פסק דין
רקע וטענות הצדדים:
1.המשיב פנה אל המבקשים לשם טיפול באביו הסובל מבעיות בריאות שונות. בתאריך 6.1.10 שילם המשיב למבקשת 2 (להלן: "המבקשת") סך של 2,780 ₪, בעבור חבילת טיפול לאביו, שכללה מוצרים שונים ושלושה מפגשי טיפול בשיטה של העברת אנרגיות. לאחר שלדבריו המוצרים והטיפול שקיבל אביו של לא שיפרו את מצבו, הגיש המשיב תביעה נגד המבקשים בבית המשפט לתביעות קטנות באשדוד.
2.בכתב התביעה שהגיש המשיב נטען, כי המבקש 1 – אורן זריף (להלן: "המבקש") התרשל במילוי תפקידו וניצל את חולשתו ומצוקתו של אביו, וכי הבטחתו לרפא את אביו לא קוימה. את סכום התביעה העמיד המשיב על 5,000 ₪, בגין עלות חבילת הטיפול, עגמת נפש והוצאות משפט.
3.בכתב ההגנה שהגיש המבקש נטען, כי הוא עובד כשכיר אצל המבקשת, מולה בוצעה העסקה, ולכן יש למחוק אותו מכתב התביעה. בעניין הטיפול שהעניק לאביו של המשיב, נטען כי לא הובטח למשיב דבר, וכי לאחר הטיפול השלישי והשימוש במוצרים שרכש אצל המבקשת אף דיווח המשיב על שיפור במצבו של אביו. בד בבד עם הגשת כתב ההגנה, הוגשה בקשה למחיקת המבקש – אורן זריף מכתב התביעה, שכן על פי חוק החברות קיימת הפרדה בין חברה בע"מ לבין מנהליה, ולכן לא ניתן לתבוע את המבקש באופן אישי, ללא הגשת בקשה להרמת מסך ומבלי שהתקיימו החריגים המפורטים בחוק. בתגובת המשיב לבקשה נטען, כי המבקש הוא "הציר המרכזי", הוא זה שמאבחן והוא זה שקובע מהם הטיפולים הנדרשים, ומכאן אין למוחקו.
4.בכתב ההגנה שהגישה המבקשת – חברת תת מודע בע"מ נטען, כי המשיב הגיע אל המבקשת מיוזמתו, רכש את המוצרים בהמלצת המבקש, ודיווח על שיפור במצבו של האב עם סיום סדרת הטיפולים ועל כן יש לדחות את התביעה.
5.בדיון שהתקיים בבית משפט קמא, נכחו המבקש – אורן זריף, המשיב ואביו. המשיב טען בפני בית המשפט, כי אביו עבר ניתוחים חוזרים ברגלו ולא יכול היה לעמוד וללכת, ולאחר שנואש מהטיפולים הרפואיים פנה אל המבקש לטיפול, וזה הבטיח לו כי האב ישוב לעמוד על רגליו. המבקש טען, כי אביו של המשיב אכן רכש ממוצרי המבקשת וטופל על ידו כפי שנטען, אך מעולם לא הבטיח לו כי ישוב לעמוד על רגליו.
6.בפסק הדין שניתן ביום 16.6.13 קיבל בית המשפט את טענת המשיב, כי רכש את המוצרים בהמלצת המבקש ושוכנע כי מצבו הבריאותי של אביו של המשיב לא השתפר, על אף שכך הובטח לו. בית המשפט דחה את טענת המבקש לפיה לא הוא שמכר את המוצרים, בהיעדר נציג אחר של המבקשת אשר יכול היה להעיד, כי הוא זה שביצע את המכירה. כמו כן נדחתה טענת המבקש בנוגע לשיפור הנטען במצבו הבריאותי של אביו של המבקש, בהיעדר ראיה לכך ולאור העובדה שאביו של המשיב התייצב לדיון כשהוא יושב על כסא גלגלים. מכאן חייב בית המשפט את המבקשים בהשבת הכספים ששולמו להם על ידי המשיב – סך של 2,780 ₪ וכן הוצאות בסך כולל של 1,000 ₪.
על פסק דין זה מוגשת בקשת רשות הערעור שבפני.
7.בבקשת רשות הערעור נטען, כי יש לבטל את פסק דינו של בית המשפט קמא, וזאת מן הנימוקים הבאים:
עקרון האישיות המשפטית הנפרדת – לטענת המבקשים, שגה בית המשפט קמא כאשר הטיל אחריות על המבקש, בהיותו שכיר אצל המבקשת, שהינה חברה בע"מ, וכי לא הונחה התשתית העובדתית והמשפטית המתאימה לצורך הרמת מסך ההתאגדות וחיובו של המבקש.
אי צירוף חוות דעת רפואית – לטענת המבקשים, המשיב לא הרים את הנטל כנדרש להוכחת עניין שברפואה לגבי מצבו של אביו, וזאת משלא הוצגה כל חוות דעת רפואית.
אי התקיימות יסודות עוולת הרשלנות – לטענת המבקשים, בית המשפט שגה כאשר קבע כי המבקש התרשל בתפקידו, ללא שהמשיב הוכיח קיומם של יסודות עוולת הרשלנות.
אי קבלת תמורה – לטענת המבקשים, המשיב רכש עבור אביו מוצרים וטיפולים ונהנה מהם ולפיכך אין מדובר בהיעדר תמורה.
פסק הדין ניתן בחוסר סמכות – נטען כי בהתאם לסעיף 85א(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי מדובר בתובענה לפיצוי בשל נזקי גוף או הוצאה ששולמה בשל נזקי גוף, אשר רשם בכיר אינו מוסמך לדון בה.
בית המשפט שגה בהעברת הנטלים – לטענת המבקשים, המשיב לא הרים את הנטל להוכיח כי הובטח שיפור במצבו של אביו, ובית המשפט קמא שגה בכך שהעביר את נטל ההוכחה בעניין זה לכתפי המבקשים.
8.בתשובת המשיב לבקשה נטען, כי המבקש והמבקשת הם למעשה אישיות משפטית אחת בלתי נפרדת, כאשר המבקש הוא הבעלים של המבקשת, רווחיה הם רווחיו והוא שולט בה שליטה אפקטיבית ומתמדת. לטענת המשיב, המבקש חפץ להסתתר תחת מסך ההתאגדות של המבקשת ולהטיל עליה את האחריות לתקלותיו, ובד בד ליהנות מהרווחים הכספיים, המוניטין והפרסום האישי. לכן צדק בית המשפט קמא כאשר הרים את מסך ההתאגדות וחייב את המבקש באופן אישי. עוד נטען כי טענת המבקשים להוכחת עניין שברפואה מהווה הרחבת חזית; כי צדק בית המשפט קמא כאשר קבע כי המבקש התרשל בטיפולו במשיב; וכי בית המשפט קמא היה מוסמך לתת פסק דין בנושא, שכן אין מדובר בנזק גוף אלא בנזק כלכלי.
9.יצוין עוד, כי המבקשים הגישו תגובה לתשובת המשיב, ללא קבלת רשות לכך מבית המשפט.
דיון והכרעה:
10.תכליתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא למנוע מן האזרח הפשוט את הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה במסלולים המקובלים, על ידי קיום הליך מהיר ולא יקר, ובכך לפתוח בפניו את שערי בית המשפט כאשר הוא סבור כי נגרם לו עוול, בעיקר בנושאי צרכנות (ראו רע"א 292/93 סרבוז נ' אופק בע"מ, פ"ד מח(3) 191 (1994)). בעניין סרבוז נאמר, כי מילות המפתח, בכל הנוגע להליכי הדיון בתביעות קטנות, הן מהירות, עלות נמוכה והיעדר פורמאליות. להשגת יעדים אלה היה המחוקק מוכן לסטות מכללי הדיון הרגילים, אם כי יש להדגיש – אופיים של ההליכים הוא אמצעי ולא מטרה בפני עצמה. מוסד התביעות הקטנות לא נוצר מתוך מטרה לפתח שיטת דיון יעילה ומהירה כשלעצמה, כי אם מתוך הרצון לסייע לאזרחים ולצרכנים הקטנים להביא את עניינם לפני ערכאה שיפוטית. אלא שכדי להשיג את המטרה הסופית יש הכרח בצמצום הדרישות הפורמאליות ובפישוט ההליכים המקובלים בערכאות השיפוט הרגילות.