אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> חובת ההסבר הנאות – לאחר תיקון 29 לחוק ההוצל"פ

חובת ההסבר הנאות – לאחר תיקון 29 לחוק ההוצל"פ

תאריך פרסום : 28/07/2015 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ראשון לציון
11642-06-14
12/07/2015
בפני השופט:
רפי ארניה

- נגד -
התובעים:
1. י' ג' באמצעות האפוטרופוס י. י. נ.
2. ר.ג.

עו"ד שמואל קופמן
הנתבעים:
1. בנק מזרחי טפחות בע"מ
2. עופר שטריקר- כונס נכסים

עו"ד איריס בלומנפלד - סדוב
פסק דין
 

תביעה לסעד הצהרתי אשר במסגרתה מתבקש בית המשפט להצהיר כי הנתבעים מנועים מלפנות את התובעים מדירתם אשר פרטיה מצויים בתיק בית המשפט (להלן: "הדירה") במסגרת הליכי מימוש משכנתא המתקיימים בתיק הוצל"פ מס' 34-08829-12.

 

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

  1. התובעים הינם בעל ואישה, אשר הדירה בבעלותם.
  2. התובעים ניהלו חשבון עו"ש אצל הנתבע 1 (להלן: "הנתבע" או "הבנק") כשהדירה היתה משועבדת במשכנתא לטובת הבנק הבינ"ל הראשון למשכנתאות בע"מ.
  3. במהלך שנת 2010 ביקשו התובעים לפרוע את הלוואת הבינ"ל על דרך של נטילת הלוואה מהנתבע. לשם כך נטלו התובעים מהנתבע שלוש הלוואות– בסך של 412,000 ₪ (אשר כספיה פרעו את ההלוואה לבנק הבינ"ל וסילקה את המשכנתא שהיתה רשומה לזכותו על הדירה), 188,000 ש"ח, ו – 90,000 ש"ח ובסך הכל – 690,000 ש"ח. פירעון ההלוואות הובטח בשתי משכנתאות שנרשמו לטובת הנתבע על הדירה. הסכמי הלוואה בגין שתי ההלוואות הראשונות נחתמו ביום 19.9.2010 ואילו ההסכם לגבי ההלוואה השלישית נחתם ביום 8.12.2010 (נספח ו' לתצהיר ע/ה 2– להלן: "נ'").
  4. במעמד החתימות על הסכמי ההלוואה, חתמו התובעים גם על טפסי "שיעבוד דירתי כבטוחה להלוואה" – נספחי ח/1 – ח/4 לתצהיר נ', להלן: "טופס הויתור").
  5. בשל חשיבותו להכרעה כאן, יובא להלן נוסחו המלא של טופס הויתור, כדלקמן:

"שיעבוד דירתי כבטוחה להלוואה

הבהרתם לי כי על פי דין, מוקנית לי הגנה מפני מימוש הדירה המשמשת למגורי ולמגורי בני משפחתי הגרים עמי ובמסגרת זו מוקנית לי זכות לדיור מוגן, לשווי דיור חלופי או מקום מגורים חלופי, אלא אם כן, ויתרתי על הגנות אלה במפורש (להלן- "הגנת דירת המגורים").

עוד הבהרתם לי, כי הבנק דורש כי אוותר על הגנת דירת המגורים.

כמו כן, הבהרתם לי, כי מסמכי המשכון או המשכנתא עליהם חתמתי/אחתום, כוללים ויתור על הגנת דירת המגורים, ועל כל ההגנות שהנני זכאי להן, על פי חוק הגנת הדייר (נוסח משולב) תשל"ב-1972 ועל פי סעיפים 38 א' וב' ו-39 לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז וכל הוראת חוק שתבוא במקומם, כך שהנני זכאי אך ורק לקבלת שווי סידור חלוף, לפי סעיף 38 ג'2 לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז-1967.

הבהרתם לי, כי משמעות חתימתי על מסמכי המשכון או המשכנתא הכוללים את סעיפי הויתור על הגנת דירת המגורים, הינה כי במקרה בו הבנק ימכור את הדירה במסגרת מימוש שטר המשכנתא או המשכון, יהיה עלי ועל כל אחד מבני ביתי המתגוררים בדירה, לפנות את הדירה, ואנו נשאר ללא זכויות בדירה.

אנו לא נהיה זכאים לזכויות של דיור מוגן, דיור חלופי או זכות למקום מגורים סביר, וזכותי היחידה תהיה לקבל תשלום, שיאפשר לי לשכור דירה באזור מגורי, התואמת את צרכי וצרכי בני משפחתי הגרים עמי, וזאת לתקופה שלא תעלה על 18 חודשים, הכל כפי שיקבע ראש ההוצאה לפועל, אם יקבע עוד מובהר לי כי אני לוקח סיכון, שאני ובני משפחתי נשאר ללא קורת גג לראשנו.

בכבוד רב,

_______________                                        _____________________

       שם הממשכן                                                   חתימת הממשכן

 

אישור עובד הבנק / עו"ד:

ביום 19/9/10 קיימתי שיחת הסבר עם הממשכן הנ"ל:

  • יידעתי את הממשכן בדבר זכותו להגנה על בית מגוריו במובן זה שבעת מימוש הוא עשוי ליהנות מההגנות של דיור מוגן ו/או מהזכות לקבל דיור חלופי ו/או מהזכות לקבל דיור סביר אחר.

הסברתי לממשכן כי הבנק דורש ממנו לוותר על ההגנות הנ"ל וכי כתוצאה מכך הוא יהיה זכאי לכל היותר לקבל סכום שיאפשר לו לשכור דירה למגוריו ולמגורי בני משפחתו הגרים עמו, לתקופה שלא תעלה על 18 חודשים, הכל כפי שיקבע ראש ההוצאה לפועל, אם יקבע. הסברתי לממשכן כי בויתור על ההגנות הנ"ל הוא לוקח על עצמו סיכון במובן זה שכתוצאה ממימוש הדירה הוא עלול להישאר ללא קורת גג לראשו.

  • הפניתי את תשומת לב הממשכן לסעיף 16 בתנאים המיוחדים לשטר המשכנתא או לסעיף 4 של נספח המשך תנאים של שטר/הסכם משכון או סעיף 7 בהתחייבות לרישום משכנתא, לפי העניין. סעיפים אלה קשורים לענין ויתור הממשכן על ההגנות המפורטות לעיל.
  • לאחר ההסבר, הממשכן הבין את דרישת הבנק והסיכונים שנטל על עצמו. כמו כן, המלצתי לו לקבל ייעוץ משפטי מעורך דינו.

 

____________________                                ______________________

            שם העובד/עוה"ד                                                           חתימת העובד/עוה"ד

  1. זמן לא רב לאחר נטילת ההלוואות הפסיקו התובעים לפרוע את התשלומים החודשיים בגין המשכנתאות. הבנק פתח את תיק ההוצל"פ דנן לשם מימושן, והנתבע 2 התמנה ככונס נכסים לצורך מימושה.
  2. ביום 21.2.2012 מינה בית המשפט לענייני משפחה בראשל"צ את מר נ. כאפוטרופוס לגוף ורכוש לתובע (להלן: "נ.").

המינוי נעשה בהתאם לתעודת רופא של ד"ר קפלן מהמרכז לבריאות הנפש באר יעקב של משרד הבריאות, ממנה עולה כי התובע, בן 68 בעת ההיא, מוכר למערכת הפסיכיאטרית מזה 22 שנים כסובל מהפרעה דו קוטבית. התובע היה במעקב של המחלקה הפסיכאטרית הפתוחה של בית החולים תל השומר, וכן טופל באופן פרטי, אולם מזה כשנה אינו נמצא במעקב ואינו נוטל טיפול תרופתי.  נמצא כי בחודשים שלפני מתן התעודה התובע סובל ממצב דכאוני ומאושפז בהסכמתו.

 

 

 

עוד נאמר שם כי:

"בבדיקות פסיכיאטריות חוזרות בעת אישפוזו הנוכחי המודע צלול וההתמצאות תקינה בכל המישורים, הזיכרון והריכוז שמורים. ישנה איטיות פסיכומטרית וזמן תגובה איטי. האפקט בעל גוון דיכאוני ומצומצם מצב רוח מדווח כירוד. מהלך החשיבה מאורגן. ישנם תכנים של ייאוש, מוטיבציה ירודה, שולל מחשבות אובדן. לא הופקו תכנים פסיכוטיים. שיפוט כעת תקין. מעברו וממצבו הנוכחי אנו מתרשמים כי אינו מסוגל לנהל את כספיו ולכן אנו ממליצים על מינוי אפוטרופוס לרכוש".

 

טענות הצדדים

  1. עילת התביעה של תובענה זו מצויה בסעיף 13 לכתב התביעה בו נטען כי:

"בעת נטילת ההלוואות לא הוסבר לתובעים כי יש להם הגנות מכח החוק (והכוונה לסעיפים 33 לחוק הגנת הדייר וסעיף 38 לחוק ההוצל"פ – הערה שלי, ר.א.), במקרה שהבנק המלווה יבקש למכור הדירה".

התובעים טוענים כי בעת מתן ההלוואה לא ניתנו להם בעל פה הסברים על זכויותיהם לפי החוקים הנ"ל, והם חתמו על הטפסים מבלי להבין את זכויותיהם, את הויתור על זכויות אלה  ואת משמעות הויתור עליהם.

התובעים מוסיפים וטוענים בתצהיריהם כי בעת מועדי החתימה על הסכמי ההלוואה התובע היה חולה במחלת נפש ורק על רקע זה ניתן להבין את התנהגותו חסרת האחריות אשר כללה גם מכירת הדירה למלווה בריבית (אשר לא אושרה לבסוף על ידי בית המשפט לענייני משפחה).

עוד טוענים התובעים כי התובעת חתמה על הטפסים מבלי להבין על מה חתמה. היא הלכה בעיניים עצומות אחר בעלה לו היא נשואה כ – 48 שנה, וחתמה בעקבות דרישותיו התקיפות והאגרסיביות שתעשה כן, ולא יכלה לסרב לכך. לפיכך, היא ניגשה לבנק בחרדה רבה וחתמה על כל המסמכים שהוצגו בפניה.

  1. התובעת מוסיפה וטוענת כי בפעמיים בהם הגיעה לבנק כדי לחתום על המסמכים, שהתה בבנק דקות ספורות. היא לא יכלה לקרוא אותם עקב הזמן הקצר ואיכות הדפוס שלהם. לטענתה, לא הבינה על מה חתמה, ואיש מעובדי הבנק לא הבהיר לה את משמעות המסמכים עליהם חתמה.
  2. הנתבעים טוענים כי התובעים ידעו והבינו בפועל, עובר לחתימת על הסכמי ההלוואות והמסמכים הנלווים אליו שלא תעמוד להם הזכות להוסיף ולהתגורר בנכס במקרה של מימוש המשכנתאות וכי תוגבל, לכל היותר, לסידור חלוף בגובה דמי שכירות ל – 18 חודשים.

עוד טענו הנתבעים כי התובעים קיבלו הסברים אודות ההגנות השונות ועל משמעות ויתורם על הגנות אלה וכן כי הבינו היטב את הדברים.

 

הדין וההלכה הפסוקה

  1. שתי הוראות הגנה קבועות ללווה הלוואה המובטחת במשכנתא: האחת הינה הוראת סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב] , תשל"ב – 1972 (להלן: "חוק הגנת הדייר") והשניה הינה הוראת סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל").

הוראת סעיף 33 לחוק הגנת הדייר קובעת כי:

        "(א)      החזיק אדם בנכס כשהוא בעלו או חוכרו-לדורות, או אחד הבעלים או החוכרים-לדורות, ופקעה זכותו בנכס מחמת מכירתו בהוצאה לפועל של פסק דין או של משכנתה או בפשיטת רגל, או מחמת חלוקת הנכס במשפט חלוקה או בהסדר קרקעות או מחמת חלוקתו על ידי רישום בפנקס הבתים המשותפים כאמור בסעיף 42 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 - יהיה המחזיק לדייר של בעלו החדש של הנכס, או של החוכר-לדורות החדש.

        (ב)        ........

        (ג)        הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו -

                    (1)        על הוצאה לפועל של משכנתה שנרשמה לפני התשט"ו;

                    (2)        אם פורש בשטר המשכנתה שהמחזיק לא יהיה מוגן לפי סעיף זה.

ואילו הוראת סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל קובעת:

       "(א)         היו המקרקעין שעוקלו משמשים, כולם או מקצתם, דירת-מגורים לחייב, לא יהיה רשם ההוצאה לפועל רשאי להורות על מכירת המקרקעין ועל פינוי החייב ובני משפחתו הגרים עמו מהמקרקעין, אלא לאחר שהוכח, להנחת דעתו, שיהיה לחייב ולבני-משפחתו הגרים עמו מקום-מגורים סביר, או שיש לו ולבני משפחתו הגרים עמו יכולת כלכלית המאפשרת מימון מקום מגורים סביר, או שהועמד לרשותם סידור חלוף.

(א1)         רשם ההוצאה לפועל לא יורה כאמור בסעיף קטן (א) אלא לאחר שהצדדים הוזמנו לדיון בפניו בהזמנה שהומצאה להם בהמצאה מלאה; בהזמנה לדיון יצוין כי החייב רשאי לבקש השהיה של ההחלטה בעניין מכירת המקרקעין ופינוים כדי למנות לעצמו עורך דין או כדי לקבל ייצוג לפי הוראות חוק הסיוע המשפטי, התשל"ב-1972 (בחוק זה - חוק הסיוע המשפטי) אם הוא זכאי לכך לפי הוראות אותו חוק; בהזמנה ייכלל מידע בדבר האפשרויות למינוי עורך דין לפי הוראות חוק הסיוע המשפטי.

       (ב)           רשם ההוצאה לפועל רשאי לקבוע שהסידור החלוף יהיה בהמצאת דירה אחרת או בתשלום פיצויים או בדרך אחרת.

       (ג)          

       (1)           הוראות סעיף זה יחולו גם על ביצועה של משכנתה או מימוש של משכון.

       (2)           על אף האמור בפסקה (1), פורש בשטר המשכנתה או בהסכם המשכון שהסידור החלוף שיועמד לרשות החייב יהיה בהתאם להוראות סעיף קטן זה ולא בהתאם להוראות סעיפים קטנים (א) ו–(ב), והוסברה לחייב משמעות הדבר בשפה ברורה המובנת לו, יחולו לעניין העמדת הסידור החלוף הוראות אלה:

                      (א)        שווי הסידור החלוף יהיה בסכום המאפשר לחייב לשכור דירת מגורים באזור מגוריו התואמת את צורכי החייב ובני משפחתו הגרים עמו למשך תקופה שלא תעלה על 18 חודשים; ואולם, רשם ההוצאה לפועל רשאי להעמיד לרשות החייב ובני משפחתו הגרים עמו סידור חלוף לתקופה ארוכה מהתקופה האמורה אם סבר שקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת."

  1. ההלכה הפסוקה הבחינה בין הגנת סעיף 33(ג)(2) לחוק הגנת הדייר, לבין ההגנה הקבועה בסעיף 38(ג) לחוק ההוצאה לפועל.

בכל הנוגע להגנת חוק הגנת הדייר, הוראה זו פורשה בצמצום רב נוכח המגמה לצמצם ככל שניתן את דיני הגנת הדייר בכלל, והגנה זו בפרט, ובעניין זה ר' : ע"א 3295/94 פרמינגר נ' מור פ"ד נ' (5) 11.

הפסיקה אף נמנעה מלהחיל את חובת ההסבר הנאות אשר נקבעה בע"א 9136/02 מיסטר מאני נ' רייז פ"ד נ"ח (3) 934 על הוראה זו. ר' בעניין זה עוד: ת.א. (מחוזי מרכז) 6525-08-08 דקר נ' עזבון המנוח פומרנץ (24.5.2010), וכן ר' ע"א 127/06 בנק הפועלים בע"מ נ' נגר (19.2.2009) שם נאמר בפיסקה  13 לפסק הדין, כי אף אין צורך כי הויתור יכלל במפורש בתנאי השיעבוד.

הנה כי כן, נראה, כי ויתור על ההגנה בהתאם לחוק הגנת הדייר מסתכמת בציון של הויתור בשטר המשכנתא באורח מפורש (ור' בעניין זה פסק דינו המפורט של בית משפט השלום בחיפה בה"פ 50410-05-12 בן דוד נ' בנק מזרחי טפחות (12.6.14) מפי כב' השופט א' דורון, פיסקאות 50-73, ופסק דינה של ערכאת הערעור בע"א 32710-09-14 (27.1.2015) אשר אימצה את פסק הדין על כרעו וקרביו בהתאם לתקנה 460 (ב) לתקסד"א).

  1. בכל הנוגע להגנות חוק ההוצאה לפועל, הרי שהמצב מעט מורכב יותר. ההגנה הנידונה באה לעולם במסגרתו של תיקון 29 לחוק ההוצל"פ שחל על הסכמי הלוואה שנכרתו אחרי יום 5.2009, כפי הסכמי ההלוואה בענייננו. התיקון חוקק בעקבות פסיקות בית המשפט העליון בעניין רע"א 1132/94 פי.אף.איי אסטבלישמנט נ' רוזנר פ"ד מ"ט (5) 215, והלכת מיסטר מאני הנ"ל. הלכות אלה קיבעו את חובת המלווה ליתן ללווה הסבר נאות על זכויותיו ומשמעות הויתור עליהן, והוראת סעיף 38 (ג) תוקנה בהתאם לפסיקה זו.
  2. בע"א 9120/09 בנק לאומי למשכנתאות נ' פלקסר (15.9.2011) קבע בית המשפט העליון, בסעיף 16 לפסק הדין כי :

"הוראת סעיף 38(ג)(2) המתייחסת להסכמי משכנתא שנכרתו לאחר תיקון מס' 29 לחוק ההוצאה לפועל ממנה עולה, לכאורה, כי נטל הראיה לעניין קיום חובת ההסבר הקבועה בו מוטלת על המלווה."

ואולם בית המשפט העליון הוסיף וקבע כי:

"ברי כי ככל שנטל ההוכחה יוטל באופן גורף על החייב, פעמים רבות תהא משמעות הדבר ביטול הגנת הדיור החלוף הלכה למעשה, משום שהחייב יתקשה להוכיח שלא ניתן לו הסבר על-פה אודות הגנת הדיור החלוף. מנגד יש לזכור שגם המלווה עלול להיתקל בקושי להוכיח כי הוא הסביר עניין זה ללווה. זאת משום שפעמים רבות המחלוקת אודות הגנת הסידור החלוף עשויה להתעורר זמן לא מבוטל לאחר כריתת הסכם המשכנתא, בעת שהחייב חדל לפרוע את תשלומי ההלוואה והמלווה פנה להליכי הוצאה לפועל. משכך עלול פקיד הבנק הנוגע בדבר להתקשות במסירת פרטים על חילופי הדברים שהיו בינו ובין החייב המסוים שעניינו עומד לדיון וזאת, הן בשל חלוף הזמן והן בשל עיסוקו החוזר ונשנה בהלוואות מסוג זה. לכן ככל שבנטל הראיה עסקינן, מוטב כי נקודת המוצא תהא האמור בשטר המשכנתא ובלבד שהמלווה לא הסתפק באזכור סתמי של סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, כפי שנהג הבנק במקרה דנן, אלא פירט באופן מפורש וברור בתנאי המשכנתא את דבר קיומה של הזכות לדיור חלוף על פי סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל ואת דבר הויתור עליה מצד הלווה."

  1. הנה כי כן, ניתן לסכם את ההלכה הפסוקה בעניין פרשנות הוראת סעיף 38(ג) לאחר חקיקת תיקון 29 כך:

א.         בחינת נאותות ההסבר הנאות ממוקדת בלווה.  החוק קובע באופן מפורש כי ההסבר צריך שיהיה בשפה ברורה ומובנת ללווה.

ב.         חובת ההוכחה על בדבר התמלאות תנאי הוראת סעיף 38(ג)(2)- מוטלת על המלווה.

ג.          בחינת נאותות ההסבר מתקיימת בשני מישורים.

המישור האחד הוא המישור האובייקטיבי. כאן ייבחן ההסבר שנתן המלווה ללווה מנקודת מבט אובייקטיבית. דהיינו, האם ההסבר שניתן הינו כזה שניתן להבין ממנו את אופי זכויות החייב ואת משמעות הויתור עליהן, לרבות העובדה כי אי פירעון נושא בחובו סיכון של איבוד קורת הגג. בעניין זה חשוב לציין כי אין חובה שיינתן הסבר בעל פה ויכול שיהיה הסבר בכתב בלבד. לכן במקרים שבהם ההסבר שניתן הינו בכתב, נקודת המוצא הינה בחינתם של המסמכים החתומים. כמו כן חשוב לציין כי ההסבר צריך שיהיה אפקטיבי, ואין די באיזכור טכני בלבד של סעיפי החוק (ע"א 4530/10 בנק הפועלים בע"מ נ' זועבי (10.2.2015).

המישור השני הוא המישור הסובייקטיבי. בהנחה שמבחינה אובייקטיבית, ההסבר שניתן היה הסבר נאות הממלא את הפרמטרים המפורטים לעיל, יש לבחון את ההסבר בפן של הלווה. דהיינו, על בית המשפט לבחון האם הלווה, בשים לב לכלל הנסיבות, קלט והבין בחושיו שלו את ההסבר שניתן לו. אם בית המשפט ישתכנע כי הלווה עצמו, עקב נסיבותיו האישיות, לא הבין את ההסבר שניתן לו, אף שייתכן שאדם אחר היה מבין אותם, הרי שהתוצאה תהיה אי תחולת סעיף 38(ג) לחוק ההוצל"פ. כך למשל, ומבלי שהדבר יהווה רשימה סגורה, במקרים בהם לווה נחזה להיות חסר שליטה בשפה העברית, או אדם עם מוגבלויות כאלה ואחרות המונעות ממנו הבנה של מהות עיסקת ההלוואה, הרי שהמסקנה תהיה שלא התגבשה אצל הלווה ההבנה בדבר זכויותיו ומהות הויתור עליהן.

 

מן הכלל אל הפרט

הגנת חוק הגנת הדייר

  1. בסעיף 6ב' לשטר המשכנתא נקבע באופן מפורש כי:

"במקרה של הוצאה לפועל של שטר משכנתא זה לא יהיו הממשכן ו/או כל אדם הבא במקומו או מכוחו של הממשכן או מישהו מדיירי המשנה, אם יהיו כאלה או כל אדם אחר שיהיה בנכס ו/או יחזיק בו, מוגן מכח חוקי הגנת הדייר לרבות סעיף 33 לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב) תשל"ב – 1972"

די בכך כדי לקיים את הוראות הפסיקה בעניין הויתור על הגנה זו.

בכל אופן, גם אם יש מי שיסבור כי לא די בכך, הרי שבהמשך אביא את התייחסותי לעניין מילוי חובת ההסבר הנאות על ידי הנתבע, במקרה זה.

הגנת חוק ההוצאה לפועל

  1. משנמצא שהגנת חוק הגנת הדייר אינה חלה על המקרה קא עסקינן, הרי שלמעשה ניתן להסתפק בדברים אלה, לעצור כאן, ולדחות את התביעה. וכל כך למה?

הסעד שנתבקש בתביעה זו הינה מניעת פינוי הנכס. הגנות סעיף 38 לחוק ההוצל"פ אינן מונעות את פינוי הנכס. הוראה זו קובע שתי אפשרויות: אחת במקרה שלא ניתן הסבר נאות, והשניה במקרה שניתן הסבר נאות.

במקרה הראשון (סעיף 38(א)) יקבע רשם ההוצל"פ סידור חלוף בהתאם לשיקול דעתו. במקרה השני (סעיף 38(ג)) יקבע רשם ההוצל"פ סידור חלוף בהתאם לפרמטרים הקבועים בסעיף 38(ג)(2)(א)

כך או אחרת, הגנות סעיף 38 אינן מונעות את פינוי הנכס. תוחלתן הינה לכל היותר בהיקף הסידור החלוף. על כן ניתן לעצור את הדיון בתובענה זו כבר כעת ולשלוח את הצדדים לדיון בפני רשם ההוצל"פ בכל הנוגע לשאלת הויתור, בהתאם להוראת סעיף 56(ד) להוראת המעבר של תיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל.

יחד עם זאת, מאחר והצדדים טענו והביאו ראיות בסוגיה זו, ועל מנת לחסוך "סיבוב שני" אדון גם בהיקף תחולת ההגנות מכח חוק ההוצאה לפועל.

הפן האובייקטיבי: האם ההסבר שניתן בטופסי הויתור הינו הסבר נאות?

  1. תשובתי לשאלה זו הינה בחיוב רבתי.

קריאת טופסי הויתור החתומים מלמדת כי אין בהם ציון גרידא של הגנות החוק. לשונן אינה בליל משפטי. נאמר בהם באופן ברור מפורש כי מוקנית לתובעים זכות לדיור מוגן, לשווי דיור חלופי או מקום מגורים חלופי אלא אם כן ויתרו על הגנות אלה באופן מפורש. נאמר שם כי מובהר ללווה שהוא מוותר על הגנות אלה. עוד נאמר שם כי במקרה בו הבנק ימכור את הדירה במסגרת מימוש שטר המשכנתא –

"יהיה עלי ועל כל אחד מבני ביתי המתגוררים בדירה, לפנות את הדירה, ואנו נשאר ללא זכויות בדירה."

ובהמשך נאמר כי:

"הסברתי לממשכן כי בויתור על ההגנות הנ"ל וא לוקח על עצו סיכון במובן זה שכתוצאה ממימוש הדירה הוא עלול להישאר ללא קורת גג לראשו"

            ועוד נאמר בהמשך:

"לאחר ההסבר הממשכן הבין את דרישת הבנק והסיכונים שנטל על עצמו. כמו כן המלצתי לו לקבל ייעוץ משפטי מעורך דינו"

  1. יותר ברור מזה - אי אפשר.

טופס הויתור מבהיר באופן ברור וחד משמעי בלשון בני אדם בהירה,נהירה וקריאה, כי לחייב זכויות לדיור מוגן ולדיור חלופי, שהוא מוותר עליהם, וכי משמעות הויתור – אובדן כלל זכויותיו בדירה ואיבוד קורת הגג, פרט לזכות לקבל סכום השווה לדמי שכירות לתקופה של 18 חודשים.

אני סבור כי טופס זה עומד בצורה חד משמעית בחובת ההסבר הנאות אשר נקבעה בפסיקה ובהוראות החוק.

כך סבר אף בית המשפט המחוזי מרכז, במקרה אחר אשר בו הובא לפניו טופס דומה (ת.א. 14023-11-14 מלכה נ' בנק מזרחי טפחות (24.6.2015) מפי כב' השופט שפסר).

אשר על כן, אני סבור כי טופס הויתור עומד במבחן האובייקטיבי, כמפורט לעיל.

הפן הסובייקטיבי: האם התובעים הבינו את מהות זכויותיהם החוקיות ומשמעות הויתור עליהן?

  1. ראשית יש להוריד מעל הפרק את הטענות המתבססות על מצבו הנפשי של התובע.

אציין כי התובע לא העיד בפני, שכן סמוך לישיבת ההוכחות אושפז בבית חולים לחולי נפש ללא מגבלת זמן. יחד עם זאת סברתי שאין לכך שום משמעות, ואף איני נותן משקל כלשהו להיעדר עדותו, שכן עדות על מצבו ובמצבו היום, לא תוסיף דבר ולא תועיל. השאלה הרלוונטית אינה מה מצבו היום. השאלה הינה מה היה מצבו בעת נטילת ההלוואות.

על הכל מוסכם כי התובע איבד את כשירותו המשפטית בשנת 2012.

ביחס למצבו בשנת 2010, היא שנת נטילת ההלוואות הנידונות, כלל העדים העידו כי מצבו היה שפיר וכי כל מי שבא עם התובע במגע לא יכול היה לדעת שהמדובר באדם עם בעיות נפשיות, שכן התנהלותו בחיי היומיום היתה ככל אדם אחר. כך העיד במפורש האפוטרופוס מר נ., בעמ' 7 לפרוטוקול, ואף רעייתו של התובע, התובעת, העידה כך (עמ' 14 ש' 26 ואילך).

גם ע.ה/3, פקידת הבנק הגב' כהן, העידה כי התובע היה לקוח ותיק בסניף הבנק, היה מגיע אליו פעמים רבות והתנהל בסניף כבן בית. התובע היה נוסע פעמים רבות לחו"ל לשם גיוס תרומות לישיבה. התובע ניהל חשבון עו"ש בסניף, ונטל בו אשראים, עשה פעולות כלכליות רבות, והתנהלותו היתה ככל לקוח.

פקיד הבנק אינו "בוחן כליות ולב", ואין לדרוש ממנו להיות כזה. אכן, בנסיבות מסויימות יידרש מפקיד הבנק ללכת את המייל הנוסף, מעבר לטופס הויתור. זאת, באותם מקרים מבוררים אשר פקיד הבנק מזהה כי הלקוח שבפניו מתקשה בהבנת המאטריה. אולם מקרה זה אינו בא בגדר המקרים הללו. במקרה הנידון היה בפני נ' אדם אשר התנהג ככל האדם, וסימני מחלתו לא ניכרו בו, וודאי לא כלפי חוץ.

מכלל העדויות שבאו בפני בנוגע להתנהלותו היומיומית של התובע בשנת 2010, אני מתרשם כי התובע, אף שהיה בטיפול פסיכיאטרי שנים רבות, הבין היטב את משמעות נטילת ההלוואה המובטחת במשכנתא, את משמעות ויתורו על ההגנות ואת התוצאה של אי פירעון התשלומים החודשיים שבגינה.

מסקנה עובדתית זו מתחזקת נוכח תמליל ההקלטה נ/3. זוהי שיחה שהוקלטה על ידי החברה המבטחת את התובע בביטוח חיים שנערך לצורך ההלוואה. התובע עצמו הוא שיזם את השיחה, כפי שעולה מהעמוד הראשון שלה.

האזנתי לשיחה ולמשמע השיחה ומקרא התמליל עולה כי תשובות התובע ניתנות בשטף ותוך הבנה ומודעות מלאה לכל השאלות הנשאלות. גם עצם העובדה שהתובע הוא שיזם את השיחה מלמדת כי הבין היטב את מהות ההתקשרות עם הנתבע.

יתירה מזו – מהשיחה עולה כי התובע שיקר במודע לנציג המבטחת שכן הוא נשאל האם קיימות לו הפרעות נפשיות, אך הוא ענה על שאלה זו בשלילה.

כך לא מתנהג אדם שאינו מבין על מה הוא חותם.

  1. לכך יש להוסיף כי נ' העידה כי התייחסה לתובעים ככל לקוח. נ' העידה כי היא מתמקדת תמיד בטופס הויתור ומסבירה כי קיימת ללווה זכות לדיור חלופי וקיימת לו הגנת דייר והוא חייב לוותר על הזכות הזו, וכי אם לא ישלם את ההלוואה הוא יצטרך לפנות את הנכס (עמ' 30 לפרוטוקול).

עדותה של נ' עומדת בניגוד לעדותה של התובעת אשר טענה כי מעמד החתימה על הטפסים היה חפוז ולא ניתן לה שום הסבר שהוא.

אני מעדיף את גירסתה של נ' על פני גירסתה של התובעת.

ראשית, עדותה של התובעת הינה עדות יחידה של בעל דין, אשר הסתמכות עליה כבסיס להכרעה, מחייבת הנמקה מיוחדת (סעיף 54 לפקודת הראיות). לעומת זאת, עדותה של נ' מתייחסת לכל הלווים, ולא הוכח שיש לה עניין אישי בתוצאות תביעה זו.

מעבר לכך, נ' לא היססה להודות כי אף שבטופס הויתור כתוב שהטופס נחתם על ידי הלווה לאחר שפקיד הבנק ייעץ לתובע לקבל יעוץ משפטי, ולאחר שנאמר לתובע כי יש בהלוואה סיכון, הרי שבפועל היא לא עשתה כן ולא אמרה לתובע דברים אלה (עמ' 31 ש' 31-32, עמ' 33 ש' 31-32).

העובדה שנ' לא היססה להודות בדברים שהם כנגד האינטרס האישי שלה, מביאה אותי להאמין לעדותה וליתן בה אמון מלא.

  1. נ' העידה כי היא ראתה לפניה אדם שמבין על מה הוא חותם, מחזיר את הטפסים כנדרש, מבצע את הנדרש ממנו כולל עריכת ביטוח חיים, ומדבר לעניין (עמ' 32 ש' 18-27). היא לא ראתה בתובעים או במי מהם אדם חלש, פחדן או הססני, ואילו היו פני הדברים כך – לא היתה מבצעת את ההלוואה, ולא מחתימה אותם או מי מהם על המסמכים (עמ' 33 ש' 16-25).

עוד העידה נ' שהמסמכים, כולל טופס הויתור, נמסרו לתובעים מראש ולא היתה כל מניעה לקחת אותם הביתה, לקרוא אותם בנחת, לקבל עליהם ייעוץ משפטי ולחתום עליהם במועד שונה (עמ' 29 ש' 16-20).

עדות זו בעיני הינה עדות מכרעת, בכל הנוגע להבנת התובעים את מהות העיסקה ואת מהות הויתור על זכויותיהם, ואני נותן בה אמון מלא.

  1. בכל הנוגע לתובעת, נ. העיד כי היא הלכה שבי אחרי התובע. היא עשתה את אשר זה אמר לה לעשות וכך העידה גם התובעת. אפילו היה הדברים נכונים, הרי שאין בכך כדי להעמיד לתובעת הגנה שהרי חזקה על אדם שהוא יודע על מה הוא חותם. בעניין זה ר' במיוחד ע"א 8533/06 גילמן נ' בנק הפועלים אמריקאי ישראלי בע"מ (5.8.2008):

"בפסיקה עקבית נקבע כי החזקה כי חתימתו של אדם על מסמך מהווה אישור ועדות לכך שהבין את תוכנו ונתן הסכמתו לאמור בו....חזקה זו מתעצמת, שעה שהמדובר הינו במסמכים מהותיים כגון שטרי שיעבוד ומשכנתא....על המבקש לסתור חזקה זו מוטל נטל הראיה והשיכנוע בראיות פוזיטיביות וברמת ההסתברות של אפשרות קרובה"

חזקה זו עומדת על מכונה גם במקרים בהם נבחן הפן הסובייקטיבי של הבנת הויתור, ואם הלווה טוען אחרת – הרי שעליו מוטל הנטל לסותרה.

  1. מעבר לכך אוסיף כי התובעת אינה אישה מוחלשת כפי שניסתה להציג את עצמה. התובעת הינה בוגרת 12 שנות לימוד ובעל נסיון של עשרות שנים כגננת. השפה העברית שגורה על שפתיה היטב. לא היתה זו הפעם הראשונה שהיא נטלה הלוואה המובטחת במשכנתא, שכן כאמור לעיל, הלוואה זו באה בין היתר לפרוע הלוואה מובטחת במשכנתא קודמת שהתובעים נטלו מהבנק הבינ"ל.

 

התובעת אף לא מסרה אמת בתצהירה כאשר אמרה כי הלכה לחתום על מסמכי ההלוואה לבד, ובהיעדר בעלה. עיון במסמכים מגלה באופן ברור כי שני התובעים חתמו על המסמכים יחד באותו יום.

התרשמתי כי התובעת הינה אישה דעתנית וחזקה, אשר בקיאה בהליכות העולם, ויודעת היטב מה לאמר ומה לא לאמר.

עדותה של התובעת היתה מיתממת והשאירה בי רושם שלילי. כך למשל היא העידה שכלל אינה זוכרת שנטלה משכנתא (עמ' 19 ש' 11-12) וזאת אף שזכרה שהלכה ללשכת רישום המקרקעין על מנת לרשום אותה בספרים (עמ' 20 ש' 1-2). לשאלה מדוע השיבה לשאלות החברה המבטחת בדבר מצב בריאותה השיבה כי היא אינה יודעת וכי "לפעמים יש סקרים" (עמ' 19 ש' 23). התובעת אף העידה כי אינה יודעת מדוע הגיע שמאי לדירה להעריך אותה (עמ' 19 ש' 25-32). גם טענת התובעת כאילו לא ידעה מה מקור הכספים לשיפוצים (עמ' 15 ש' 32) נחזתה בעיני כהיתממות גרידא.

כל אלה מלמדים אותי כי אין לתת שום אמון בגירסתה של התובעת בדבר חוסר ההבנה וחוסר ההסבר של המסמכים. אני מתרשם כי היא הבינה היטב את משמעותה של הלוואה מובטחת במשכנתא ואת המשמעות המלאה של התוצאה של חודל מפירעונה. אני מתרשם עוד כי כעת, שנמצאת היא בשעת מצוקה, בחרה לספר גירסה שאין לה שום קשר עם המציאות, וזאת על מנת למלט עצמה מתוצאות מימוש המשכנתא.

לסיכוןם: עדותה של התובעת לפיה לא הבינה על מה חתמה ולא הוסבר לה דבר – אינה מהימנה עלי, ואני מעדיף בעניין זה באופן מוחלט את גירסתה של נ' על פני גירסתה שלה.

אכן, ייתכן בהחלט שהתובעת סמכה על בעלה כפי שעשתה זאת כל השנים בענייני כספים. אך היא לא עשתה זאת מתוך פחד, לחץ או באי רצון – אלא מתוך רצון וכוונה מלאים, ואין לה להלין בעניין זה אלא על עצמה.

לכן אני סבור, כי גם בפן הסובייקטיבי הנתבע הוכיח ברמת הוודאות הנדרשת במשפט האזרחי, כי התובעים הבינו את זכויותיהם ואת משמעות הויתור עליה.

  1. ב"כ התובעים התמקד בכך שבטופס הויתור ישנן הצהרות של פקידת הבנק נ' על כך שהלווה מופנה ליעוץ משפטי ועל כך שנטילת ההלוואה שזורה בנטילת סיכון, כאשר הוכח שבפועל, נ' לא אמרה דברים אלה כלל. אין בכך כדי לשנות את התוצאה אליה הגעתי. ראשית, כאמור לעיל אין על הבנק שום חובה לתת הסבר בעל פה ודי בהסבר בכתב. לכן המלצה לקבלת יעוץ משפטי ואזהרה בפני נטילת הסיכון יכול שיהיו אף הם בכתב.

מעבר לכך, אף אם המדובר בתקלה – הרי שהמדובר בתקלה מינורית. אין בה כדי להשפיע על התמונה הכוללת המבססת היטב הבנה מוחלטת של התובעים באשר למשמעות נטילת ההלוואה, הויתור על זכויותיהם, והסיכון לאיבוד קורת גגם, הכרוך לנטילת ההלוואה.

בכל אופן, כפי שעלה מהעדויות, איש לא מנע מהתובעים לקבל יעוץ משפטי או כל יעוץ אחר, טרם חתמו על המסמכים.   

  1. נוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה וקובע כי הגנת סעיף 38(א) לחוק ההוצאה לפועל - אינה עומדת לתובעים.

אין בכך כדי להוות הבעת עמדה כלשהי לגבי גובה הזכות לסידור חלוף בהתאם לסעיף 38(ג) לחוק ההוצאה לפועל, והדברים ייקבעו בוודאי על ידי רשם ההוצל"פ.

התובעים ישאו בהוצאות המשפט של הנתבע בגין תובענה זו בסך כולל של 15,000 ₪.

פסק הדין מותר לפירסום, ואולם צו איסור הפירסום על שמם, תמונתם, וכל פרט מזהה אחר של התובעים – עומד על כנו.

ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.

ניתן היום,  כ"ה תמוז תשע"ה, 12 יולי 2015, בהעדר הצדדים.

                                                                                   

 

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ