספי מתנה שנשלחו מאביו באוקראינה בסך 10,300 דולר ולא מכספים משותפים למשפחה. 

            יוצא כי אמו שילמה על הדירה מעל 100,000 ₪: 12,000 דולר ברכישה + 24,422 ₪  ששולם מחשבונה ובתוספת 20,000 ₪  הפקדות בחשבון הנתבע.  תמורת הדירה עד עתה שולמה מכספי אמו ולכן לא חלה הלכת השיתוף. התובעת חתמה על הסכם ויתור. משמעות ההסכם שהדירה לא נרכשה בכספי המשפחה וגם אם נפל פגם בהסכם יש ראיות התומכות בתוכנו. ההסכם הוסבר לתובעת בשפה הרוסית, חתמה על ההסכם ללא כפייה  והיתה מודעת להיקף הכנסות המשפחה, שהתקיימה בקושי, כאשר הדירה לא נרכשת מכספי המשפחה או כספים שהרוויח הנתבע. הצדדים התגוררו בדירה כשנתיים. מחצית מהתקופה בשכ"ד לפני שנרכשה ע"י האם. הדירה מצויה בבניין ישן ספק אם שוויה מגיע לסך של 500,000 ₪.

דיון

המסגרת הנורמטיבית

האם חלה הלכת השיתוף בידועים בציבור?

26.        הצדדים בענייננו אינם חולקים על היותם ידועים בציבור. ולפיכך לא נדרש לבחון את שני היסודות להוכחת קשר של 'ידועים בציבור' - חיי משפחה וניהול משק בית משותף שפורשו בפסיקה, כמבחן כפול ומשולב שמטרתו איתור אורח חיים הדומה במהותו לאורח חיים של זוג נשוי.

            הפסיקה קבעה כי העובדה שקיים בין צדדים קשר של "ידועים בציבור", אין בה כשלעצמה ראיה לקיום שיתוף קנייני  בנכסים ואין בכך משום החלת חזקת השיתוף עליהם. ההלכה בדבר החלת הלכת השיתוף על ידועים בציבור להבדיל מבני זוג נשואים  נדונה בע"א 4385/91 רחל סלם נ' רם כרמי , נא (1) 337 בה נקבע:

            "התנאים לתחולתה של הילכת השיתוף בנכסים בין בני-זוג הם קיום אורח חיים תקין ביניהם ומאמץ משותף של שניהם ברכישת הנכסים או, למצער, בניהול משק הבית המשותף ובגידול הילדים. ובהתקיים תנאים אלה עשויה הילכת השיתוף לחול גם על בני-זוג החיים יחדיו ללא נישואים (ע"א 52/80 שחר נ' פרידמן (להלן – פרשת שחר נ' פרידמן [1]); וע"א 749/82 מוסטון נ' וידרמן ואח' וערעור שנגד [2]). ברם, העובדה שבני-זוג מקיימים חיי צוותא בלי למסד את הקשר שביניהם באקט פורמאלי של נישואין (ובייחוד כשהם נוהגים כך מתוך בחירה ולא בשל היותם מנועים מלהינשא) אינה חסרת משמעות. לעתים עשויה עובדה זו להעיד על ארעיות הקשר שבין בני-הזוג או על היותו קשר בלתי מחייב, ובכך לשלול כוונת שיתוף בנכסים. "

            בפסיקה קימת הבחנה בין ידועים בציבור שנמנע מהם להינשא בשל הדין האישי החל עליהם, לבין בני זוג שרוצים "לנסות" ולבחון אם יתמידו בקשר ביניהם מתוך בחירה. ככל שההימנעות מאקט הנישואין מבטא רצון שלא להתחייב בחובות הנישואין, תידרש עוצמת ראיות גבוהה יותר להוכחת  כוונת השיתוף.

 ראה:  עמ"ש (מחוזי- חיפה) 22050-06-11   ר.ס נ' ע.ר (מיום  13.5.12)) עמ"ש (מחוזי -חיפה) 418-12-08 ס.ג. נ' ג.י. ואח' (מיום  8.3.09)).

הפסיקה מכירה לעיתים בהחלת הלכת השיתוף, רק כעבור זמן מסוים, כאשר מייחסים לצדדים גמירת דעת להחלת השיתוף גם על נכסים שנרכשו טרם התייצבות הקשר. עם זאת היקף הלכת השיתוף אצל ידועים בציבור עשויה להיות מצומצמת יותר.

            בע"א 4385/91 רחל סלם נ' רם כרמי , נא (1) 337 נקבע :

"הכלל הוא כי הנטל הרובץ על ידוע בציבור, הטוען לזכות לשיתוף בנכסי בן-זוגו, הוא כבד יותר מן הנטל הרובץ בנסיבות דומות על בן-זוג נשוי. "

השוני נעוץ ברמת המחויבות ההדדית המאפיינת קשר נישואים לבין קשר המאפיין ידועים בציבור-

" רמת המחויבות שבין בני-זוג ידועים בציבור נובעת מנסיבותיו של הקשר במקרה הנתון ותלויה, כל כולה, ברצונותיהם המשתנים של בני-הזוג"

 ולכן מבחינת היקפה של הלכת השיתוף מחלקים בין -

"הקמתה של חזקת שיתוף, שלא הובאו ראיות לסתירתה ,עשויה להעיד רק על שיתוף בנכסים המשמשים את בני-הזוג בחייהם היום-יומיים, או בכאלה שנרכשו על ידיהם במשותף. להחלת דין שיתוף על נכסים אחרים של מי מהם, ולו גם כאלה שנצברו על ידיו בתקופת החיים המשותפים, תידרש ראיה נוספת כלשהי, שתעיד (לפחות באורח נסיבתי) על כוונת שיתוף בנכס המסוים (או בכלל נכסיו) של בן-הזוג."

הדירה שבמחלוקת במקרה זה הינה דירה בה התגוררו הצדדים. תחילה כשוכרים ולאחר מכן כבעלים תוך הסתרת הבעלות  ע"י הנתבע מהתובעת. לעניין  דירת מגורים נקבע בפסיקה כי:

"משכך, ככל שמדובר בידועים בציבור, על בית המשפט לבחון אם אכן מתקיימת הלכת השיתוף בנכס זה או אחר, ובראש וראשונה, ככל שמדובר על דירת המגורים, אשר על-פי הפסיקה הנטל הנדרש לכוונת שיתוף ביחס אליה, נמוך הוא.

ראה: עמ"ש (ת"א) 14177-03-13  פלונית נ' פלוני (מיום 14.12.14).

עול ההוכחה לטענה לשיתוף בנכסים, אשר נרכשו במהלך החיים המשותפים, חל על בן הזוג הטוען לשיתוף בנכס, שלא רשום על שמו. עליו נטל השכנוע שהצדדים יצרו בנכס שותפות ובאילו חלקים.

על בית המשפט לבחון באם חלה הלכת השיתוף על הצדדים בכלל ולעניין הדירה בפרט, בשים לב שאינם מתגוררים בדירה ובשים לב ליתר הנסיבות.

 

מהכלל לפרט

27.        כאמור לעיל אין מחלוקת כי הצדדים הינם ידועים בציבור. עם זאת, באשר לשיתוף הקנייני בין הצדדים בכלל ובדירה בפרט.  המאזן נוטה שלא לייחס שיתוף בדירה מהנימוקים הבאים:

            א. אי מיסוד הקשר בין הצדדים במהלך השנים והצגת התובעת כאם חד הורית כלפי הרשויות.

            ב. ההפרדה הרכושית בפועל.

            ג.  רישום  הדירה על שם הנתבע בלבד.

            ד. ההסכם בין הצדדים בעניין ויתור התובעת על כל זכות בדירה.

            ה. תקופת המגורים הקצרה בדירה.

            נבחן כל אחת מהנקודות בהתאם לראיות שהציגו הצדדים.

28.        א. אי מיסוד הקשר במהלך השנים וההצגה כאם חד הורית כלפי הרשויות.

אין מחלוקת כי למרות השנים שחיו יחד (10 שנים) הצדדים לא נישאו כאשר הנתבע אף נישא לאחרת. התובעת העידה כי הצדדים התגוררו יחד מאז שנת 2002 (עמ' 11). לא נישאו שכן הנתבע ביקש שתתגייר. עם זאת מציינת כי כיום נשוי לנוצריה מאוקראינה (עמ' 12) כך שטענתה שהגיור היה למכשול אינה עומדת. התובעת הערימה על הרשויות. נחשבה כאם חד הורית עד 2006  ובעקבות ביקורת של המל"ל  שגילתה קיומו של הנתבע "ואז כבר לא נחשבתי כאם חד הורית"(עמ' 20). עם זאת גם לאחר מיכן הצדדים לא נישאו ובפועל כאמור הנתבע נישא לאחרת. כפי שצוין לא אחת (ראה בעמ 4751/12) יכולת להינשא (נאמר גם בנישואין אזרחיים ובחו"ל כפי שנישא הנתבע לבסוף) גוזר את המסקנות המשפטיות הרלוונטיות, כאשר הנחת המוצא להפרדה רכושית, לצד נטל הוכחה כבד על התובעת להוכיח כוונת שיתוף. התובעת לא הצליחה להוכיח שיתוף ספציפי בבית המגורים נשוא המחלוקת.

ב. הפרדה רכושית בפועל- הצדדים  ניהלו חשבונות בנק נפרדים (עמ' 20) כאשר הנתבע לא רצה חשבון משותף עם התובעת. גם תשלום  המשכנתא נעשה מהחשבון הנפרד. התובעת העידה (בעמ' 20 לפרו'):

הוא נטל משכנתא של 45,000 $ ששולמה מבנק טפחות, זה שולם מהחשבון שלו אני חושבת".

כאשר את התכתובת בבנק רשם ברח' ג. (עמ' 40) ולא בכתובת המגורים.

ג. רישום  הדירה ע"ש הנתבע-  אין מחלוקת כי הדירה רשומה ע"ש הנתבע ולא נרשמה ע"ש שני בני הזוג כמו גם לא ע"ש אימו. עם זאת, ניכרת מעורבות האם ברכישת הדירה והנתבע הסביר את אופן הרישום. הנתבע העיד כי אימו מצאה את הדירה וביקשה לרשום אותה על שמו "היה מגיע לי משכנתא אחרי צבא שלא לקחתי כל הזמן חשבתי שאני לא אקח אותה בהמשך ואמרתי לאימא שתשתמש בזה. היא קנתה דירה על השם שלי, לא נתנה לי את זה במתנה." העיד כי הדירה של אמו ועשויה לערוך צוואה ע"ש שני נכדיה.

לעניין הרישום על שמו  העיד הנתבע (בעמ' 28):

"שהיא קנתה דירה עליונה באותו בניין שהם גרים, דירה על שמה ואמרה שתהיה אחת על השם שלי וגם משכנתא. היא השתמשה במשכנתא שלי, שמגיע לי ,אחרת לא הייתי משתמש והמשכנתא שלי הייתה נשרפת, לא הייתי מקבל אותה. אין לי עוד אחים, זה הכל אימא קנתה לנכדים."(עמ' 28).

אמו של הנתבע העידה כי החליטה לרכוש את הדירה בשנת 2006 בפ. "לעצמי על שמו" כדי לא לשלם מיסים (עמ' 41) וכן לנצל את המשכנתא של הבן אחר צבא (עמ' 42).

דהיינו לא היתה כוונת שיתוף מצד הנתבע כאשר הדירה נרשמת על שמו בלבד.  יתרה מזאת, ייתכן והנתבע הינו נציג האם ברכישת הדירה, לצורך קבלת הטבות במשכנתא. אעיר כי  לאור ההסכם כפי שיפורט להלן אין חשיבות אם הנתבע הוא הבעלים בפועל או רק בכח.

ד. ההתנהלות סביב רכישת  הדירה- קיימת מחלוקת בין הצדדים האם מדובר בדירה שנרכשה ע"י האם תחת שמו של הנתבע או בדירה של הנתבע שנרכשה על שמו. הנתבע אישר את תלושי השכר, צילום ת.ז והסכם למכר דירה מיום 21.9.06  על שמו שהומצאו לבנק מזרחי –טפחות לצורך הלוואת המשכנתא (ת/2-ת/4), הנתבע לא אישר חתימתו על זכרון הדברים (ת/5) אם כי אישר  הערת אזהרה לטובת הנתבע (ת/6) וכן את חתימתו על הודעת המשכון (ת/7).

עם זאת מר ז.ר.ב.,  שמכר את הדירה נשוא המחלוקת, העיד כי ר. פנתה אליו לצורך רכישת הדירה שנאמר לו שזה עבור ילדיה (עמ' 7).

התובעת עצמה העידה על תקופת מגורים קצרה בדירה שנה וחצי- שנתיים (עמ' 17), חלקן תחת הבעלים הקודם. התובעת כלל לא היתה מודעת לרכישת הדירה והדבר נודע לה באקראי בשנת 2007 עת שילמה ארנונה בעירייה (עמ' 17). דהיינו עד אז לא הוצג כל מצג של שיתוף כלפי התובעת שכלל לא ידעה על הרכישה-

"הוא לא סיפר לי כלום, לא ידעתי  כמה כסף הוא מרוויח, כמה כסף הוא מביא , מה המשכורת שלו."(עמ' 20)...."זה היה סכום לא גדול 1,100 ₪...כשהוא שתה הוא לא עובד, כשהוא עובד הוא נותן את הכסף בחזרה לאימא שלו. לא ידעתי כלום."(עמ' 20).

לעניין הסתרת הדירה מהתובעת העיד הנתבע:

"כי זאת השקעה של אימא שלי, היא התעצבנה למה לא אמרתי שאימא קנתה דירה על שמי, אמרתי לה שזאת לא השקעה שלי ואני לא חייב להגיד לה כל השקעה של אימא שלי."....."היחסים בינה לאימא שלי מהתחלה לא היו טובים אז אמא לא רצתה שאני אספר."

הוכח כי הצדדים נהגו בהפרדה רכושית, לא היתה כוונה של הנתבע לשתף את התובעת. הדירה נרשמה בפועל ע"ש הנתבע. הצדדים התגוררו זמן קצר בדירה ויש סימנים רבים כי היוזמה לרכישת הדירה באה מצד האם וכפי שיפורט להלן גם חלק נכבד מהמימון.

ה. מימון הדירה-התובעת  אישרה כי לא היתה מעורבת  בענייני הכספים ואינה יודעת מה מקור הכספים בהם נרכשה הדירה "נכון אני לא יודעת מאיפה היה לו כסף"(עמ' 21). הנתבע העיד לעניין תשלום המשכנתא  (בעמ' 28):

"לא השקעתי בדירה כספים , היום אני משלם, אימא שלי נותנת לי מזומן באופן קבוע ואני משלם את המשכנתא. יש גם אישורים מהבנק , כל הפקדות, גם אבא שלי שולח  כסף מחו"ל, בכסף הזה היינו מבזבזים על המשפחה, כל מה שנכנס עבור הדירה אימא שלי מחזירה את הכסף."

הנתבע העיד כי  אימו היתה מחשבת כמה צריך לשלם למשכנתא ובהתאם לכך העבירה כספים (עמ' 31).

            המשכנתא זה חוב שכן הדירה שייכת לאימו (עמ' 30).התחיל לשלם משכנתא בשנת 2008 שכן:

 "אמא שלי הייתה משלמת את המשכנתא , נתנה לנו לגור בדירה איפה שאץ גרה עכשיו, לא היינו משלמים כסף ויום אחד היה לנו עם אימא סכסוך והיא אמרה- לא רוצה יותר לעזור לך, היא הייתה נותנת כסף כדי שאני אשלם משכנתא ויום אחד היא אמרה- תהיה יותר רציני, ..תתחיל לשלם משכנתא ואחרי שהיא ראתה שאני לא מצליח לשלם את המשכנתא היא התחילה לתת לי כסף במזומן וגם לא. היא נתנה כסף במזומן והיא הלכה להפקיד בבנק".       

הנתבע נשאל לגבי סכום בסך 70,000 ₪  ששילם על הדירה משך 60 חודשים, שלטענתו קיבל החזר מאימו. העיד כי האם מעבירה את הכסף לעיתים במזומן לעיתים דרך הבנק "היא העבירה  על השם שלי משכנתא,  אמרה לי להיות יותר רציני, תתחיל לשלם את המשכנתא, חשבתי שאני אשלם את המשכנתא ולא הצלחתי כי לא היה לי רווח אז במשך הזמן אמא שלי נתנה במזומן."העיד כי היה מפקיד את הכסף בבנק.

אם הנתבע העידה כי הדירה עלתה 57,000 דולר וכי שילמה 12,000 דולר מחיסכון ומכספים שהרוויחה בתיווך (עמ' 42 ו-43) וכי מדובר בכסף שהביאה עימה בעלייתה ארצה (עמ' 42).

 היתרה שולמה ממשכנתא שאותה שילמה בתחילה משך שנתיים בסך 1,100 ₪. העידה כי בנה לא עמד בתשלום לכן הפקידה לו כספים בסך 20,000 ₪ בחשבון לצד תשלום של 24,400 ₪ ששילמה מחשבונה ו-2,000 דולר מזומן וכי נותר לשלם כ-200,000₪ "ואפילו יותר"(עמ' 42). אביו של הנתבע העביר במרוצת הזמן סך
כ-10,000 דולר.

מכל המקובץ עולה כי הסכום הראשוני לרכישת הדירה שולם ע"י אם הנתבע, כמו גם תשלומי המשכנתא עד לשנת 2008, כאשר גם את התשלומים אותם אמור היה הנתבע לשלם כמשכנתא קיבל  כספים מאמו ואביו.

לאור האמור לא מצאתי פגם בכך  כי תקבולי הדירה מועברים לאמו של הנתבע ולא לצדדים.

הנתבע העיד כי הדירה נשוא המחלוקת מושכרת בסך של 2,000 ₪ לחודש:

"אימא לא משכירה את הדירה , היא נתנה לנו לחיות בחינם. כרגע היא מקבלת מהדירה בקומה ראשונה וגם שיקים יוצאים על השם שלה והיא משלמת שם משכנתא, אנחנו היינו חיים שם בחינם, היום האישה והילדים גרים שם ואני גר בשכירות."

אם הנתבע אישרה כי הדירה משוכרת בסך 2,000 ₪ לחודש (עמ' 48)"אני מקבלת את דמי השכירות מקומה ראשונה ומשלמת את המשכנתא בדירה שגרה התובעת." בסך 1,800 ₪ לחודש (עמ' 48) כן העידה כי מקבלת 500 ₪ מהמחסן והחנייה ששייכים לדירתה בסך 500 ₪ לחודש (עמ' 48).

ו. ההסכם בין הצדדים בעניין הדירה מיום 20.9.07- סותם את הגולל על כוונת שיתוף כללית או ספציפית בדירה הינו ההסכם שנחתם בין הצדדים.  כאמור הצדדים הינם ידועים בציבור ואין חובה חוקית לאשר הסכמי ממון  ביניהם בבית משפט.בשל חשיבות ההסכם נציין את סעיפיו העיקריים:

".....והואיל וברצונם של הצדדים להגדיר את זכויותיהם בנוגע לדירה...

......

2. האישה מאשרת בזאת כי הדירה נרכשה על ידי הבעל ועל כספו הפרטי בלבד וידוע לה כי הדירה רשומה בלשכת רישום מקרקעים על שם הבעל בלבד.

3.מוסכם בין הצדדים כי לאישה אין ולא תהיה בעתיד כל טענה ו/או דרישה ו/או תביעה בעניין בעלות בדירה או בחלק ממנה."

הנתבע העיד כי בהסכם היה צריך לציין כי מקור הכסף מאמו ולא כי הדירה נרכשה בכספו (עמ' 39).

אם כי חשוב לציין כי ההסכם תואם את המצב החוקי של רישום הדירה ע"ש הנתבע ואת העובדה כי המשכנתא רשומה על שמו, ומבלי להתחקות אחרי מקורות המימון.

            לעניין הנסיבות לחתימת ההסכם העיד הנתבע (בעמ' 38 לפרו'):

"זה לא היה בסתר, זה לא אני החלטתי, זה אימא שלי החליטה והיא החליטה לרשום את זה על שמי ואני הייתי אחרי צבא והסכמתי שהיא תשתמש בזכות שלי למשכנתא כי בכל זאת הדירה בסוף תישאר לי מבחינת צוואה.

אימא אמרה שהיא קונה דירה, זה יהיה על השם שלך, כשאני אלך זה יישאר לך גם ככה. זה לא היה בסתר, א. ידעה את זה ואחרי כמה זמן שהסתכלנו בטלויזיה תוכנית שבעל ואישה מתגרשים והיה מקרה שבעל היה עם נכס, לפני שהם התחתנו שההורים קנו ואז היה לנו בגלל התוכנית הזו ויכוח והייתי קצת נסער מזה שלקחת משהו שלא שייך לבן אדם וכמעט רבנו ובסופו של דבר זה הגיע לאימא ואימא שלי הציעה להחתים אותה שהיא לא מתנגדת, שהיא יודעת שזאת לא הדירה שלכם, שאתם לא השקעתם בה כסף, ואז אמרתי לא. והיא באה וחתמה על זה."

            התובעת אישרה כי ב"כ הנתבע נתן לה את ההסכם לעניין הדירה וציינה  כי תוכנו הוסבר לה ברוסית (עמ' 18). חלפו שבועיים שלושה מרגע שנודע כי הדירה בבעלות הנתבע ועד לחתימה על ההסכם ביום 20.9.07 (עמ' 18). התובעת העידה כי מחיר הדירה בין 55-60 אלף דולר (עמ' 18). לא קראה על מה חתמה לכן לא יודעת כי שולם סכום ראשוני של 12,000 דולר (עמ' 18). לנתבע היתה חנות שנמכרה ב-10 א' דולר והכסף ניתן לאמו "כל החיים שגרנו יחד כל ענייני הכספים היו בינו לבין האימא שלו" (עמ' 19).  האם היתה  עוזרת כספית לנתבע כשהיה שותה והנתבע היה מחזיר לה כספים כשהיה עובד. אינה יודעת אם הנתבע היה עוזר לאמו "לא יודעת. מה שקשור לכסף הכל היה בשו-שו."(עמ' 19)

            התובעת אומנם העידה כי לא רצתה לחתום על ההסכם:

"כשאני הגעתי לבית אחרי שידעתי שהדירה שלו, הייתי בשוק, איך זה יכול להיות? אנחנו גרים ביחד הרבה שנים, יש לנו ילדים, איך הוא קונה דירה בלי שאני יודעת מזה? ואז התחלנו לריב , והוא אמר שאם אני לא רושם שהוא בעל הדירה הוא עוזב אותי, אני בכיתי, הייתי עם שלושה ילדים ובגלל זה חתמתי."

עם זאת ההסכם נחתם ויש בו להוות נדבך נוסף להפרדה הרכושית שנהגה בין הצדדים ולרצון הצדדים שלא להיות שותפים בדירה. המועד המאוחר בו הוגשו התביעות ביחס לרכישת הדירה ובסמוך לנישואי הנתבע מרמזים על מניעים אחרים להגשת התביעה ודוק.

 

לסיכום

29.        מכל המקובץ לעיל ולאחר ששקלתי את הדברים, לא שוכנעתי כי בין הצדדים התקיימה הלכת השיתוף. הצדדים לא מיסדו את הקשר ביניהם במודע, למרות יכולת לעשות כן, באופן המרים רף הוכחה מוגבר על התובעת. הצדדים ניהלו חשבונות בנק נפרדים במודע והתובעת העידה כי הנתבע לא רוצה חשבון משותף עמה.

            הדירה נרכשה ביוזמת אם הנתבע.  המימון הראשוני היה ע"י אם הנתבע, וכן תשלומי המשכנתא הראשוניים. גם בעת שנדרש לשלם את המשכנתא (תמורת מגורים בבית סמוך של אמו), קיבל תמיכה כלכלית מאמו ואביו.

            הדירה נרשמה על שם הנתבע באופן מובחן מהתובעת. הנתבע הציג טעמים לרישום על שמו. גם ביחס למצב החוקי הפורמאלי "כיסה" הנתבע את עצמו בהסכם שנערך עוד בשנת 2007 ,המורה על הפרדה רכושית בדירה גם באם התשלומים היו משולמים כסדרם על ידי הנתבע.

לפנים משורת הדין- פיצוי

30.        למרות האמור לעיל לא מצאתי לנכון שהתובעת תצא מהמערכת הזוגית, לאחר 10 שנים ולאחר לידת 2 ילדים משותפים, ללא סכום כלשהו, כאשר לצדדים אין רכוש אחר. לפיכך, לפנים משורת הדין הנני קובעת לתובעת סכום חד פעמי (באומדנא ממחצית הסכומים שלכאורה שולמו ע"י הנתבע במשכנתא משנת 2008 וקצת יותר) כמעין פיצויים משקמים, בסך של 50,000 ₪ עם יציאתה מהדירה.

 

 

אחרית דבר

31.        בית המשפט נדרש להפעיל כלים נוספים לדיני המשפחה הקלאסיים, לעניין מזונות הקטין הלא ביולוגי ,לאחר פרידת ידועים בציבור ,שהובא לקשר מתחילתו, תוך אימוץ פרדיגמה שבעיקרה טובת הקטין והדאגה לעתידו.

 כמו כן בנסיבות המיוחדות של הצדדים ואורך תקופת החיים המשותפים, קם הצורך לפצות את התובעת על יציאה מהמערכת הזוגית, ללא רכוש, לאחר 10 שנות קשר, כאשר הינה מטופלת בשלושה קטינים הנמצאים  במשמורתה וזאת מעבר מעבר לתשלומי המזונות.

לסיכום

32.        לפיכך מכל המקובץ נקבע כדלקמן:

            א. לעניין מזונות הקטינים  נקבע כאמור בסעיף 13 לפסק הדין.

            ב.  לעניין בנה של התובעת  נקבע כאמור בסעיף 20 לפסק הדין.

            ג.   התביעה הרכושית – נדחית, בכפוף לפיצוי בסך 50,000 ₪ שישלם הנתבע לתובעת עם יציאתה מהדירה.

33.        הנתבע ישא בהוצאות התובעת ובשכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ כולל מע"מ.

34.        המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור התיקים.

ניתן לפירסום בהשמטת פרטים מזהים.

 

ניתן היום,  ו' שבט תשע"ה, 26 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.

                                                                                   

 

 

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ