חוקיות אגרה שנגבתה ע"י המדינה בהתאם לתקנות מס שבח מקרקעין עובר להגשת ערר על השגה שהגישו התובעים על קביעת שומה ע"י המינהל

1. עובדות:

התובעים הם בעלים של מקרקעין ברחוב המסגר בתל-אביב )גוש 7104, חלקה 46(, שהתקשרו
בעסקת קומבינציה לבניה על המקרקעין ודיווחו לשלטונות מס שבח על העסקה, כולל הצהרה
שהיא שומה עצמית על פי סעיף 73)א()2( לחוק מס שבח מקרקעין, התשכ"ג 1963 )להלן:
החוק(. מנהל מס שבח דחה את שומתם העצמית של התובעים וקבע שומה על פי מיטב השפיטה
)סעיף 78)א()2( לחוק(, בסכום גבוה יותר. התובעים הגישו השגה על שומת המנהל על פי
סעיף 87 לחוק - וזו נדחתה. על ההחלטה הדוחה את ההשגה, הוגש ערר לועדת הערר הפועלת
ליד בית המשפט המחוזי בתל-אביב, בהתאם לסעיף 88 לחוק. כתנאי להגשת הערר נדרשו
התובעים לשלם לקופת המדינה, באמצעות גזבר בתי המשפט, אגרה בשיעור 443 ש"ח, על פי
תקנה 4 לתקנות מס שבח מקרקעין )סדרי הדין בפני ועדות ערר(, תשכ"ה 1965 )להלן:
התקנות(.

התובעים טוענים שסכומי האגרה שגבתה המדינה, נגבו ללא בסיס חוקי ועל המדינה חלה חובה
להשיבם למשלמיהם. התובעים הגישו בקשה לאישור התובענה כייצוגית לפי תקנה 29 לתקנות
סדר הדין האזרחי, ובהחלטתי מיום 30.9.96, קבעתי כי עניין חוקיות האגרה שנגבתה לצורך
הגשת ערר על פי סעיף 88 לחוק מס שבח, בהתאם לתקנה 4 לתקנות מס שבח, יכול להתברר
בהליך של תובענה ייצוגית, והתרתי למבקשים להגיש תובענה ייצוגית כמבוקש. הקבוצה