חוזה על תנאי שנערך בין הצדדים בעניין הסכמה לסמכות שיפוט של ביה"ד הרבני ת"א- יפו. לטענת הבעל, מנעה האישה את קיום התנאי בחוזה, ומכאן אין עוד הסכמה לשיפוט מצדו - פסקדין

המשנה לנשיא מ' אלון: 1. עתירה לפנינו להורות למשיב הראשון להימנע מלהמשיר ולדון
בתביעה לגירושין, שהגישה המשיבה השנייה נגד העותר, ולהורות, כי ההחלטות מיום
18.6.89 )ט"ו בניסן תשמ"ט(, שניתנו בתיק זה על-ידי המשיב הראשון, הינן בטלות
ומבוטלות.

2. עיקר טענתו של מר סייג, בא-כוחו המלומד של העותר, היא, כי אמנם נתן הבעל - שהוא
תושב ואזרח לונדון שבאנגליה - את הסכמתו לסמכות בית הדין הרבני לדון בתביעת
הגירושין, אך הסכמה זו ניתנה על-תנאי, והוא - כי המשיבה השנייה תבוא עם בתם המשותפת
לישראל, כדי שתקבל חינוכה כאן. ומאחר שהמשיבה השנייה לא מילאה תנאי זה, בטלה ההסכמה
לסמכות הדיון, כדין הסכמה בחוזה על-תנאי )סעיפים 27 ו28- לחוק החוזים )חלק כללי(,
תשל"ג1973-, והוברר הדבר למפרע, שמלכתחילה לא הייתה קיימת בידי המשיב הראשון סמכות
הדיון בעניין תביעת הגירושין נגד העותר.

3. על עצם האפשרות והתוקף של הסכמה לסמכות שיפוט על-תנאי כבר אמרנו במקום אחר )בד"מ
1: 1/81ן, בעמ' 389(:

"עצם החלת דיני חוזים על יחסי בית-דין ובעלי הדין המסכימים לשיפוטו, אם יש מקום
להחלה כזו, צריך שתיעשה לאחר העיון והדיוק, ובראש ובראשונה 'ככל שהדבר מתאים לענין
ובשינויים המחוייבים' )סעיף 61)ב( לחוק חוזים )חלק כללי(;

וראה ע"א 595/78, בע' 469(, ואחד השינויים המהותיים המחויבים שבין חוזה

בין שני צדדים לבין הסכמה של בעלי דין לשיפוטה של ערכאה שיפוטית הוא, שמבחינת עצם