אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> חיוב אב לפצות את בנו בגין לשון הרע ופגיעה בפרטיות בסכום של 150,000 ש"ח

חיוב אב לפצות את בנו בגין לשון הרע ופגיעה בפרטיות בסכום של 150,000 ש"ח

תאריך פרסום : 06/07/2015 | גרסת הדפסה
תמ"ש
בית משפט לעניני משפחה מחוז ת"א
56460-02-14
31/05/2015
בפני השופט:
נפתלי שילה - סגן הנשיא

- נגד -
התובע:
פלוני
עו"ד שירן כהן
עו"ד מוטי שחר
הנתבע:
אלמוני
עו"ד שמעון ביטון
פסק דין
 

 

האם על הנתבע לפצות את התובע בסך של 880,000 ₪ בגין פרסום לשון הרע ופגיעה בפרטיותו?

 

א.         רקע עובדתי וטענות הצדדים

 

  1. התובע (להלן גם: "הבן") הוא בנו של הנתבע (להלן גם: "האב").

 

  1. בין הצדדים קיים כבר כמה שנים נתק מוחלט, הקשור בין היתר לסכסוך גירושין קשה שבין האב לאשתו לשעבר – אמו של הבן.

 

  1. בחודש ... הוקמה חברת ... שבעל המניות שלה היה האב. בשנת ... הועברה השליטה בחברה זו לבן. הבן הקים עוד חברות נוספות ובין היתר את חברת ... (להלן: "החברה").

 

  1. החברה עסקה ב....

 

  1. בסוף שנת ... נשלחו ע"י ב"כ החברה או חברות קשורות נוספות שכולן בשליטת הבן, מכתבי דרישה רבים לאנשים אשר לפי גרסת החברה, חייבים לה כספים, עקב ... שסופקו ותמורתם לא שולמה.

 

  1. אנשים שקיבלו את מכתבי הדרישה, הגישו תלונות רבות ל... על מנת שתחקור נושא זה.

 

  1. ביום ... התקיים דיון בוועדת ... של הכנסת עקב התלונות שהוגשו בגין דרישות התשלום ששלחה החברה. בדיון השתתף אף האב שאמר, בין היתר, כי:

 

            "החברה הזו הוקמה כדי לתת מענה בתחום... יש פה זיוף אינטרנטי מתוחכם והונאה ממש מפלצתית... אני רוצה להוסיף עוד. העברתי את החברה לבן שלי בכפייה, בעקבות איומים על חיי. הוא אדם מסוכן מאוד. אני פונה פה לשר לביטחון פנים ולמפכ"ל המשטרה למנות צוות חקירה מיוחד. רק "להב 433" תוכל לתת מענה לדבר המפלצתי הזה. הוא מומחה לזיופים" (עמ' 30-31 לפרוטוקול – נספח 1 לתצהיר התובע).

 

  1. הבן טוען כי דברי האב בוועדת ... של הכנסת (להלן: "הפרסום הראשון") זכו להד נרחב וצוטטו לאחר מכן בכלי תקשורת רבים כגון באתר ... ומדובר בפרסום לשון הרע בוטה ומשפיל שכוונתו לבזותו, "ומתוך זדון אמיתי, להפוך את התובע למושא לשנאה והגברתה בציבור" (סעיף 35 לתביעה).

 

  1. בנוסף, האב התארח ביום 31.12.13 בתוכניתו של ... המשודרת ב... (להלן: "הפרסום השני").

 

  1. באותו ראיון אמר האב, בין היתר, ביחס לבן כי הוא סובל ממחלה נפשית וכי:

 

            "הוא חתר תחתי בתקופה שאני ניהלתי את החברה. הוא זייף חתימות שלי, הוסיף את שמו בתזכיר ובתקנון, הלך לבית דפוס והחליט שהוא המנכ"ל... יש לו בעיה נפשית שמקסימום יישב מספר חודשים בבית חולים".

 

  1. הבן טוען כי דבריו אלו של האב כלפיו, מהווים אף הם פרסום לשון הרע "והם נועדו רק כדי לפגוע ולהזיק בכוונה תחילה" (סעיף 42 לתביעה).

 

  1. למחרת, ביום 1.1.14, התארח האב בתוכנית הבוקר של ... באותו ראיון טען האב, כי הבן הוא בעל עבר נפשי בעייתי הזקוק לטיפול פסיכולוגי והוא מתכנן לפגוע בו (להלן: "הפרסום השלישי").

 

  1. הבן טוען כי גם הפרסום השלישי מהווה לשון הרע אסור כנגדו, בניגוד לחוק איסור לשון הרע תשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע").

 

  1. בנוסף, טוען הבן כי האב הפר את חוק הגנת הפרטיות תשמ"א – 1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות"), משעה שמסר לכלי התקשורת הנ"ל חומר רפואי סודי וחסוי הקשור אליו.

 

  1. לדברי הבן, האב העביר לתוכנית ..., מסמכים רפואיים חסויים אודותיו, תוך פגיעה קשה בפרטיותו. כמו כן, לטענתו, סיפר האב בראיון הנ"ל בתוכנית ... כי הוא סובל מבעיה נפשית קשה ובכך הפיץ מידע פרטי בניגוד לחוק הגנת הפרטיות.

 

  1. בנוסף, הבן טוען שהאב חשף גם בתוכנית ... כי הוא בעל עבר נפשי בעייתי ובכך פגע באופן קשה בפרטיותו.

 

  1. הבן תובע מהאב סך כולל של 880,000 ₪ בגין רכיבים אלו:

 

            א. סך של 420,000 ₪ בגין שלושת הפרסומים המהווים לשון הרע.

 

            ב. סך של 360,000 ₪ בגין שלוש ההפרות הנ"ל של חוק הגננת הפרטיות.

 

            ג. סך של 100,000 ₪ בגין עוגמת הנפש הרבה שנגרמה לו עקב מעשיו של האב.

 

  1. האב טוען בכתב ההגנה, כי הבן התאכזר אליו וביום 2.2.10 ניסה להשליך אותו ממרפסת דירתו. לדבריו, הבן פועל לעשוק את הציבור ואין כל הצדקה למשלוח מכתבי הדרישה ללקוחות החברה. האב לא מכחיש את דבר הפרסומים וטוען כי הוא ביצע אותם על מנת: "להגן על הציבור מפני התובע הסובל מלקות נפשית חמורה" (סעיף 8 לכתב ההגנה). לדבריו, הוא לא מסר לאף אחד מידע רפואי חסוי אודות התובע ואין בידיו מסמכים רפואיים של התובע. גם העתקי מסמכים שהיו לו, אבדו (סעיף 52 לכתב ההגנה).

 

  1. האב טוען כי הוא התראיין "לצורך הציבורי בחשיפת האמת והצורך להגן על הציבור מפני מעשיו של התובע". לדבריו, מתקיימת בדבריו הגנת "אמת דיברתי" והגנת "תום לב" והוא: "לא יצא למסע צלב נגד בנו אלא במטרה להגן על התובע עצמו ועל הציבור שהוא פוגע בו. האב לא יכול היה לעמוד מנגד כאשר נעשים מעשים חמורים בקנה מידה נרחב כנגד ציבור גדול של אנשים תמימים" (סעיף 4 לסיכומיו). כמו כן לטענתו, דבריו בוועדת ... של הכנסת חוסים תחת הגנת סעיף 28 לחוק לשון הרע שמחריג פרסום של ישיבות הכנסת מאחריות.

 

  1. האב טוען כי הבן ניסה לזייף שטרי כסף, כי הוא זייף את חתימתו על מסמכים שונים ואף זייף המחאות וחתימות דיגיטליות (צילומים צורפו לתצהירו).  

 

ב.         דיון והכרעה: התביעה על פי חוק איסור לשון הרע

 

(א)       הבסיס המשפטי

 

  1. בתביעה על פי חוק איסור לשון הרע, יש לבחון ארבעה מרכיבים:

 

א. האם הדברים שפורסמו הם בגדר לשון הרע?

ב. האם בוצע פרסום?

ג. האם קיימת אחת מההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע?

ד. אם בוצע פרסום לשון הרע ואין למפרסם הגנה, מה שיעור הפיצוי שיש להעניק לתובע?

 

  1. סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע קובע כי לשון הרע:

 

"היא דבר שפרסומו עלול –

(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז, או ללעג מצדם,

(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגותו או תכונות המיוחסים לו,

(3) לפגוע באדם במשרתו ... בעסקו, במשלח ידו או במקצועו".

 

במקרה דנן, ברור כי כל שלושת הפרסומים שבגינם עותר התובע לפיצוי, מהווים ביטויים מובהקים של לשון הרע. פרסומם פגע, השפיל וביזה את הבן ועלול לפגוע קשות בעיסוקיו.

 

  1. כמו כן, אין מחלוקת כי הנתבע ביצע פרסום בתפוצה רחבה ביותר באמצעי התקשורת.

 

  1. הנתבע טוען כי במקרה דנן עומדות לו הגנות לפי סעיפים 14 ו – 15 לחוק איסור לשון הרע, מאחר שלטענתו "הדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי". כמו כן לטענתו, הפרסום נעשה ב"תום לב". נבחן כל אחד משלושת הפרסומים ונבדוק האם האב הוכיח כי קיימת לו הגנה על פי החוק. יש להדגיש כי ביחס להגנת אמת בפרסום מכוח סעיף 14, יש להוכיח את שני המרכיבים: גם אמת בפרסום וגם כי היה בפרסום עניין ציבורי ו"בהתקיים האחד בלעדי רעהו, לא יהיה בכך כדי להועיל לנתבע" (ע"א 723/74 הוצאת עיתון הארץ נ' חברת החשמל לישראל, פ"ד לא(2), 281 בעמ' 299). כמו כן, ההגנה לא תחול על פרסום שגוי, אפילו אם המפרסם פעל בתום לב והאמין בכנות כי הפרסום היה אמיתי (שם בעמ' 319).

 

  1. בע"א 89/04 ד"ר נודלמן נ' נתן שרנסקי (ניתן ביום 4.8.08) נקבע כי:

 

            "אמיתות הפרסום היא שאלה עובדתית... קיומו של עניין ציבורי היא שאלה ערכית  הבוחנת האם קיים אינטרס חברתי המצדיק הכשרת פרסום פוגעני שיש בו לשון הרע... כדי לזכות בהגנת "אמת הפרסום", מטיל החוק הישראלי את נטל ההוכחה של ההגנה על הנתבע... מידת ההוכחה הנדרשת לצורך הוכחת טענת אמת הפרסום, עומדת ביחס מתאים לרצינותו וחריפותו של תוכן הפרסום... סבירותה של הפגיעה במושגים נורמטיביים מקרינה על שאלת תום הלב של הפוגע... עדיין אין מדובר בחירות ביטוי נטולת כל רסן ומגבלות ונדרשת גם כאן יחסיות ראויה בהתמודדות בין זכויות נוגדות של פרטים...".

 

  1. המלומד אורי שנהר בספרו "דיני לשון הרע" אומר בנוגע למבחן לקיומו של "העניין הציבורי" כי:

 

            "ככל שעובדות האמת נוגעות לענייניו האינטימיים של הפרט, כך מתחזקת זכותו של הפרט למנוע את פרסומם... גם כאשר קיימת תכלית ראויה המצדיקה פגיעה בכבודו של אדם, עדיין אין להתיר פגיעה שכזו במידה העולה על הנדרש לשם השגת אותה תכלית (עמ' 227-230) ... ככל שמידע נוגע יותר לענייניו האינטימיים של אדם, כך ייטה בית המשפט פחות להכיר בעניין  הציבורי שבפרסום" (עמ' 231).

 

(ב)        האם האב הוכיח כי קיימת לו הגנה בפרסום הראשון?

 

  1. בפרסום הראשון אמר האב כי הבן ביצע "זיוף אינטרנטי מתוחכם והונאה ממש מפלצתית... העברתי את החברה לבן שלי בכפייה, בעקבות איומים על חיי. הוא אדם מסוכן מאוד... הוא מומחה לזיופים".

 

  1. האב לא הוכיח כלל כי דבריו הם אמת. האב לא הביא כל ראייה כי בוצע זיוף או הונאה וכי הוא העביר לבנו את החברה מתוך כפייה ואיומים. האב לא הביא ולו פסק דין אחד שבו הורשע הבן בזיוף או בהונאה ומדובר בטענות בעלמא שלא הוכחו כלל. אדרבא, האב הגיש לפני כמה שנים תביעה כנגד הבן שבמסגרתה עתר להעביר אליו חזרה את מניות החברה, ואולם, הוא החליט לחזור בו מהתביעה ולמחוק אותה. האב לא הגיש כל תלונה במשטרה בגין אירועים אלו וכמו כן, במכתב ארוך שכתב לבני משפחתו ביום 1.3.10 (צורף לבקשה לצירוף מסמכים מטעם התובע), הוא ציין שהעביר את החברה לבנו, בין היתר, על מנת להביא לשלום בית במשפחה (סעיפים 65-66 לסיכומי האב ועמ' 13-14 למכתב).

 

  1. האב לא הוכיח כי פעל בתום לב ולא הוכיח כי היחסים בינו לבין בנו הטילו עליו חובה מוסרית או חברתית לבצע את הפרסום, כמפורט בסעיף 15 (2) לחוק איסור לשון הרע. האב יכול היה לפנות למשטרה כפי שעשה ולא היה כל צורך להכפיש את בנו ברבים. כיצד פרסום עברו הנפשי של הבן יכול לסייע לציבור הנפגעים להתגונן מפני דרישות התשלום של החברה? האב יכול היה להסתפק ולומר כי לדעתו החובות לא אמיתיים ולהסביר מדוע אין לחברה כל זכות לתבוע את לקוחותיה.

 

  1. הבן צודק גם בכך שפרסום בוועדה מוועדות הכנסת, לא חוסה תחת הגנת סעיף 13 (1) לחוק איסור לשון הרע המחריג "פרסום לפי סעיף 28 לחוק יסוד: הכנסת או פרסום המוגן לפי סעיף 1 לחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, תשי"א – 1951".

 

  1. סעיף 28 לחוק יסוד הכנסת קובע כי: "הליכים בישיבת הכנסת והדברים שנאמרו בה- פרסומם אינו מוגבל ואינו גורר אחריות פלילית או אזרחית". ודוק: נאמר ישיבות הכנסת ולא וועדות הכנסת. כוונת הסעיף להחריג מאחריות דברים שנאמרו במליאת הכנסת ע"י חברי כנסת ולא בוועדות הכנסת (סעיפים 118-122 לסיכומי הבן). מטרת סעיף זה היא להגן על חברי הכנסת הזוכים לחסינות מהותית במסגרת תפקידם ולאפשר להם לומר את דברם ללא חשש.

 

  1. האב טוען כי במקרה דנן חלה ההגנה לאור האמור בסעיף 1 (א) לחוק חסינות חברי הכנסת הקובע כי: "חבר כנסת לא יישא באחריות פלילית או אזרחית ויהיה חסין בפני כל פעולה משפטית, בשל הצבעה, או בשל הבעת דעה בעל פה או בכתב, או בשל מעשה שעשה – בכנסת או מחוצה לה – אם היו ההצבעה, הבעת הדעה או המעשה במילוי תפקידו, או למען מילוי תפקידו כחבר כנסת". לטענת האב: "כל הנאמר בישיבות הכנסת וועדותיה על ידי כל משתתף מוגן בהגנה מוחלטת" (סעיף 17 לסיכומיו).

 

  1. יש לדחות אף טענה זו. ברור כי ההגנה חלה על חבר כנסת המדבר בוועדה מתוקף תפקידו ואין כל הגנה על מי שאינו חבר כנסת. ההגנה חלה לאור החסינות והתפקיד של חבר הכנסת. אין להרחיב את ההגנה על כל אדם אחר שאינו חבר כנסת ואין לתלות בסעיף זה היתר גורף לכל אדם לפרסם לשון הרע בוועדות הכנסת.

 

  1. לפיכך, התובע הוכיח כי קיימת עילת תביעה בגין הפרסום הראשון ואין לנתבע כל הגנה.

 

(ג)        האם האב הוכיח כי קיימת לו הגנה בפרסום השני ובפרסום השלישי?

 

  1. 1. בפרסום השני טען האב כי הבן זייפן, זייף חתימות שלו, כי "יש לו בעיה נפשית שמקסימום יישב מספר חודשים בבית חולים" וכי הוא סובל מ"הפרעה נפשית קשה". בפרסום השלישי האב טען כי הבן הוא אדם מסוכן, בעל עבר נפשי בעייתי הזקוק לטיפול פסיכולוגי וכי הוא (הבן) מתכנן לפגוע בו.

 

  1. האב ביקש להוכיח כי הבן סובל מבעיה נפשית קשה והוא זקוק לטיפול נפשי. לצורך הוכחת טענתו, האב צירף לתצהירו (נספח ד') מכתב שכתב הבן לקראת שנת 2000  שכותרתו "בכוח האלוהות". באותו מכתב כתב הבן, בין היתר, כי ...

 

  1. כמו כן, בתמיכה לטענתו כי הבן סובל מבעיה נפשית, צירף האב העתק מכתב האישום שהוגש נגד הבן ביום 29.12.00 לבית המשפט המחוזי בירושלים.

 

  1. בכתב האישום נאמר כי ביום 22.11.00 בבוקר, הניח הבן בסניף... מטען נפץ מאולתר שהוא הרכיב. באותו בוקר, הניח הבן מטען דמה נוסף, בסניף אחר של ....

 

  1. כמו כן, באותו יום, הניח הבן על שמשת רכבו של מנהל סניף אחר של ... מכתב איומים שבו תמונות מנהל הסניף ובנו ועל ראשם מצויר סימן של מטרת ירי. באותו מועד, הבן התקשר למנהל סניף הבנק ואיים על חייו ועל חיי בני משפחתו וביקש כי ייגש למכוניתו וייקח את המכתב. משניגש מנהל הסניף למכוניתו ופתח את המכתב, הוא ראה שכתוב בו שעליו להעביר לבן, תוך שעה, סך של שני מיליון שקלים מכספת הבנק ואם לא יעשה כן, יגרום למותם של בני משפחתו. באותו יום, התפוצץ והתלקח מטען שהניח הבן בסניף אחר של הבנק.

 

  1. עם הגשת כתב האישום, התבקש מעצרו של הבן עד לתום ההליכים, עקב חשש לשלום הציבור.

 

  1. ביום 30.1.01 החליט בית המשפט כי:

 

            "הנאשם אינו נושא באחריות פלילית, הואיל ובעת המעשה הוא היה חסר יכולת של ממש להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו וזאת בשל מחלה שפגעה ברוחו. ביום  14.1.01 נערכה חוות דעת בעניינו של הנאשם ע"י ד"ר פסח ליכטנברג מנהל מחלקת הפסיכיאטריה בבית החולים הרצוג. בחוות הדעת נקבע כי הנאשם נתון במצב פסיכוטי, והיה נתון במצב כזה בעת ביצוע המעשים המיוחסים לו. על סמך דברים אלה קבע המומחה כי הנאשם הוא בעל שיפוט פגום, איננו מסוגל להבחין בין מותר לאסור ואינו מסוגל לעמוד לדין. המומחה המליץ על אשפוזו של הנאשם לצורך טיפול פסיכיאטרי, מפאת הסכנה לאחרים הנובעת ממצבו. על סמך דברים אלה, אני קובע כי הנאשם אינו מסוגל לעמוד לדין ואני מורה על אשפוזו של הנאשם בבית חולים, הואיל ועל פי חוות הדעת יש במצבו של הנאשם כדי לסכן את שלום הציבור".

 

  1. הבן אושפז במחלקה פסיכיאטרית למשך תשעה חודשים ולאחר מכן שוחרר מהאשפוז.

 

  1. האב טוען כי עד לאחרונה הבן אף קיבל קצבת נכות מהמל"ל עקב נכותו הנפשית.

 

  1. האב גם צירף לתצהירו מכתב שכתב הבן למשרד הביטחון, לטענתו בשנת 2003, שבו נאמר בין היתר כי במהלך שירותו הצבאי הוא נכלא וכי:

 

            "בכלא הושפלתי, הופעלו עלי לחצים נפשיים קשים ביותר ונגרם לי סבל נפשי שלא יכולתי לעמוד בו... לאחר השהייה בכלא הכרזתי שאני מעוניין לשרת רק כיועץ לרמטכ"ל מאחר והרגשתי שהצבא צריך מישהו שינהל את העניינים יותר טוב... מאז השחרור מהצבא, אני סובל מדיכאונות, מחוסר יציבות וחוסר שקט שלא מאפשר לי להשתקם".

 

  1. אכן, הבן היה פגוע מבחינה נפשית. ברם, האב לא הוכיח כי כיום, שנים רבות לאחר האירועים שתוארו בכתב האישום, הבן עדיין שרוי במצב נפשי שמשפיע על יכולת תפקודו ושיפוטו. האב לא הגיש כל חוות דעת פסיכיאטרית אודות מצבו הנפשי של הבן כיום ואף לא ביקש מבית המשפט כי ימונה מומחה רפואי. גם העובדה כי הבן נחשב עדיין נכה מבחינת המל"ל (עמ' 9 שורות 29-30), מאחר שהתפרצה אצלו ... (עמ' 10 שורה 2) לא אומרת דבר אודות מצבו הנפשי כיום, מבחינה תפקודית ומבחינת יכולת שיפוטו והבנתו את משמעות מעשיו והתנהלותו.

 

  1. אף בהחלטת בית משפט השלום בת"א מיום 3.2.10 שניתנה במסגרת בקשה למעצרו של הבן לאחר שהאב התלונן כי הבן תקף אותו נקבע כי:

 

            "מתברר כי החשוד אמנם היה מאושפז בעבר, אולם מאז עברו כעשר שנים... אין לפני כל בסיס לצורך בבדיקה פסיכיאטרית..." 

 

  1. לפיכך, האב לא הוכיח כי הבן סובל כיום מבעיה נפשית הפוגעת בתפקודו ויכולת שיפוטו ולא הוכיח כי דבריו הם אמת.

 

  1. העובדה שלפני כחמש עשרה שנים הבן היה חולה בנפשו ובמצב פסיכוטי, לא מתירה פרסום לפיו גם כיום הוא "חולה נפש". האב אישר בחקירתו כי מסר לתקשורת כי יש לבן בעיה נפשית, כי הוא אושפז בעבר למשך תשעה חודשים וכי הוא מקבל קצבת נכות מהמל"ל (עמ' 92 שורות 1-9). האב גם אישר שמסר את המסמך "בכוח האלוהות" ל... עמ' 64 שורות 29-30 וסעיף 40 לסיכומי התשובה). גם מר ... מהתוכנית ..., שזומן לעדות ע"י האב, אישר בעדותו כי האב מסר לו מידע אודות עברו הנפשי של הבן, כי הוא העביר לו את המסמך "בכוח האלוהות", כי הוא אמר לו שהבן זקוק לאשפוז פסיכיאטרי (עמ' 147 שורות 27-30) וכי הוא אושפז למשך תשעה חודשים וקיבל קצבת נכות (עמ' 150 שורות 1-6).

 

  1. מסירת המסמך לתוכנית ... אף אם תוכנו לא שודר, מהווה פרסום מאחר שלפי עדות מר ..., לפחות שישה אנשים ראו אותם ומדובר בתחקירנים, עורך ויועץ משפטי (עמ' 149 שורות 17-26).

 

  1. האב טוען כי מכתבי הדרישה שנשלחו לאזרחים רבים ביוזמת הבן, מהווים ניסיון לרמות את הציבור והוא ציין לדוגמא כי אף נכדתו, קיבלה מכתב דרישה לתשלום חוב, שעה שהיא לא חייבת דבר לחברה. ברם, האב לא פעל בתום לב. אף אם כוונתו היתה לסייע לאזרחים רבים מפני דרישות לא הוגנות וחסרות יסוד שהופנו אליהם מטעם הבן והחברה, הוא לא צריך היה לספר על אודות עברו הנפשי של הבן (עמ' 91 שורות 26-27). אין מדובר כלל "בהבעת דעה לגיטימית" כפי שטוען האב, אלא בהכפשה ובהעלבה מכוונת. האב צירף החלטות שיפוטיות שבהן לא התקבלה עמדת הבן או החברה בכל הנוגע לדרישותיהם לחייב אנשים לשלם להם. ברם, אין בכך כדי להתיר הכפשה בוטה ופוגענית של האב, כלפי הבן.

 

  1. ניתן היה להסתפק באמירה כי אין הצדקה לגביית כספים ואין יסוד לטענות כי קיימים חובות לחברה וכן לפרט מדוע לדעתו לא מדובר בחובות אמיתיים. גם עמדת האב שמטרתו היתה שהבן יקבל טיפול לאור מחלת הנפש שלו (עמ' 60 שורות 1-2 ושורות 8-9), וכי: "הדברים נאמרו תוך כדי שיחה בשידור חי ומתוך מצוקה ודאגה גדולה בעת ובעונה אחת" (סעיף 20 לסיכומיו), לא מצדיקה את פרסום עברו הנפשי בכלי התקשורת. ככל שהאב סבור כי הבן מסוכן לציבור ויש לאשפזו (עמ' 73 שורות 15-16) עקב מעשי הונאה וגניבה של ממעל ל-100,000 לקוחות (עמ' 85 שורות 18-19 וסעיף 3 לסיכומיו), היה עליו לפנות לגורמי הרפואה הרלוונטיים על מנת שיבחנו זאת ולא לפרסם את עברו הנפשי באופן כה בוטה ונרחב. טענתו כי הוא רוצה בטובתו של הבן מאחר שהוא מעוניין שהבן יקבל טיפול נפשי, לא מצדיקה פרסומי לשון הרע כנגדו ובוודאי שלא פרסומים כה פוגעניים. וכי האב באמת סבר כי אם יפרסם אודות עברו של בנו בכלי התקשורת הדבר יביא את הבן לקבל טיפול כיום? וכי העלבתו ברבים תסייע לכך? התנהלותו של האב נועדה לפגוע באופן קשה בבן. כפי שאף העיד עו"ד ... שייצג כמה מהחברות: "הזדעזעתי מהנחישות שלו לפגוע בבנו בכל דרך. הוא מסר לי גם עשרות מסמכים באותה הזדמנות ומהותם היה כדי לפגוע בבן" (עמ' 134 שורות 7-8 ועמ' 135 שורות 1-2).

 

            ראו גם: ע"א 9462/04 מורדוב נ' ידיעות אחרונות, פ"ד ס (4), 13 בעמ' 26.

 

  1. זאת ועוד: האב לא הביא הוכחה כי הבן זייף מסמכים או זייף חתימה דיגיטלית או זייף שטרות כסף ולא הובא שום עד חיצוני לאישוש טענות אלו. האב העיד כי לאחרונה הגיש תלונה על זיופי הבן למשטרה ואולם הוא לא הגיש כל הוכחה כי אכן נמצא שמדובר היה בזיוף (עמ' 82 שורה 29 עד עמ' 83 שורה 12), ולא הובאה ראייה ביחס לשאלה מה עלה בחקירת המשטרה והאם הומלץ להעמידו לדין. האב הודה כי הוא גם לא הגיש תלונה במשטרה על טענותיו שהבן זייף את חתימתו על מסמכים הקשורים למורשי החתימה בחברה (עמ' 86 שורות 26-30). טענתו כי: "הוא עשה כל כך הרבה עבירות ולא הגשתי תלונה גם כאשר היכה אותי" (עמ' 87 שורות 4-5), לא סבירה לנוכח מערכת היחסים הקשה שבין הצדדים.

 

  1. כפי שקבע בית המשפט בע"א (חיפה) 2141/05 שרון נ' פישר (ניתן ביום 16.1.07):

 

            "אילו היה המערער מסתפק בהגשת התלונה למשטרה ולפרקליטות, יכול היה ליהנות מהגנת ס"ק (8) ובלבד שהיה מוכיח כי האמין בתום לב באמיתות הפרסום. אולם, משפרסם המערער את תוכנה של התלונה ברבים, והתראיין או הגיב לפניות עיתונאים תוך שהוא מפרסם את תוכן התלונה ואף מוסיף עליה דברי פרשנות, הוא אינו חוסה בצלה של הגנה זו, אלא נושא באחריות לפרסום".

 

  1. במקרה דנן, לא רק שהאב לא הוכיח כי הפרסום היה אמת, האב גם לא הוכיח שקיים "עניין ציבורי" בפרסום מצבו הנפשי ולכן לא קמה לו ההגנה על פי סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע (סעיף 93 לסיכומי הבן). יש לדחות גם את טענת האב לפיה הבן הוא בגדר "דמות ציבורית" ולכן יש לראות את הדברים שהאב פרסום אודותיו כלגיטימיים (סעיף 48 לסיכומיו). לא הוכח שהבן הוא דמות ציבורית ובכל מקרה, לא היה כל צורך בהזכרת עברו הנפשי של הבן, אף אם האב צודק בטענתו כי בנו הונה ציבור נרחב.

 

  1. האב לא הוכיח שהפרסום היה בתום לב ולכן לא עומדת לו אף ההגנה הקבועה בסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע. הפרסום נעשה במטרה זדונית לפגוע בבן ולא היתה כל חובה חוקית או מוסרית לפרסם את הדברים (סעיפים 103-117 לסיכומי הבן). במקרה דנן חל סעיף 16 (ב) (3) לחוק איסור לשון הרע הקובע כי "חזקה על הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום שלא בתם לב אם... הוא נתכוון על ידי הפרסום לפגוע במידה גדולה משהיתה סבירה להגנת הערכים המוגנים על פי סעיף 15" (סעיפים 4-7 לסיכומי התשובה). טענת האב כי הוא פעל "בשוגג, מחוסר ידיעה מתוך חובה לנפגע עצמו ולציבור גדול" (סעיף 50 לסיכומיו), לא מתיישבת כלל וכלל עם היקף הפרסומים הרחב שנעשה ע"י האב ועל גילוי עברו הנפשי של בנו, שלא היה נחוץ כלל לצורך הגנת הציבור. התובע צודק בטענתו כי דברי הנתבע מהווים "חריגה בוטה וקיצונית ממתחם הסבירות האמור בסעיף 16" (סעיף 7 לסיכומי התשובה).

 

  1. סיכומו של דבר: הנתבע פרסם שלושה פרסומים המהווים לשון הרע ולא עומדת לו כל הגנה.

 

ג.          דיון והכרעה: האם הוכח כי הנתבע פגע בפרטיותו של התובע?

 

  1. התובע טוען לפגיעה בפרטיות בגין מסירת מסמכים רפואיים שלו לתוכנית .... ברם, הבן לא הביא כל הוכחה כי האב מסר לצד ג' כלשהו מסמכים מתוך התיק הרפואי שלו. גם טענת הבן כי העתק מכתב האיום שהוא שלח בזמנו למנהל סניף הבנק מהווה חלק מהתיק הרפואי (עמ' 31 שורות 30-31 ועמ' 33 שורות 11,15), לא הוכחה. לא מדובר במסמך רפואי והעובדה כי מדובר במסמך שהוגש בשעתו לפסיכיאטר שבדק את הבן וקבע כי הוא לא כשיר לעמוד לדין, לא הופכת אותו לחומר רפואי, כפי שהאב טוען בצדק (סעיף 37 לסיכומיו). גם תכתובות שבהן יש הוראות של הבן כיצד לזייף שטרות (עמ' 14 לתצהיר האב), לא מהווה חלק מהחומר הרפואי, בניגוד לטענת הבן (עמ' 44 שורה 10 ועמ' 47 שורה 20 עד עמ' 48 שורה 10).

 

  1. לא נסתרה טענת האב כי בתיק הרפואי היתה חוות דעת של הרופא הפסיכיאטר שקבע בזמנו שהבן לא כשיר לעמוד לדין ותו לא (עמ' 56 שורות 2-3 ועמ' 57 שורה 3). למרות שאחותו של הבן ... , העידה כי האב נטל את תיק המסמכים הרפואיים של הבן מהבית, לא הוכח כי נמסרו מסמכים רפואיים לגורמי התקשורת (עמ' 97 שורות 24-26).

 

  1. האב הודה כי מסר לכלי התקשורת (לתוכנית ... ולתוכנית של ...) את מכתבו של הבן "בכח האלוהות" (עמ' 64 שורות 29-30 ועמ' 66 שורות 9-11). אולם, לא ניתן לראות במסמך זה חומר רפואי. לא נסתרה טענת האב כי: "הדבר היחידי שמסרתי זה המסמך של "בכח האלוהות" (עמ' 91 שורה 17).

 

  1. לפיכך התובע לא הוכיח כי הנתבע מסר מסמכים רפואיים למגישי התוכנית ויש לדחות את תביעתו ביחס לרכיב זה של התביעה.

 

  1. התובע טוען גם, כי הנתבע פרסם הן בתוכניתו ברדיו של מר ... והן בתוכניתם של ..., כי הוא סובל מבעיה נפשית קשה ובכך פגע בפרטיותו.

 

  1. סעיף 2(7) לחוק הגנת הפרטיות קובע כי פגיעה בפרטיות היא בין היתר: "הפרה של חובת סודיות שנקבעה בדין לגבי ענייניו הפרטיים של אדם".

 

  1. ברור כי מסירת מידע אודות מצבו הנפשי של אדם מהווה פגיעה בפרטיותו. הנתבע לא הוכיח כלל שפעל בתום לב וכאמור, לא היה כל צורך לפרסם את עברו הנפשי, אף אם הנתבע סבר באמת ובתמים כי אין הצדקה לדרישות התשלום ששלחו החברות, ועל כן בשני פרסומים אלו קיימת פגיעה גם על פי חוק הגנת הפרטיות.

 

ד.         מה שיעור הפיצוי המגיע לתובע?

 

  1. בע"א 89/04 ד"ר נודלמן נ' נתן שרנסקי (ניתן ביום 4.8.08) קבע בית המשפט כי:

 

            "לשון הרע היא  דבר שפרסומו עלול לפגוע בנכס היקר ביותר לאדם – שמו הטוב וכבודו  כאדם בעיני עצמו ובעיני זולתו. היא ביטוי העלול להכתים את אישיותו בעיני הזולת, ולפגוע בביטחונו הפנימי גם כלפי עצמו. היא דבר העלול להרוס במחי יד, וכהרף עין, שם טוב שנבנה ועוצב במשך שנים רבות באופן שלא ניתן להחזירו לקדמותו, וכל פיצוי כספי לא ייטיב באופן אמיתי את הנזק שנגרם. פגיעתה של הדיבה רעה לא רק כלפי מושא לשון הרע עצמו, אלא גם כלפי סביבתו הקרובה – משפחתו, ילדיו וידידיו. היא עלולה לפגוע קשות בנפש האדם וכן בעיסוקו ובמעמדו החברתי והכלכלי. היא עלולה לפגוע פגיעה ללא תקנה בטעם חייו ובאריכות חייו".

 

  1. בעמ"ש 47311-10-13 פלוני נ' פלמונית (ניתן ביום 19.5.14) קבע בית המשפט (כב' השופט ברנר) כי:

 

            "כאשר עסקינן בסכסוך משפחתי, שומה על בית המשפט לנקוט משנה זהירות בבואו לפסוק פיצויים בגין פרסום לשון הרע... גם כעניין שבמדיניות, אין לעודד צדדים לסכסוך משפחתי להגיש תביעות לשון הרע בגין כל ביטוי פוגע שנאמר ע"י הצד שכנגד, שאם לא כן, בתי המשפט לענייני משפחה יוצפו בתביעות לשון הרע לרוב. יחד עם זאת, לכלל הזה יש יוצאים מן הכלל ודומה כי המקרה הנוכחי הינו דוגמא מובהקת ליוצא מן הכלל. אין המדובר בפרסום אקראי ובלתי מכוון של לשון הרע מתוך סערת רגשות, שראוי לנהוג בסלחנות ביחס אליו, אלא במסכת שיטתית, עקבית ומרושעת של פרסומים...".

 

  1. המקרה דנן, הוא מקרה יוצא דופן בחומרת הפגיעה, המתבטאת בכמה מובנים:

 

א.         מדובר בלשון הרע של אב כלפי בנו, של מי שאמור להיות אוהב, תומך ומסייע, ותחת זאת, הוא בחר לפגוע ולהכפיש אותו.

ב.         מדובר בהכפשות קשות שמטרתן להשפיל אדם ולבזותו.

ג.          מדובר בחשיפת עברו הרפואי הנפשי של התובע, באופן הפוגע בפרטיותו הבסיסית  ביותר.

ד.         מדובר על סידרת פרסומים בכלי תקשורת רבים שיש להם תהודה ארצית אדירת מימדים.

ה.         הנתבע לא התנצל כלל והוא לא רואה עד היום במעשיו דבר שלילי שיש להצטער עליו.

 

  1. מהו שיעור הפיצויים שיש להעניק לתובע במקרה דנן?

במאמרם של יובל קרניאל ועמירם ברקת "הפיצויים בדיני לשון הרע: השם והשמן" עלי משפט ב (תשס"ב) 205 כותבים המחברים כי: "בהעדר ראיות ישירות לנזק שנגרם, נקבעו בפסיקה ובחקיקה אינדיקציות שמטרתן לסייע לשופט בבואו להעריך את ההשלכות הנזקיות של הפרסום. שתי האינדיקציות הבולטות בהקשר זה הן חומרת הדיבה בפרסום ותפוצתו, כשהנזק המשוער הוא מכפלתם. כלי עזר נוסף היכול לרכך את אלמנט אי הוודאות הגלום באומדן הוא התחשבות בסכומים שנפסקו בעבר בגין פרסומים דומים" (עמ' 210).

  1. במחקרם של תמר גדרון, רועי אילוז ורועי ריינזילבר "הפיצויים בלשון הרע – תמונת מצב אמפירית?" משפטים מג תשע"ג, נבדק ממוצע הפיצויים בתביעות לשון הרע בין השנים 2004-2011. בחינת הנתונים מלמדת, כי ממוצע הסכום שנקבע לפיצוי היה גבוה בהרבה מהחציון וכמו כן נראה כי סטיית התקן משמעותית מאוד. בה"ש 80 מסבירים המחברים כי "קיימת אסימטריה חיובית של הנתונים, היינו הרבה פסקי דין עם ערך נמוך ומעט פסקי דין עם ערך גבוה... רוב פסקי הדין הם בסכומים לא גבוהים אולם קיימת קבוצה לא מבוטלת של פסיקה בסכומים גבוהים". מכיוון שבמקרה דנן מדובר בפגיעה חמורה בתובע, הן לאור הפגיעה הקשה בפרטיותו והן לאור היקף הפרסום הנרחב באמצעי התקשורת, יש לפצות את התובע בפיצוי בשיעור שנפסק במקרים בהם הפגיעה היתה חמורה.
  2. בע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי, קבעה כב' השופטת פרוקצ'יה כי:

 

"האופי הייחודי של עוולת לשון הרע, והתכלית המורכבת של הסעדים הניתנים בגין עשייתה, מצדיקים, אפוא, התייחסות, בין שאר המרכיבים, גם לזהותו של המפרסם, למצבו הכלכלי והאישי ולשאר גורמים רלוונטיים שעשויה להיות להם השלכה חשובה על השגת תוצאה צודקת בקביעת שיעור הפיצוי... יש לבטא במסגרת הפיצוי גם את המימד ההרתעתי – חינוכי, שנועד לבסס נורמה ראויה לשיח ציבורי בחברה הישראלית".

 

  1. באותו עניין, שעה שהיה מדובר באדם שפרסם ספר עם דברי לשון הרע רבים ופוגעניים ביותר נגד דמות ציבורית בכירה, העמיד בית המשפט את הפיצוי על סך של 500,000 ₪.

 

  1. בת"א (י –ם) 172/89 פלוני נ' אלמוני (פ"מ תשנ"ד (ב), 397), נדון מקרה בו עיתון נפוץ פרסם מידע על אודות עבירה שביצע התובע לפני שנים רבות. לאור חלוף השנים ומאחר שעל פי חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים תשמ"א – 1981 נמחקה הרשעתו, נפסק פיצוי בגובה של 500,000 ₪.

 

  1. בע"א 8954/11 פלוני נ' פלונית (ניתן ביום 24.4.14), אישר בית המשפט העליון פיצוי בסך של 200,000 ₪ במקרה שבו אדם פרסם רומן המבוסס על מערכת יחסים עם אישה, שעה שבספר פורטו פרטים חושפניים ואינטימיים ביותר אודות האישה, כך שניתן היה לזהותה.

 

  1. בע"א 18870-10-11 אלבז נ' דוד (ניתן ביום 6.3.12), אישר בית המשפט המחוזי פיצוי בסך של 75,000 ₪ במקרה שבו הודיע יו"ר עמותה בשני אירועי הרמת כוסית בפני כלל עובדי העמותה, כי התובע, שהיה קודם פיטוריו מנהל העמותה, פוטר מהחברה בשל גניבה מהעמותה. בפסק הדין נקבע כי:

 

"בבוא בית המשפט לדון בנזק יתן משקל נכבד לנזק שנגרם לנפגע מהפרסום, ובמסגרת זו אף לעוגמת הנפש שנגרמה לו. לשם כך יבחן את התנהגות הצדדים לאחר הפרסום ובמהלך ההליכים המשפטיים, שכן זו משליכה על הנזק. כך למשל יתחשב בית המשפט בשאלה האם הנתבע עמד על כך שהדברים שפורסמו הם אמת ובכך העמיק את הפגיעה בשמו הטוב של התובע. כמו כן, בית המשפט ישקול את תפוצת הפרסום ואת הקשר בין הנפגע לבין קהל היעד אליו היה מיועד הפרסום, מכיוון שהפיצוי הוא גם אמצעי להענשת המפרסם וחינוך הציבור. בית המשפט ישקול אף את התנהגות המפרסם ויבחן האם המפרסם פעל מתוך מניעים טהורים ותום לב ועד כמה וידא היטב - בטרם הפרסום - כי הדברים הם אמת. אין נוסחה מדויקת המאפשרת את תרגום השיקולים הרלבנטיים לסכום כספי, ועל כן ההכרעה בעניין זה נעשית בסופו של דבר בדרך של אומדן".

 

            נקבע גם כי: "לא די בכך שהנתבע יהיה משוכנע באמיתות לשון הרע אלא נדרש כי יהיה בסיס עובדתי ראוי לשכנוע זה". כלומר, גם טענת האב לפיה הוא האמין בתוכן פרסומיו, לא מהווה נימוק להפחתת הפיצוי.

 

  1. בספרו דיני הגנת הפרטיות (פרלשטיין גינוסר בע"מ, 2003), מתייחס המחבר עו"ד אלי הלם   (עמודים 256-258) ליחס בין הפגיעה בפרטיות לבין לשון הרע בהערכת סכום הפיצוי. בין השאר, עומד המחבר על ההבדל בין מטרות שני החוקים. מטרת חוק לשון הרע לפצות את האדם על פגיעה במוניטין ובשמו הטוב בעוד שהפיצוי במקרה של פגיעה בפרטיות נועד לפצות אדם על הפגיעה הנפשית.

 

  1. במקרה דנן, בפרסום הראשון טען האב בין היתר שהבן "מומחה לזיופים". למרות חומרת הדברים, האב לא פגע בפרטיותו של הבן ולא חשף את עברו הנפשי ואף הפורום שבו נאמרו הדברים היה וועדה בכנסת ולא כלי תקשורת המוני. לפיכך, בגין פרסום זה יש  להעמיד את הפיצוי בגובה 40,000 ₪.  

 

  1. ברם, ביחס לפרסומים השני והשלישי קיימת חומרה רבה יותר. בהתחשב בהיקף הפרסום וחומרתו, העובדה כי הוא נעשה בכלי תקשורת המוניים תוך כדי חשיפת עברו הנפשי של התובע מלפני שנים רבות - דבר שעלול לפגוע באורח קשה ביכולת השתכרותו של התובע - ובהתחשב בכך כי בנוסף לפגיעה בשמו הטוב של התובע, נגרמה אף פגיעה בפרטיותו, יש להעמיד את גובה הפיצוי בגין כל אחד משני הפרסומים בסך של 55,000 ₪.

 

  1. סך הפיצוי בגין כל העוולות יעמוד על 150,000 ₪.

 

ה.         סיכום:

 

  1. הוכח כי הנתבע פרסם שלושה פרסומים המהווים לשון הרע חמור ופוגעני, בתפוצה רחבה, כאשר שניים מהפרסומים אף מהווים פגיעה בפרטיות.

 

  1. לפיכך, הנתבע ישלם לתובע פיצוי בסך כולל של 150,000 ₪.

 

  1. בנוסף, הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪.

 

  1. פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת פרטים מזהים.

  

 

 

 

 

ניתן היום,  י"ג סיוון תשע"ה, 31 מאי  2015, בהעדר הצדדים.

                                          


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ